מבקר בגבוה | בדקתי את המלון שהוכתר כטוב בעולם לשנת 2025, ויש לי כוכבית

יש מקומות שברגע שנכנסים אליהם מבינים מיד: זה לא עוד מלון יוקרה. Rosewood Hong Kong, שהוכתר השנה במקום הראשון בדירוג היוקרתי The World’s 50 Best Hotels, הוא בדיוק כזה. מדובר בדירוג שמבוסס על הצבעות של יותר מ-800 מומחים גלובליים, כשכל אחד מהם מדרג את שבע חוויות האירוח הטובות ביותר שחווה בשנתיים האחרונות.

אז הלכתי לבדוק: האם הוא באמת ראוי לתואר?

מבחינת נראות, קשה להתחרות בעיצוב של המלון. רמת הגימור יוצאת דופן, החל מהלובי והאמנות, דרך הריהוט, ועד הפרטים הקטנים שמרגישים מוקפדים ולא "עוד יוקרה גנרית". זה מלון שמצטלם מדהים, שבמציאות נראה אפילו טוב יותר.

אבל דווקא ברגע הכי קריטי, הצ'ק-אין, החוויה פחות תואמת את התואר. היה תור ארוך ומשתרך, ופקידי הקבלה פשוט לא עבדו מספיק מהר כדי לצמצם אותו. במקום להתחיל את החופשה בתחושת רוגע ויחס אישי, מצאתי את עצמך עומד וממתין, וזה היה מתסכל, בטח כשמדובר במלון שמוכתר כטוב בעולם.

החדר הוא הסיבה המרכזית לכל ההייפ: התארחתי ב-Premier Harbour View Room (53 מ"ר), עם נוף מערבי פתוח ל-West Harbour. זה נוף שקשה להסביר במילים: ויקטוריה הארבור פרוש ממול, תנועת הספינות לא מפסיקה, וקו הרקיע של הונג קונג נראה בלילה כמו סט של סרט.

חדר הרחצה הוא חוויה בפני עצמה: שיש מרהיב, אמבטיה עומדת, שני כיורים, ושוס אמיתי - שני מקלחונים זוגיים (Twin walk-in showers) עם זרם חזק ומפנק. יש גם אסלה יפנית למבינים בלבד, ומוצרי טיפוח שמרגישים לגמרי בליגה אחרת. הבריכה מספקת בדיוק את מה שמצפים ממלון כזה: בריכת אינפיניטי חיצונית עם נוף ישיר ל-Harbour. גם הספא במלון, Asaya Spa by Guerlain, מצטיין במיוחד: טיפול מקצועי, חדרי טיפול מרהיבים וחוויה יוקרתית עד הפרט האחרון.

בגזרת האוכל, Rosewood Hong Kong מספק רגעים מדהימים באמת ופועלות בו מסעדות וברים רבים. אני אכלתי ב-The Legacy House, מסעדה קנטונזית עם כוכב מישלן, וזו הייתה אחת הארוחות הטובות שלי בהונג קונג. חשוב לציין: אני לא אוכל חזיר או פירות ים, למרות שחלק גדול מהמטבח הקנטונזי נשען על חומרי גלם כאלה, ועדיין, החוויה הייתה יוצאת דופן. בין היתר טעמתי מנות צלויות בסגנון קנטונזי-קלאסי (כולל סגנון "פקינג"), ונהניתי במיוחד ממנה חזקה ומדויקת של קוביות ואגיו אוסטרלי מוקפצות בווק עם פלפל שחור ובצל ירוק. לקינוח לקחתי מוצ'י טארו עם סוכר חום, סיום מסקרן וממכר. השירות היה מהיר, חם וקשוב, בדיוק כמו שמצופה ממסעדת מישלן.

לעומת זאת, דווקא ארוחת הבוקר הייתה פחות מסעירה. הבופה הרגיש מצומצם יחסית, אבל חשוב להדגיש - הכול היה טרי וטעים: גבינות, נקניקים, דגים, סלטים, יוגורטים, גרנולה, מאפים מתוקים ומלוחים ופירות מצוינים. בגזרת הלחמים היה מבחר מוגבל של 2–3 סוגים בלבד, ולצד הבופה יש גם פינה אסיאתית (מוקפצים,באנים) למי שאוהב. בנוסף, מקבלים תפריט עם מנה לבחירה (כמו Eggs Benedict או מרק נודלס). אני לקחתי בנדיקט עם סלמון והאש-בראון, שהיה טעים. בקצרה - ארוחת הבוקר טובה, אבל לא כזו שמרגישה "הכי טובה בעולם", בעיקר בגלל המתנה ושירות איטי יחסית.

כמה זה עולה?

בהחלט לא מדובר ב"בריחה לסופ"ש". לילה במלון מתחיל לרוב במחיר של כ-900 דולר ללילה, ויכול לטפס משמעותית בהתאם לעונה ולחדר. טיפולים בספא נעים 420 דולר, תלוי משך ויום בשבוע, והמחיר ממוצע לסועד ב-The Legacy House עומד על כ-95 דולר.

לסיכום, מדובר במלון מרהיב ועוצמתי, בעיקר בזכות החדר והנוף, אבל השירות ותשומת הלב לפרטים הם מה שמונעים ממנו, בעיניי, להיות "הטוב בעולם".

הלל אטלן הוא יוצר תוכן בתחום הלייף סטייל, המתמחה בביקורות למסעדות מישלן ולמלונות יוקרה ברחבי העולם. תכנים נוספים של הלל באינסטגרם ובטיקטוק.