"זה מדע": הפרופסורית מהמשפחה המפורסמת על הטרנד שמאריך חיים

"ההערכה היום היא שכל מי שנולד בארץ יחיה עד גיל 100", מסבירה פרופ' ציפי שטראוס. "אין אופטימיות יותר ‫מהדבר המתוק הזה שנולד עכשיו", היא אומרת בפגייה בבית החולים שיבא. ‫לפני חמש שנים שטראוס ‫עשתה מהפך מקצועי, ‫מליווי תינוקות ברגעי החיים ‫הראשונים שלהם - ‫לליווי מטופלים שמבקשים לדחות, ‫או לפחות לשפר את השנים ‫המאוחרות בחייהם. ‫מי שעמדה בראש מחלקת הפגים ‫בבית החולים שיבא, ‫עומדת היום בראש מרכז הלונג'ביטי (Longevity) ‫של בית החולים.

"‫לונג'ביטי זה שימור איכות חיים", מסבירה שטראוס. "אני גאה בגיל שלי. ה‫גיל הכרונולוגי הוא 55, וה‫ביולוגי הוא שלוש שנים צעיר יותר". ‫זו אולי תמצית תורת הלונג'ביטי, ‫ההבחנה בין הגיל הכרונולוגי, ‫זה שכתוב בתעודת הזהות שלנו, ‫לבין הגיל הביולוגי שמספר ‫איך הגוף שלנו באמת מתפקד, ‫והניסיון של המדע להוריד ככל האפשר ‫את הגיל הביולוגי באמצעות שינוי ‫באורח חיים והתערבויות רפואיות.

"‫התחלתי להיכנס לתחום הלונג'ביטי ‫ונדבקתי בחיידק", היא מודה. "‫גיליתי שמדובר במדע מבוסס. בהתחלה לא כל כך הבנתי את התחום, ‫חשבתי שמדובר רק בתזונה, ספורט, באורח חיים בריא. ואז גיליתי שיש מחקרים מרתקים בתחום, ‫אם זה בהרווארד, בסטנפורד או בייל. יש המון ידע ‫ברמת הגנטיקה, ברמת התא, ‫ברמת התהליכים שקיימים".

"‫תשלב לתוך כל הנושא הזה את ה-AI, את הרפואה - ויש לנו בינגו", היא הוסיפה. "‫אפשר לחזור לתהליכים, להבין אותם, ‫לדעת להעריך את ההזדקנות, להאט את ההזדקנות, לעצור אותה, ‫ואפילו לחזור אחורה".

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

פנטזיה או מדע מוכח?

ו‫מי לא רוצה להישאר צעיר לנצח, ‫או לפחות להקפיא את הזמן, ‫או אולי אפילו להחזיר אותו לאחור? ‫כמו בנג'מין באטן, שנולד זקן ‫והלך ונעשה צעיר יותר, ‫עד שנראה כמו בראד פיט. ‫יש פנטזיות שכמעט ‫אף אחד לא מתנגד להן.

"אף אחד עוד לא המציא יכולת ‫שמישהו יחיה עד אין-קץ, אין פה עניין של למנוע את הסוף", אומר פרופ' יואב גרונוביץ, מנהל המחלקה לכירורגיה פלסטית במרכז הרפואי שערי צדק בירושלים. "‫אבל יש פה עניין של ההימצאות ‫שלנו כאן, ‫שתהפוך להיות טובה יותר ‫ושמירה טובה יותר על הגוף, ‫ויכולת שלנו ליהנות ‫מתקופת הזמן שלנו כאן ‫בצורה מיטבית".

התחושה עם ה‫לונג'ביטי היא שזה הטרנד הנוכחי.
"‫זה נכון ‫בהקשר של איזושהי טרנדיות, ‫אבל הטרנדיות הזאת, ‫בראייה שלי ובניסיון שלי, ‫היא טרנדיות שמלווה מחקרית", הוא אומר. "יש מחקרים סביב תרופות שעוזרות, ‫סביב ויטמינים שעוזרים, ‫סביב מינרלים שעוזרים, סביב שינוי גישה מבחינת סטרס ‫ומדדים אחרים - שהוכחו מדעית-מחקרית שמשפיעות על ההזדקנות".

"‫כלומר", מסביר פרופ' גרונוביץ, "ברגע שאנחנו יוצרים ‫תחת הכותרת הגדולה הזאת של לונג'ביטי ‫הבנה שהיא גם מבוססת מחקרית ‫של איך אנחנו יכולים לשנות ‫הרגלים מסוימים ולהאריך ‫את איכות החיים, ‫ביחד עם תוחלת החיים, אז ‫זה הרבה מעבר לאיזשהו טרנד".

