2 כוכבי מישלן: המסעדה בפריז שגרמה לי לשכוח את הזמן | מבקר בגבוה

יש מסעדות שאתה נהנה בהן, יש מסעדות שאתה זוכר שנים - ויש מקומות נדירים שבהם אתה מבין מחדש למה אוכל בכלל קיים. בסושי יושינגה (Sushi Yoshinaga) בפריז זה קרה לי מהרגע שנכנסתי.

ברגע שהדלת נסגרה מאחוריי, רעש העיר נעלם, ומצאתי את עצמי במקום שאין בו חלונות או הסחות דעת - אלא רק דלפק עץ קטן, מספר מושבים מצומצם, ושף אחד שעומד במרכז החדר.

טומויוקי יושינגה (Tomoyuki Yoshinaga), שעל שמו נקראת המסעדה, מגיש כאן ארוחת אומקאסה - מונח יפני שפירושו "אני סומך עליך". זה אומר שאין תפריט ואין בחירה, והוא לבדו מחליט על הכול לפי הדגים שהגיעו באותו בוקר, לפי העונה ולפי התחושה. מדובר בפילוסופיה של אמון מוחלט בחומרי הגלם ובטיפול בהם.

יושינגה מגיש כל ניגירי ביד, אחד אחד, לכל סועד. צריך לאכול מיד, כשהאורז בטמפרטורה המדויקת והדג במרקם הטוב ביותר. אין רטבים מיותרים ואין קישוטים, רק חומר גלם נדיר ודיוק כמעט אובססיבי.

אחד הביסים הראשונים היה טורו, בטן טונה שומנית עם וואסבי וצנון יפני שנמס בפה בצורה שלא אשכח הרבה זמן. אחריו הגיעו עוד ועוד דגים צרובים, נאים ואפויים וכמובן גולת הכותרת: סושי מושלמים, כמו יהלומים קטנים, שכל אחד מהם הדגיש מחדש עד כמה טכניקה וסבלנות יכולים להפוך משהו פשוט לגדול באמת.

בצרפת חלק גדול מהדגים מגיעים מדייגים מקומיים בגלל רגולציות על ייבוא דגים טריים ממדינות רחוקות. השף סיפר שהוא עובד עם ספקים קבועים ודייגים שמכירים בדיוק את הדרישות שלו, והטכניקות היפניות שהוא מביא - יישון, חיתוך מדויק ואיזון אורז, שנותנות לחומרי הגלם המקומיים עומק יוצא דופן. כששאלתי אותו על זה, הוא חייך ואמר שהמטרה שלו היא לא להוכיח משהו, אלא להביא את הטוב ביותר שהוא יכול - וזה מורגש בכל ביס.

האווירה בחלל מינימליסטית ושקטה, כמעט מדיטטיבית. התאורה רכה, הכלים הם קרמיקה יפנית בעבודת יד, וקיימת דינמיקה טבעית בין הסועדים שמתחילים לדבר זה עם זה כאילו הכירו שנים. זו לא רק ארוחה, זו חוויה משותפת.

בין המנות הגיע גם מרק מיסו עדין והנד-רול מושלם, ולסיום טוויסט מודרני עם גלידת מאצ'ה בשלושה ריכוזים שונים - קינוח מרענן שסוגר את הערב ברכות. ליוויתי את הארוחה בהתאמת יין וסאקה שהשתלבו נהדר, בלי להשתלט על הטעמים.

הארוחה נמשכה כשעתיים וחצי, אבל הרגישה כמו רגע. לא רציתי שהיא תיגמר, זו אחת החוויות הכי מיוחדות שחוויתי במסעדה לא בגלל היוקרה - אלא בגלל השקט, הריכוז והכבוד לחומרי הגלם. ארוחת האומקאסה עולה 330 אירו, והתאמת היין כ-90 אירו. זו לא ארוחה יומיומית, אבל זו בהחלט חוויה של פעם בחיים, וכדאי להזמין מראש כי מספר המקומות מצומצם מאוד.

השורה התחתונה

בסושי יושינגה בפריז הבנתי שסושי יכול להיות לא רק אוכל, אלא רגע של תשומת לב, דיוק ויופי.

הציון שלי במדד: 9/10

הלל אטלן הוא יוצר תוכן בתחום הלייף סטייל, המתמחה בביקורות למסעדות מישלן ולמלונות יוקרה ברחבי העולם. תכנים נוספים של הלל באינסטגרם ובטיקטוק.