(בווידאו: קטע מהראיון המלא)
בחודש ינואר 2023 הדהים נטע לביא את הכדורגל הישראלי כשחתם בגמבה אוסקה. שלוש שנים חלפו מאז, והקשר הצליח לבסס את עצמו כגורם משמעותי בליגה היפנית ואף לעבור לקבוצה שאפתנית יותר (מצ`ידה זלביה) וגם גרר אחריו שחקנים אחרים שהחליטו לנסות את ההרפתקאה ביפן. כעת, רגע לפני גיל 30, לביא מסתכל לאחור בראיון מיוחד, מספר על החיים ביפן ומדבר, איך לא, על האקסית המיתולוגית, מכבי חיפה.
נטע, למה אתה הכי מתגעגע בישראל?
"לחום ולאהבה של המשפחה, של החברים, של הסובבים אותך, של הכדורגל. אלה דברים שחסרים שם. יש שם דברים אחרים. תמיד מתגעגע".
בתקופות הכי טובות שלך לא היית יכול להסתובב בחיפה. ביפן זה דומה?
"לא. ביפן התרבות מאוד שונה. הכדורגל הוא לא המקום הראשון שם. יש המון אנשים, גם זרים. פחות ניגשים אליי. יש מקומות שיותר מזהים, אבל זה לא דומה לארץ. אני אוהב גם וגם. גם את השקט וגם את החום הישראלי. אני גדלתי פה, ויש רגעים שזה חסר לי ויש רגעים שכיף לי. אני מוצא את הדרך שלי להתמודד עם קשיים, אבל גם ליהנות מהיתרונות שם".
הפכת לשגריר ביפן. התיירות הישראלית גדלה מאז שאתה שם
"מטורף. כשהגעתי ליפן היו הרבה פחות זרים. עכשיו יש הייפ מטורף. מבקרים אותנו על בסיס שבועי. אשתי עשתה רשימת טיפים. אני שמח ששחקנים גם מצטרפים. אם זה חסן שבא אחריי ודין, שאנחנו מדברים הרבה והוא מאוד נהנה מהחיים ביפן. הוא לא דיבר איתי לפני. היה שבוע של תפר שהוא פתאום הגיע. היה פוש באחד האתרים וכתבתי לו `אתה בא באמת?` והוא לא רצה לספר יותר מדי. מאז שהוא הגיע אנחנו בקשר טוב".
מה הקשיים של כדורגלן ישראלי ביפן?
"כזר ביפן לא תמיד קל. יש קשיים. קודם כל השפה. אני קצת מקשקש אחרי שלוש שנים, אבל לא ברמה שאני יכול לדבר בשוטף. אני לא יודע להגדיר את הכדורגל ביפן. המנטליות שונה, הם עובדים לפי הספר. מקצוענים ברמה הכי גבוהה, אבל הם מרוחקים. אין את החום וחדר ההלבשה הישראלי. זה חסר לי לפעמים. אני מתגעגע אליו. אני לא דומיננטי בחדר ההלבשה. אני רוצה להיות יותר. רק הגעתי לקבוצה, למרות שיש יותר שחקנים שמדברים אנגלית. אני מנסה להיות דומיננטי בקטע אחר כי קשה להנהיג אותם כי זו שפה שונה ומנטליות שונה. גם לשרי לקח זמן כדי להנהיג. בסוף הוא לא היה נחשב לזר מבחינתי, אבל לקח לו כמה שנים".
למה יפן?
"הסתכלתי על זה ממין משולש של מה הכי נכון עבורי בשלב של הקריירה. היו כמה אופציות, זה לא היה בשמים ולא הייתי חופשי. לא היתה ליגה בטופ 5 ומאוד קשה כישראלי להגיע לשם. הייתי הראשון וזה משהו מיוחד. ראיתי את זה בתור אתגר. כשדיברתי עם שחקנים מאסיה כמו טרנט סיינסבורי, הוא אמר שהליגה חזקה. הבנתי שהחיים שם מאתגרים, אבל טובים, נוחים ובטוחים. זה היה כדורגל, משפחה ואיכות חיים ומשכורת שאי אפשר להתעלם ממנה. כל אדם שעובר עבודה או מתחיל עבודה חדשה, המשכורת זה אחד השיקולים. מה זה להגיע לאירופה? בטופ 5, המשכורת הנמוכה גם היתה מושכת אותי. אירופה שהיא לא טופ 5, שהליגה לא חזקה, שהמגרשים לא כמו ביפן, שהחיים פחות טובים... אז השיקול אחר. צריך להסתכל על משהו רחב יותר מרק כדורגל".
"אני חושב שכן. הכדורגל מאוד מאתגר ועדיין אני רוצה לתרום הרבה יותר, גם אחרי שלוש שנים. עברתי לקבוצה שהכדורגל שלה שונה. אני צריך להתאים את זה. משפחתית התבגרנו. אתה גר רחוק, גר לבד. לא בבועה שהיינו בחיפה. החיים טובים ביפן, הם בטוחים מאוד. הילד במסגרות, טוב לו והוא לומד אנגלית. בדיעבד זו היתה החלטה נכונה וטובה ואני חושב שיש לי הרבה מה לתת, גם בכדורגל וגם כבנאדם".
אתה ואשתך הקמתם מפגן תמיכה לישראל ב-7.10. למה החלטתם לעשות את זה?
