אחד ל-10,200: מאחורי הניסים של ארגנטינה
ארבעה ניצחונות דרמטיים בשלבי הנוקאאוט העלו את הנבחרת של ליאו מסי לגמר, בו היא מרחק 90 דקות מזכייה שנייה ברציפות במונדיאל. מה עבד? מההסתברות הקלושה, דרך החילופים המתוזמנים של סקאלוני ועד השימוש בהפסקות השתייה וההרתעה
פורסם:
מלכת הקאמבקים. נבחרת ארגנטינה עלתה לגמר המונדיאל אחרי קאמבק גדול נוסף אמש (רביעי) ב-1:2 מול אנגליה, משחק בו הייתה בפיגור 1:0 בדקה ה-84. בעקבות זאת, רצינו לחשב את ההסתברות של ארגנטינה לנצח בכל אחד מהמשחקים בהם הייתה בפיגור במהלך המונדיאל.
באמצעות בינה מלאכותית פיתחנו מודל שנועד לסייע לחשב את ההסתברות לקאמבק ועליית שלב בכל אחד מארבעת משחקי הנוקאאוט. המודל התייחס למשחק מול כף ורדה בדקה ה-110 במצב של 2:2, למשחק מול מצרים בדקה ה-78 בפיגור 2:0, לדקה ה-111 מול שווייץ במצב של 1:1 ולדקה ה-84 מול אנגליה במצב של 1:0.
באמצעות בינה מלאכותית פיתחנו מודל שנועד לסייע לחשב את ההסתברות לקאמבק ועליית שלב בכל אחד מארבעת משחקי הנוקאאוט. המודל התייחס למשחק מול כף ורדה בדקה ה-110 במצב של 2:2, למשחק מול מצרים בדקה ה-78 בפיגור 2:0, לדקה ה-111 מול שווייץ במצב של 1:1 ולדקה ה-84 מול אנגליה במצב של 1:0.
כף ורדה - 59.9%
מצרים - 0.38%
שווייץ - 56.5%
אנגליה - 7.7%
בשני המקרים סקאלוני השתמש בהפסקות השתייה בשביל לשנות מערך ולאפשר לארגנטינה לשחק בהרכב אחר ברבע האחרון של המשחק, אחריו הן השתלטו על ההתמודדויות. היכולת של הנבחרת להעלות הילוך, בטח של שחקנים כמו ליאו מסי שהלך על הדשא לאורכו המוחלט של המונדיאל, מאפשרת לארגנטינה לשחק כדורגל ברמה אחרת ולהשתלט על המשחקים האלה לקראת דקות הסיום.
כך למשל במשך המחצית הראשונה מול אנגליה הם החזיקו בכדור ב-56% מהזמן לעומת 88% בין השער של אנתוני גורדון בדקה ה-55 לשער של לאוטרו מרטינס בדקה ה-92, כשהנבחרת לחצה בהדרגה את השער. הם אפשרו לליאו מסי דווקא לנוע אחורה בזמן ששחקנים אחרים עלו קדימה ולקבל את החופש שהוביל לשני הבישולים. דן ברן היה אמור לשמור אישית את מסי, אך בסופו של דבר דווקא הניסיון של אנגליה לשנות מערך מצא את הפתחים שמסי היה צריך כדי להבקיע שני שערים.
ארגנטינה למעשה הבקיעה תשעה שערים וספגה שער אחד בארבעת משחקי הנוקאאוט שלה אחרי הפסקת השתייה של המחצית השנייה, כשוקדם לכן היא הייתה בהפרש שערים שלילי של 5:2. הפער הזה, כמעט בלתי נתפס, מושפע בין היתר מהשילוב בין הניסיון ו"ניהול העומסים" המוצלח של ארגנטינה במהלך המשחקים עצמם.
אפשר להגיד אותו דבר על היעילות של נבחרת ספרד, שגם היא הבקיעה לא מעט שערים מאוחרים, בגמר מונדיאל שנדמה כאילו כדאי להתחיל בדקה ה-75. בעוד ספרד עושה זאת בעזרת שליטה במרכז השדה ותנועה הדרגתית של שחקנים קדימה, ארגנטינה עושה את זה עם מתן חופש לליאו מסי, שהבקיע ובישל חלק גדול מהשערים האלה.
נגענו כאן בעבר בשאלת "ההליכה" של מסי והיכולת של ארגנטינה לבנות סביבו, אנטיתזה לכדורגל המודרני בו שחקנים אמורים לנוע כל הזמן. חלק מהתשובה, כנראה, קשור למעבר של לאוטרו מרטינס לספסל. מרטינס התקשה לבוא לידי ביטוי לצד מסי בתחילת הטורניר, אך ברגע שהוא עולה מהספסל ויכול להעסיק הגנות עייפות הדרך בה ארגנטינה משחקת, והחופש של הפרעוש בן ה-39, נראה אחרת.