"מה קורה עם הגלידונית?"

"‫יש איזה גיל שאתה, כמו בווייז, ‫מחשב מסלול מחדש", מנסה להסביר השף חיים כהן. "‫עשיתי בדיקות, קיבלנו תוצאות, ‫ואתה מסתכל, אתה רואה אדום, אדום, אדום, אמיתי, וועליה, בכל הערכים. קראו לי ואמרו לי: '‫תשמע, לפי התוצאות אתה אומנם בן 64, אבל הגוף שלך מרגיש בן 72'. אתה ‫במצב של בן אדם בן 72. ‫אז אמרתי, 'מה עכשיו? ‫יש לי עוד כמה דברים להספיק, ‫עוד לא הספקתי הכול'. זה מכניס מוטיבציה".

כשפרופ' שטראוס נשאלת ‫כמה עולה יום בדיקות כזה ‫אצלה במרכז, היא עונה: "‫תלוי, כי יש מספר מסלולים. זה נע בין 5,000 ל-10,000 שקלים. זו רפואה לעשירים, ‫זה מוקם במרכזים פרטיים לחלוטין, ‫ואחת הסיבות שאנחנו רצינו להכניס ‫את זה לבתי חולים ציבוריים זה המחירים. זה הרבה יותר זול ממה מכל מקום אחר בעולם - אבל זה עדיין עולה כסף".

‫אגב, לפעמים השם הולך לפניה, ‫עוד לפני שמגיעים לשם הפרטי. פרופ' ציפי שטראוס היא אימא ‫לחמישה ילדים, הבכור בן 27 והצעירה בת 16. היא נשואה לעדי, אחד מבעלי קבוצת שטראוס ‫ואחיה הצעיר של עפרה, ‫יושבת ראש ענקית המזון.

‫איך אנשים מגיבים כשהם מגלים מי את?
"‫יש תגובות מצחיקות לפעמים. ‫הם יכולים להגיד לי: '‫מה קורה עם הגלידונית? ‫אני לא מצליחה להשיג אותה. כל הזמן אין. ‫או למה שיניתם את היוגורט? ‫או הצעות ייעול ושיפור'".

"‫זה לעולם לא היה כרטיס הביקור שלי, ‫כי זה ממש לא רלוונטי ‫למה שאני עושה. ‫זה אף פעם לא הפריע לי, ‫כי ‫בסוף עבדתי, כמו כולם או ‫יותר קשה מכולם. ‫לא היו שום פריווילגיות, ‫ובאמת זה לא עניין".

‫כל המיזם הזה בעצם נולד ‫על רקע אישי, נכון? ‫אנחנו כאן בגלל שלא הצלחתי ‫לישון בלילה.

"הובלתי את כולם ל‫לונג'ביטי כי התחילו לי בעיות שינה", היא חושפת. "אבל זה תמיד ככה, ‫רוב הדברים בעולם מתרחשים ‫כי משהו הפריע למישהו. זה התחיל בגיל המעבר, ‫ומפה התחלתי ללמוד ‫והבנתי שאפשר לעזור לזה. ראיתי שאפשר לקחת איזה תוסף, זו הבנה שאפשר לעזור לגוף ‫ולחזור חזרה לתפקוד. ככה גיליתי את התחום".

"אנחנו ממש יכולים להשפיע על מה שקורה", היא אומרת. "יש בזה מחקר. אני בסוף רופאה ובאה מהמדע ואני חייבת ראיות - יש מחקרים שהראו שבעכברים שאיבדו את הראייה על רקע זקנה - אנחנו יודעים להחזיר להם את יכולת הראייה".

הבדיקות שחשפו הכול

אז אם כבר עכברים, גם אנחנו תרמנו את גופנו למדע, ועשינו את סדרת הבדיקות הבסיסיות במכון הלונג'ביטי בשיבא. תחילה, עברנו בדיקת שיניים - ולאחר מכן עברנו בדיקה שבוחנת את חוש הריח. "יש מחקרים שמראים שעם ההתבגרות אם יש ירידה בחוש הריח זה יכול להעיד על ירידה קוגנטיבית בעתיד", מסבירה הבודקת…..? "אחד הדברים שרואים אצל חולי דמנציה ואלצהיימר זה ירידה בחוש הריח".

