לא התביישנו לשאול: כמה אתם אוכלים מלחץ?

קמים באמצע הלילה, רצים למרחבים מוגנים, הילדים בבית והעבודה השתנתה - כל זה קורה כשאנחנו חיים - באמת - תחת איום. החיים שלנו שוב השתנו והנפש שלנו בהתאם. איך אתם מושפעים מכל זה? ענו על השאלון, תראו שאתם כנראה לא לבד - וקחו כמה תובנות והמלצות שאספנו בעזרת ד"ר ארנה קירשטיין, רופאת משפחה בשירותי בריאות כללית ורופאה לטיפול בהשמנה במרכז רפואי זבולון.

מצבי לחץ משפיעים על אנשים באופן שונה: כ-40% נוטים לאכול יותר, 40% חווים דווקא חוסר תיאבון וירידה באכילה ו-20% שומרים על שגרה ללא שינוי. למרות שרבים מקשרים לחץ לאכילת יתר, עבור חלק ניכר מהאנשים הלחץ גורם דווקא לחוסר רצון לאכול.

רבים פונים לפחמימות ומתוקים בשל הרצון להעלות את רמות הסרוטונין (הורמון הרוגע) ולשפר את המצב הנפשי. פחמימות פשוטות וסוכרים אומנם מעלים את רמת הסרוטונין ומשפרים את מצב הרוח בטווח הקצר, אך מובילים לעלייה חדה באינסולין. עלייה זו גורמת לצניחה מהירה ברמות הסוכר, מה שיוצר תחושת חולשה, רעב מחודש ודריכות גופנית שפוגעת ברוגע לאורך זמן.

לכן מומלץ להחליף את הסוכרים הריקים בפחמימות מלאות (המורכבות מסיבים, מינרלים ווטימינים). הן גורמות לעלייה איטית ומאוזנת יותר ברמות הסוכר בדם ולעלייה מתונה של אינסולין, מה שמונע "נפילות" אנרגיה ומעניק תחושה מאוזנת יותר.

גם המחסור בשינה והאזעקות הבלתי פוסקות בלילה גורמים לשיבושים באכילה. מחסור בשינה מוביל לעלייה בהורמוני הרעב, מה שמגביר את הצורך באוכל ומקשה על השליטה בכמויות. כדי להתמודד עם המצב, מומלץ להקפיד על אכילה מסודרת בשעות קבועות - הגוף שלנו זקוק להרגלים קבועים ומתפקד בהם בצורה המיטבית.

המציאות הביטחונית שבה אנו חיים יוצרת פחד מיציאה למרחב הציבורי, מה שמוביל לירידה ברמות הפעילות של רבים מאיתנו. עם זאת, אפשר למצוא פתרונות יצירתיים כמו אימוני זום ביתיים או בחירת מסלולי הליכה וריצה בקרבת מרחבים מוגנים.

הפעילות הגופנית חיונית במיוחד בתקופה כזו. היא גורמת להפרשת אנדורפינים המסייעים בהרגעה, עוזרת באיזון רמות הסוכר ותורמת לשיפור בבריאות הנפש. מחקרים מראים כי לפעילות גופנית השפעה ישירה על הפחתת תסמיני דיכאון וחרדה - ככל שמעלים את התדירות, כך השיפור במצב הרוח גדל. למי שחווה תסמינים כאלו, רצוי להתאמן 4 פעמים בשבוע ויותר.

למרות שההמלצות הרשמיות מדברות על 150-300 דקות של פעילות אירובית בשבוע בשילוב שני אימוני כוח, חשוב לזכור כי במצב הנוכחי כל תנועה נחשבת, החל מפעילות יומיומית כמו עלייה במדרגות ועד לאימון ספורט. המפתח, לפי ד"ר קירשטיין, הוא למצוא פעילות שניתן להתמיד בה. למשל, אימון משותף עם חברים סמוך למרחב מוגן, המעניק תחושת ביטחון ומפיג את תחושת הבדידות.

עצבנות, חוסר סבלנות והתפרצויות כעס הן תגובות שכיחות למצבי מלחמה ולחץ מתמשך. חלק מרכזי מהקושי במלחמה נובע מהתערערות ה"סטטוס קוו" המשפחתי והשינוי בסביבת המגורים המוכרת.

המעבר למקלטים, אירוח בני משפחה ללא מיגון בביתם או חזרתם של ילדים בוגרים לבית ההורים, יוצרים דוחק וחוסר בפרטיות שמשבשים את האיזון הפנימי. השינויים האלו משפיעים ישירות על הרגלים יומיומיים. חוסר היכולת לשמור על הרגלים קבועים בתוך חוסר הוודאות מעלה את רמות הלחץ והעצבנות. כמובן שכל אחד מגיב לשינוי בצורה שונה אבל אצל כולם ניכרת הפגיעה בתחושת השליטה והביטחון בתוך הבית.