כל אלה הסברים נחמדים במישור הטקטי, אבל בסופו של דבר הסיפור גדול יותר. מאמן ארגנטינה סקאלוני מרבה להשתמש בקלישאות על כך ש"אנחנו נלחמים בשביל הסמל", ואפשר לדבר על שינויי מערך כאלה ואחרים, אבל בסופו של דבר מדובר בהילה. ברגע שאלופת העולם מעלה הילוך, שחקנים עושים טעויות. ראינו את זה בטח מול מצרים וגם ברמה מסוימת מול אנגליה, ששיחקה כאילו היא רק מחכה לשריקת הסיום.
ספרד, במפגש הראשון אי פעם בין אלופת אירופה לאלופת הקופה אמריקה, תהיה אתגר מסוג אחר בגמר מרתק שמחכה לנו בראשון. האלגוריתם של אופטה, אגב, מעניק לספרד 56.31% לזכייה במונדיאל לעומת 43.69% לארגנטינה. אחרי כל מה שקראתם, מישהו מוכן להמר נגדם?
כך למשל במשך המחצית הראשונה מול אנגליה הם החזיקו בכדור ב-56% מהזמן לעומת 88% בין השער של אנתוני גורדון בדקה ה-55 לשער של לאוטרו מרטינס בדקה ה-92, כשהנבחרת לחצה בהדרגה את השער. הם אפשרו לליאו מסי דווקא לנוע אחורה בזמן ששחקנים אחרים עלו קדימה ולקבל את החופש שהוביל לשני הבישולים. דן ברן היה אמור לשמור אישית את מסי, אך בסופו של דבר דווקא הניסיון של אנגליה לשנות מערך מצא את הפתחים שמסי היה צריך כדי להבקיע שני שערים.
ארגנטינה למעשה הבקיעה תשעה שערים וספגה שער אחד בארבעת משחקי הנוקאאוט שלה אחרי הפסקת השתייה של המחצית השנייה, כשוקדם לכן היא הייתה בהפרש שערים שלילי של 5:2. הפער הזה, כמעט בלתי נתפס, מושפע בין היתר מהשילוב בין הניסיון ו"ניהול העומסים" המוצלח של ארגנטינה במהלך המשחקים עצמם.
אפשר להגיד אותו דבר על היעילות של נבחרת ספרד, שגם היא הבקיעה לא מעט שערים מאוחרים, בגמר מונדיאל שנדמה כאילו כדאי להתחיל בדקה ה-75. בעוד ספרד עושה זאת בעזרת שליטה במרכז השדה ותנועה הדרגתית של שחקנים קדימה, ארגנטינה עושה את זה עם מתן חופש לליאו מסי, שהבקיע ובישל חלק גדול מהשערים האלה.
נגענו כאן בעבר בשאלת "ההליכה" של מסי והיכולת של ארגנטינה לבנות סביבו, אנטיתזה לכדורגל המודרני בו שחקנים אמורים לנוע כל הזמן. חלק מהתשובה, כנראה, קשור למעבר של לאוטרו מרטינס לספסל. מרטינס התקשה לבוא לידי ביטוי לצד מסי בתחילת הטורניר, אך ברגע שהוא עולה מהספסל ויכול להעסיק הגנות עייפות הדרך בה ארגנטינה משחקת, והחופש של הפרעוש בן ה-39, נראה אחרת.
כל אלה הסברים נחמדים במישור הטקטי, אבל בסופו של דבר הסיפור גדול יותר. מאמן ארגנטינה סקאלוני מרבה להשתמש בקלישאות על כך ש"אנחנו נלחמים בשביל הסמל", ואפשר לדבר על שינויי מערך כאלה ואחרים, אבל בסופו של דבר מדובר בהילה. ברגע שאלופת העולם מעלה הילוך, שחקנים עושים טעויות. ראינו את זה בטח מול מצרים וגם ברמה מסוימת מול אנגליה, ששיחקה כאילו היא רק מחכה לשריקת הסיום.
ספרד, במפגש הראשון אי פעם בין אלופת אירופה לאלופת הקופה אמריקה, תהיה אתגר מסוג אחר בגמר מרתק שמחכה לנו בראשון. האלגוריתם של אופטה, אגב, מעניק לספרד 56.31% לזכייה במונדיאל לעומת 43.69% לארגנטינה. אחרי כל מה שקראתם, מישהו מוכן להמר נגדם?
מצאתם טעות לשון?