לווי. מכוון גבוה (פרטי) (צילום: ספורט 5)
לווי. מכוון גבוה (פרטי) | צילום: ספורט 5

בעוד העיניים נשואות לליגיונרים על הדשא בבלגיה, עומרי גנדלמן וענאן חלאיילי, יש דמות אחת, חשובה לא פחות, שפועלת הרחק מאור הזרקורים במדינת השוקולד והוואפל. היא מחזיקה בתפקיד בכיר, בהשפעה מקצועית עמוקה ועם שם שכמעט ולא נשמע. עד עכשיו.

רוי לווי, יהודי, ישראלי ומנהל מקצועי שמנווט תהליכים מתחת לרדאר ב-RFC  סרן מליגת המשנה בבלגיה. אבל עוד לפני כדורגל, הנה הסיפור של מי שאמא שלו רצתה שיילך לכדורסל כדי לא לקחת אותו למשחקי כדורגל בבוקר, אבל התשוקה שלו למקצוע גברה.

ב-2014, בעת שביקר את משפחתו בתל אביב ובישראל התחוללה מלחמת צוק איתן, הוא קיבל החלטה לעשות עלייה. בגיל 18 עזב הכל והתגייס לצה"ל. לא ויתר על שירות קרבי, סיים שלוש שנים בנח"ל, עבר אפילו קורס מפקדים בבה"ד 1. "העברית היתה בבית כי ההורים דיברו וגם המטפלות ובבית ספר", הוא מספר, "הייתי בא לבקר את סבתא שלי בתל אביב שלוש פעמים בשנה, יש לי חיבור עמוק שלא נותק אף פעם".

הדרך לניהול קבוצת כדורגל היתה מפתיעה. אבא של חברה הכי טובה של אחותו התאומה היה סוכן שחקנים ידוע. בין היתר ייצג את תומא מונייה, וינסנט קומפאני ושחקנים גדולים נוספים. "כשהייתי הולך לחברה הזו הביתה, הסתכלתי על אבא שלה בהערצה ושאלתי אותו איך זה מרגיש להיות מוקף בכוכבים האלה. בגיל 14 חשבתי להיות סוכן, כמה שנים אחר כך כבר שיניתי כיוון ללמוד ניהול מועדונים", סיפר. 

מייד אחרי הצבא, לווי, היום בן 29, למד באנגליה, שם הכיר את האנליסט הבכיר של נבחרת ישראל, אדם דייוויד. במהלך לימודי "ניהול ספורט", חבר שעובד בבנק בלונדון סיפר כי יש מישהו שמתעניין ברכישת קבוצה כדורגל ופנה להתייעץ על לווי. משם, בגיל 24, כשנותרו עוד שלושה חודשים לסיום הלימודים הוא בחר ללכת בעצמו על האתגר. קבוצה בליגה שלישית, פרן בורן (Francs Borains), איתה הצליח לעלות לליגת המשנה כבר בעונה השנייה, למרות התקציב הנמוך ביותר בליגה.   

למרות זאת, לווי החליט לעזוב בתום העונה והלך לאתגר הבא. הוא הכיר את משפחת סרן, בעלי מץ הצרפתית ואקדמיה בסנגל ממנה יצאו שחקנים כמו סאדיו מאנה ולאמין קמארה  (Génération foot) וקנה את אמונם. "להוציא שוער בן 30, יש לנו את הקבוצה הכי צעירה בבלגיה ובעולם אנחנו הקבוצה השביעית הכי צעירה. גיל ממוצע של 22.4", מתגאה לווי ומבין שהמטרה היא קודם כל ביזנס, לפני הצלחות מקצועיות על הדשא, בטח בקבוצה שהתקציב שלה הוא בסך הכל 2.5 מיליון יורו.

 

 

אז על מה אתה אחראי?
"מנכ"ל כמו בכל חברה. התפקיד הוא לנהל את העניינים הכלכליים וגם מבחינה ספורטיבית למנות מאמן וצוות ולנהל מו"מ עם שחקנים. נותנים לי כלים, אבל יש לנו תקציב מוגבל והסבירו לי בצורה מכובדת שצריך לקצץ בתקציבים. הצלחתי להוריד משכורות בצורה דרסטית ובמנגנון נכון. מי שלא עומד כלכלית בקטגוריות שבניתי, לא אביא אותו. השחקן הכי בכיר אצלנו מרוויח 10 אלף יורו לחודש כי הוא סנגלי. שחקנים שלא אירופאים בבלגיה צריכים להרוויח מינימום 100 אלף דולר. חוץ מזה, הרוב 3,500 יורו בממוצע לחודש".

ומה עם להביא שחקנים מישראל?
"כשהגעתי, רציתי להביא את ליאם חרמש שלא שיחק במכבי חיפה וכמה ימים אחרי שהגעתי יצאתי החוצה ועל הקיר ראיתי כתובת `רוי יהודי מלוכלך - לך הביתה`. זה לא פוגע בי כי ידעתי שזה דברים שיכולים לקרות, בטח אחרי השבעה באוקטובר".

לא פשוט
"לא הסתרתי את היותי מפקד בצבא, אבל חשבתי שזה לא יהיה נכון להביא שחקן ישראלי להתפתח שם ברגע הזה, בעיקר בשבילו. מעבר לתקרית האנטישמית הזאת, אין עתיד ליהודים, לא בבלגיה ולא באירופה. לצערי הרב האוהדים פה רואים את חלאיילי אחרת מאשר הם רואים את גנדלמן. לשחקנים ישראלים יהיה קשה לצאת לאירופה בשנים האחרונות".

RFC סרן ממוקמת כרגע במקום ה-15 בליגת המשנה עם משחק חסר. עד לפני שתי עונות היתה בליגה הבכירה וממוצע הצופים עמד על 5,000. היום זה ירד לרבע מזה. לווי, במקור מבריסל עושה את הדרך לליאז` שם נמצא המועדון. "המטרה היא מאוד ברורה - לפתח שחקנים שמגיעים ממץ ומהאקדמיה של סנגל ולמכור אותם ובמקביל להישאר בליגת השנייה. יש פה תנאים מעולים, שלושה מגרשי דשא רגיל, שלושה מגרשים סינטטיים ואנחנו קבוצה שמאפשרת לשחקנים להתפתח".

ואם תגיע הצעה מהארץ לתפקיד כזה - תקפוץ על זה?
"יש לי שני חלומות - להגיע לליברפול ולסיים את הקריירה באנדרלכט, הקבוצה אותה אני אוהד. מצד שני, אם תהיה אופציה למועדון מכובד בארץ, אני לא מהסס ומגיע בטיל. אח שלי, אחותי התאומה ואמא שלי עשו עלייה. כל המשפחה אוהבת את הארץ".