והבדיקות לא נגמרו שם. בין התחנות השונות עברנו גם בדיקות דם מקיפות, בדיקות עיניים, תפקוד ריאות. כעבור שבועיים הגענו לשמוע את גזר הדין. "בגיל הביולוגי אתה צעיר יותר בשנה, שזה מצוין", הסבירה פרופ' שטראוס. "בממוצע, גברים בדרך כלל יותר מבוגרים בשנתיים-שלוש. נשים, בדרך כלל באותו הגיל או צעירות בשנתיים-שלוש. אז אתה לכיוון הטוב יותר".

ממה בעצם מורכב הגיל הביולוגי?
"הגיל הביולוגי מורכב מבדיקות דם ומאות דברים נוספים", מתארת פרופ' שטראוס. לדבריה ניתן גם להוריד את הגיל הביולוגי, אבל היא מודה שלעשות זאת זה "הרבה עבודה. יש פה עניין גנטי - 50% זה גנטיקה. מאמר חדש שהתפרסם לא מזמן, ממכון ויצמן קובע ש-50% הנוספים הן השפעות סביבתיות. יש בזה המון דברים: שינה, תזונה, ספורט, יחסים חברתיים, רוגע, מודעות לגוף, הורמונים אם צריך".

בשנה האחרונה לונג'ביטי הפכה לטרנד, איך מבטיחים לאנשים שלא מוכרים להם אשליה אלא שינוי אמיתי באיכות ובאורח החיים?
"המילה של לונג'ביטי לא תמיד במקומה. יש המון כנסי לונג'ביטי שהם לא רפואיים, ומבטיחים כל מיני הבטחות. פודקאסטים או כל מיני אנשים שאין להם מספיק ידע - וממליצים לכל בן אדם לקחת תוספים שיאריכו את החיים. לפעמים אני רואה את זה וזה ממש קשה לי כי ההמלצות הן לפעמים על תוספים שחלקם מאוד לא מומלצים", מודה שטראוס.

איך נזהרים מהאשליות שהדבר הזה יכול להביא?
"האוכלוסייה צריכה קודם כול מאוד לקחת בעירבון מוגבל, בטח אם זה משהו שהוא פרסומי, או מגיע מאיזה פיגורה זו או אחרת שהיא לא מרקע מדעי, רפואי. מזה צריך להיזהר, ובטח שמפרסומות של 'This will make you young again'".

"אני חושבת שבהחלט שאנשים מגיעים ועושים בדיקות מאוד מקיפות, על המון תחומים שקצת נזנחים בבדיקות הכלליות הרגילות שאנחנו עושים - ואנחנו יודעים היום שיש להם משמעות - אז אני בהחלט יכולה להבטיח איכות חיים שהיא יותר טובה".

כמה בכלל יש לנו שליטה על מה שיקרה לנו לגוף?
"יש לנו שליטה מסוימת", אומרת שטראוס. "לפי המחקרים זה אולי 50% שיש לנו שליטה, וזה המון 50%. זה עדיף מאפס. את הנושא הגנטי אנחנו לאט-לאט מתחילים ללמוד יותר ולהבין יותר, גם אנשים שהם עם גורמי סיכון - נבדוק אותם יותר או בתדירות גבוהה יותר. אנחנו ראינו שיש שיפורים מאוד משמעותיים. אני לא מוכרת לך הבטחה שתהיה צעיר לנצח ויפה לנצח, אני מנסה להאריך את שנות החיים הבריאות".

אז מה אורח החיים שלך?
"אני קמה בחמש וחצי בבוקר, ואני עושה כל יום ספורט במשך חמישים דקות, ואז גם סאונה וקרח. אני בעבודה בשמונה כבר - ואז כל מיני סידורים אחרים. אני הולכת לישון מוקדם בשביל זה. בעשר אני כבר במיטה".

"התחלתי תשחצים, סודוקו. ללמוד נגינה"

"אני מאוד מאוד אוהבת צום לסירוגין", היא מוסיפה. "לי זה עבד טוב, זה לא מתאים לכל אחד. אני אוכלת בוקר וצוהריים ואז קפה קטן ואיזה שוקולד בארבע - וזה הכל. אבל, כשאני אוכלת במסעדה אני אוכלת".

"כשעשיתי את הבדיקות ל‫לונג'ביטי גיליתי כמה דברים", אומרת שטראוס. "למשל, גיליתי שיש לי אוסטאופניה, ירידה בצפיפות עצם בירך. ונלחצתי מזה והתחלתי טיפול הורמונלי וגם התחלתי אימוני כוח, פעמיים בשבוע, היום אפילו שלוש פעמים בשבוע".

"גם סאונה וקרח אלה דברים שלא היו, כמו גם הנושא של חלבון בתזונה. בנוסף, שיפרתי גם את הנושא הקוגניטיבי - המוח שלי הוא הכי חשוב כי בלעדיו אין כלום. התחלתי תשחצים, סודוקו. התחלתי ללמוד נגינה, סקסופון. אני נורא לא מוכשרת, אבל אני מרגישה שתוך כדי המוח עובד. ביום הולדת 55 התחלתי קורס טיס".

