לתפוס את החבל בשני קצותיו: במרחביה יש הכל מהכל - וניסינו לחוות כמה שיותר

אם שאלתם את עצמכם אם מרחביה הוא קיבוץ או מושב - אז התשובה היא גם וגם, והשכנים הסמוכים חיים בהרמוניה וגם אתרי התיירות מזינים זה את זה. אז הגענו לראות.

 > לאחרונה ביקרנו בעוד מקומות קטנים ומפתיעים שכדאי לכם להכיר: כליל, נטור, עזוז

שדות העמק שאחרי הגשם, מצמיחים בימים אלה מיני ירקות ונצבעים בחמישים גוונים של ירוק. השקדיות מתחילות להשיל עלי שלכת, כרמי הזיתים נמסקו ושלוות הטבע שורה גם בין שתי המרחביות, הקיבוץ והמושב שביניהם מפרידים רק כמה מאות מטרים. שני היישובים שוכנים בפאתי עפולה, בואכה כביש 71 מזרחה בפסטורליות ניגודית להמולת העיר השכנה, ולכל אחד סיפור והיסטוריה משלו.

הקיבוץ

'החצר הגדולה' של קיבוץ מרחביה, היא המקום שבו קמה הקואופרציה הראשונה (והאחרונה) בארץ ישראל, אי שם בשנת 1911, רעיון משולב לפיו חקלאי הארץ יצליחו רק אם ייהנו מפרי עמלם וירוויחו את שכרם אך העבודה תהיה משותפת. המודל הקואופרטיבי הנועז קרס תוך פחות מעשור, אך השאיר מורשת מרתקת. עד קום קיבוץ מרחביה הנוכחי ב-1929, התיישבו בחצר גרעינים שונים שהעשירו את עברו. מבני אבן היסטוריים ויפהפיים מעטרים את החצר ומקיפים אותה, ומספרים על תקופות מרתקות ועל אנשים מיוחדים שחלפו כאן ואחר כך לקחו חלק בהקמת המדינה. מגולדה מאיר ראשת הממשלה, דרך מאיר יערי ממקימי השומר הצעיר, משה מן מייסד גולני ועד המשוררת לאה גולדברג שביקרה כאן תדירות, חלפו במקום דמויות רבות שהפכו לחלק מההיסטוריה. את כל אלה (ועוד) אפשר לפגוש במרכז המבקרים שיש בו תצוגה על התקופות השונות בחצר, אך יסמין סרטני מנהלת המקום מזה כשנתיים, מתחילה את הביקור מחוץ לו, כי יש בסביבה עוד היסטוריה כגון חפיר צלבני, מקום קרב נפוליאון בשדות וסליק.

בימים אלה היא מקדמת שיתוף פעולה מעניין עם עסק מקומי נוסף תחת הכותרת 'בעקבות נשים שהעזו', סיפור המקום מעיניהן של חמש נשים שחיו, פעלו או ביקרו בחצר. בתחילת הפעילות ניצבו על מדף הכניסה כרטיסיות עם ציטוטים מדבריהן ובחרנו משפט אליו התחברנו בלי לדעת מי הדוברת. בצד השני הייתה תמונתה שלא זיהיתי. לאורך הסיור פגשנו את אותן נשים בנקודות שונות על ציר הזמן של החצר, ההתיישבות והקיבוץ ובכל תחנה היא חשפה את אחת הדמויות שהפגינו נחישות, אומץ ותעוזה. "תבטחי בעצמך, תיצרו את סוג האדם שתשמחי לחיות את החיים שלך איתו" אמרה גולדה מאיר בכרטיס שבחרתי, אך לא זיהיתי אותה בתמונה שצולמה והיא בתחילת שנות ה-20 של חייה. מסתבר שמאיר נדחתה פעמיים לפני שהתקבלה לקיבוץ, היא עבדה במטבח וכך הקימה את 'המטבחון' וחיה בחדרון זעיר להחריד שניתן לבקר בו באחד ממבני האבן. הסיור היה מרתק, הוא מתאים גם למשפחות כי סרטני יודעת להתאים את התוכן לפי גיל הילדים וכך החוויה מלאה. 

עם הכרטיסייה שבחרנו עברנו לסטודיו הסמוך 'My happy moments' של קטי קון, אדריכלית שהפכה למאפרת ובקורונה למבקרת ספרים ולפני שנה הסבה את הקריירה לפוטותרפיה. אחרי שלמדה את התחום והוסיפה גם פסיכולוגיה חיובית, הבינה שיש לה ערך מוסף להעניק, הקימה סטודיו קסום והרכיבה בו שלוש סדנאות: 'לוח השראה' שעושה ויזואליזציה עם כתיבה יצירתית, פעילות עם קלפים שצילמה ואנחנו התנסינו ב-'לתפוס את הרגע'. זוהי סדנא חווייתית שמתעדת רגעים משמחים בחיים, גם כשקשה ומורכב בחוץ כמו במלחמה והרעיון הוא לצרוב בזיכרון, לצד הקושי והכאב, גם חוויית אושר שתצוף בכל פעם שנביט בתמונה. לדבריה זו מניפולציה למוח ולזיכרון שמשחזרים את התחושה הטובה מאותו רגע בפרץ הורמונים מבריאים. כדי לחבר את הסדנא לסיור, הבאנו את הכרטיסים שבחרנו ועל השולחן בסטודיו היו פזורות תכונות שונות מהן בחרנו שתיים שמתאימות לדמות. בהשראת התכונות והדמות, יצאנו לחצר לצלם בנייד, לא לפני שהיא הקרינה מצגת מקדימה כולל טיפים חשובים לצילום בטלפון. בסוף הסדנא מקבלים תוצר מצולם שהוא מזכרת נהדרת ואם יש בקהל חובבות סריגה, בקרוב יהיו גם קורסים וסדנאות בתחום שמאוד אהוב על קטי.