איפה יש יותר אדרנלין, במטוס או בחדר ניתוח?
"שאלה טובה, אני כנראה מכורה לאדרנלין כי אני כבר לא מרגישה את זה - אבל בחדר ניתוח, בחדר החייאה. אחד הדברים שאני אומרת ומסבירה לאנשים בכל העניין הקוגניטיבי הוא שכל הזמן צריך לאתגר את המוח. מוח הוא שריר. אחד הדברים, וזה מדע שמוכח, הוא החשיבות של לעשות דברים שממש מאתגרים את המוח".

"אז יש עבודות כמו ללמוד נגינה", היא מפרטת. "אפשר ללמוד שפה וגם סריגה. אלה דברים שיש בהם גם איזושהי קואורדינציה וגם חשיבה". על קורס הטיס האזרחי היא אומרת: "יש פה מבחינה קוגניטיבית דברים הכי מאתגרים שאני נתקלתי בהם. יש פה חשיבה בתלת-ממד".

אנשים נורא דואגים לאיך הם הזדקנו ומנסים למצוא את כל התרופות, אבל הם לא עושים את הדבר הבסיסי - לטפל בעצמם בנפש שלהם, בראש שלהם.
"לצערי אנשים מגיעים לבדיקות אחרי שכבר יש בעיה. למי יש זמן ללכת עכשיו ללמוד לנגן בפסנתר או לקחת שיעורים בצרפתית או באיטלקית. אני תמיד אומרת: 'הזמן שתשקיעו בבריאות שלכם הוא הזמן שלא תשקיעו במחלות', כי כשיש בעיה ומחלה הכול נעצר וזה נהפך כמובן לעדיפות הראשונה. לא צריך להגיע למצב שכואב, שיש חולי, שאנחנו כבר מדורדרים". היא מדגישה: "אנשים אופטימיים חיים יותר".

"ההסתכלות שלי מאוד ייחודית בתחום הלונג'ביטי והצגתי את זה עכשיו בכנסים - זה בעצם שההזדקנות מתחילה עוד מהיום שאנחנו נולדים ואפילו לפני, עוד ברחם. יש על זה עבודות מדעיות מוכחות שכבר נבדקו על תינוקות ועל ילדים ברמת הגיל הביולוגי וההאצה של ההזדקנות".

כשאנשים מתים בגיל מבוגר מה באמת הורג אותם בסוף, מחלה אחת ברורה או תהליך ארוך של הידרדרות?
"נניח ונעלים סרטן מן העולם - בכמה נאריך את תוחלת החיים?", שואלת שטראוס. "בשנתיים בלבד. אם נעלים סרטן - בסך הכול נעלה את תוחלת החיים בשנתיים. סוכרת - עשרה חודשים. מחלות לב - חמש עד שבע שנים. היום המדע מסתכל על התא ועל איפה אפשר למנוע את תהליכי הזדקנות".

לא כולם מחפשים להוריד את הגיל הביולוגי שלהם, ויש כאלה שמסתפקים בלהיראות צעירים יותר. וגם שם ציפי שטראוס כבר הייתה, כשניהלה בעבר מרפאת אסתטיקה ואנטי-אייג'ינג.

יש קשר בעינייך בין טיפולים קוסמטיים לתחושת חיוניות ולבריאות לאורך זמן?
"בארבע שנים שהייתה לי את הקליניקה ראיתי שאנשים שמרגישים שהם נראים יותר טוב - אז הם גם מרגישים צעירים יותר. אבל, אני חושבת שאנשים צריכים איפשהו לקבל את עצמם. אם משהו מאוד מפריע לך אז צריך לעשות איזשהו שינוי. הכל במידה, לא להגזים".

בלונג'ביטי, זה לא רק לאכול נכון, לעשות ספורט ולישון טוב. זה גם מדע שמנסה להבין למה אנחנו מזדקנים, ואיך אפשר לדחות קצת את ההידרדרות. אולי היום אחד, אפילו, יהיו תרופות שישנו את כללי המשחק. אבל כולנו מתקדמים על אותו הציר של הזמן.

גם אם לא כל ההבטחות יתממשו, הטרנד הזה מכריח אותנו לעצור לרגע, ולבחון את היחס שלנו לגוף. הזמן לא מחכה לנו, אבל אנחנו כן יכולים לבחור איך לפגוש אותו.

תחקיר: מעיין נווה