בחצר יש חנות יד שנייה וחנות סבונים קסומה מחלב נאקות, שמנים ועוד, שם אפשר גם לחוות סדנא יצירתית. חדי העין יבחינו בפסלים מעניינים בשטח, שיצר האמן אושרי ג'ייקוב. ג'ייקוב, יליד הקיבוץ נולד אמן ומגיל צעיר פיסל, גילף וצייר. כשבגר למד בהודו בכפר פסלים, שיטות אתניות שהוא מתאר כסגנון פרהיסטורי המתכתב עם הראשים שהוא מפסל בהשראת ה'מואי' מאיי הפסחא. ג'ייקוב הצנוע והשקט, מוביל אותנו בין שבילי הקיבוץ והפסלים ממוקמים בשש נקודות. כיוון שאינו מדריך סיורים, הכין עם דורית אשתו, קובץ ובו מפה והסברים לשיטוט עצמאי. דורית היא דמות מוכרת בחצר ומשנת 2004 מפעילה בית קפה מתוק 'גולדה בחצר', השוכן בבית הילדים הקיבוצי. במבנה המשומר יש אוספי חפצים וכלים מפעם שמעצימים את האווירה הוינטייג'ית. המקום שוקק חיים כל השבוע, יש חצר מוצלת ונעימה או מרפסת סגורה כשחם/קר מדי. התפריט חלבי ומציע מגוון ארוחות בוקר, מיני סלטים ופסטות, מאפים מלוחים, קפה וקינוחים ולקראת החורף גם מרקים. הכל נעשה טרי ובהקפדה יתרה, מוגש אסתטי וטעים טעים.

המושב

מושב מרחביה השכן, הוקם במקביל לקואופרציה וראשיתו במשפחה דתית שביקשה לשמור על צביונה ולכן התרחקה. זהו מושב עובדים שיש בו עדיין חקלאות וגם תיירות בעיקר לינה בכמה אופציות. SERA הוא מתחם מפתיע עם שתי סוויטות מרהיבות שנבנו ועוצבו ביד אמן כפרויקט משותף של משפחת קמפינסקי (יש קשר משפחתי לרשת) ובניצוחה של האם נחמה. ליחידות פרטיות מלאה עם כניסות נפרדות והן גדולות, מרווחות ומדוגמות להפליא כמו יצאו מז'ורנל יוקרתי. העיצוב מודרני ומוקפד ויורד לרזולוציה של כל פרט. המטבח מאובזר ומצויד לעילא, בסלון ספת רביצה נהדרת, חדר הרחצה מפנק עם תמרוקים טבעיים והמקום מהלך קסם על אורחיו. לסוויטת הג'וניור בריכה חיצונית קטנה ובסוויטה הגדולה בריכה פנימית מחוממת שנחמה גם עושה בה טיפולי מים. כך מצאתי את עצמי צפה ועל בטני קערת קריסטל שכל מגע בה הרעיד את הגוף כמו זרם חשמלי נעים. הרגשתי כמו אמבה, אם אפשר לנחש בכלל איך אמבה מרגישה, כי הסוד בטיפול מים הוא להתמסר, לתת לגוף להתעלף בידי המטפל.ת, ולהיעלם פנימה. אל תפספסו!

כדי להכיר את מרחבי ה'מרחביות', את שדות העמק המקיפים אותם, את הטבע והמעיינות, יצאנו לטיול רייזרים בשטח. במרחק דקות נסיעה מגיעים לפאתי עפולה ומשם יוצאים היישר לשדות המזרחיים הצופים לבתי הקיבוץ והמושב הנחים בשלוות העמק ומעליהם מתנוססת גבעת המורה. הרייזר הוא כלי שובב עוצמתי ובעל עבירות נהדרת שצולח כל מכשול. אבל המסלול לא טכני אלא קליל וכיפי ובנהיגה עצמית כדי להרגיש את החוויה. מהשדות התגלגלנו לעין יזרעאל ששוקם וטופל בצורה מרשימה, טיפסנו לגלבוע צפינו אל הנוף וגלשנו חזרה דרך בריכות גדעונה המכונות לעתים גם מעיין גדעון. בשעה וחצי חווינו שעשועי נהיגה בשטח, עצירות והסברים מפי המדריכה עדי שפרן אושיית שטח בעברה. אחרי הגשמים האזור נראה ומרגיש אחרת, את ענני האבק החליפו שלוליות ובוץ ורק הכיף נותר בעינו.