"כולנו חווינו את ה-7.10 ורצינו להזדהות במקום רחוק. הם רחוקים ממה שקורה בארץ, אין יותר מדי מודעות. אני ואשתי חיפשנו דרך להביע מחאה והזדהות באוסקה. אשתי עשתה מיצג עם רעיון מדהים של פיקצ`ו, שהוא סמל שם שכל אחד מכיר, שהוא קשור ואזוק כמו החטופים בעזה. זה היה מאוד בהתחלה וכל הזמן חשבנו על החטופים מרחוק. בסוף אנחנו ישראלים, יהודים ונחזור לישראל בעתיד הקרוב".
מתי?
"שאלה טובה. הכדורגל הוא מאוד נזיל. בקיץ זה לא היה קרוב, אבל זה התחיל להיות יותר קרוב ואז משום מקום קיבלתי הזדמנות ואתגר גם לעבור לעיר הגדולה ביפן וגם לקבוצה חדשה שהיא מאתגרת כי היא רוצה לרוץ על כל התארים. קבוצה חדשה, שהבעלים קנה מעין `הפועל ירושלים` כזו, רק עם הרבה יותר כסף והם עלו לאט לאט ואז לפני שלוש שנים בא מאמן לליגה הלאומית והעלה אותה ובשנה הראשונה בליגה הראשונה סיים מקום שלישי. השנה סיימנו מקום שישי כי מספטמבר היתה ירידה כי היו פצועים וגם אני נפצעתי, אבל לקחנו גביע. בזמן קצר היו המון הישגים למועדון, חדר הלבשה חדשה. הביאו הרבה שחקנים טובים ששיחקנו בנבחרת ושחקנים שהיו מוכחים בליגה, מתחם חדש, תנאים טובים. כולם ביפן רוצים את כל התארים תמיד. גם הקבוצה הזו רוצה להילחם על כל התארים וזה אתגר אותי".
מזלזלים פה בליגה היפנית?
"לא, זה רחוק, זה טיים זון שונה, זה בשפה שונה. אני לא חושב שאפשר לזלזל בליגה היפנית כי אנחנו רואים המון שחקנים נמכרים לאירופה. לטוטנהאם, קופנהאגן, רד בול זלצבורג. יש באירופה הרבה יפנים והנבחרת היא טובה. אני הבנתי מהתחלה שזה פשוט רחוק וזה בסדר".
ומה עם הנבחרת?
"בסוף התרחקתי. בהתחלה הייתי בא המון, אבל אני עדיין בקשר טוב עם רן. אנחנו מדברים המון. בשלושה חודשים האחרונים הייתי פצוע, אז לא הייתי אופציה. רן יודע להיות אמיתי ולשים את הדברים על השולחן. כשיהיה הזמן המתאים, אני אהיה גם בנבחרת. אני רחוק וכשאני בא, יש ג`ט לג. היה מצב שאני צריך להוכיח את עצמי באימונים. בזמנו ערן היה בא מסין והאימונים היו פחות רלוונטים. הוא היה מסתדר טוב עם הטיים זון האחר, אני לא יודע איך. אולי הוא היה לוקח כדורים. לי היה ג`ט לג והתאמנתי פחות טוב. כשלא שיחקתי זה היה קשה. הייתי בא לישראל, חוטף ג`ט לג פה, תוך כמה ימים חוזר ליפן, חוטף ג`ט לג ולא משחק. זה פגע בי, גם בנבחרת וגם בקריירה שלי ביפן. אני בטוח שאני אצליח לעשות את המעבר ואחזור לנבחרת. זו שאלה של זמן. אני שווה הרכב נבחרת. בסוף יש מאמן, יש לו את השיטה שלו והשחקנים שהוא הולך איתם".
הייתי חלק מתור זהב בקישור האחורי של מכבי חיפה לפני שעזבת
"צמחנו לזה. אני צמחתי במועדון ונשארתי במועדון, אבו פאני היה שנתיים בחוץ, ג`אבר גם. עלי מוחמד זה זר של פעם ב... שאפשר להביא שחקן כזה וחוסה היה מוכח, ידעו מה הוא מביא. היה אמצע תחרותי, מאוד טוב. ידענו את ההיררכיה ונהניתי מאוד".
מוחמד נשאר השריד האחרון משם. אתה מבין למה מכבי חיפה נראית איך שהיא נראית?
"זה מעגל. קשה להחזיק את השחקנים שגדלו במועדון ורצו להתקדם. הייתי שמונה שנים במועדון, זה הרבה שנים. גם אבו פאני וג`אבר רצו להתקדם. לשחקנים אחרים לוקח זמן להסתגל. אי אפשר להשוות כי השחקנים שונים. כל אחד מביא את האופי שלו, הוא גדל במקום אחר. גם אם הוא אותו סגנון, השחקנים שונים. קבוצה צריכה להתחבר. לא הזכרנו את שרי, אבל הוא עזר לקישור הזה להיות מאוד עוצמתי. הוא לקח את החלק ההתקפי, הוא עשה המון תנועות ותמיד היה אופציה לקבל כדור וזה חיבר אותנו. הקבוצה הזו לא תחזור, אבל תבוא קבוצה אחרת שהיא טובה ואולי תצליח ואולי תהיה עוד יותר טובה. זה מעגל שצריך לחבר בו את הפאזל. אני בטוח שבמכבי חיפה עובדים מאוד קשה לחבר אותו".
"היינו מאוד מחוברים למטרה. עברנו שנים קשות והבנתי שדרך החיבור בינינו, זה יתחבר. דולב בא מבני יהודה ונתן אש, אבו פאני הביא את הקטע שלו, שרי הביא את את הקטע שלו. כל אחד היה שם, כל אחד הביא את כל מה שהוא הביא... סאן הביא המון ואז עומר בא וזה עוד יותר התחבר. היה קליק טוב והיו שחקנים טובים. מאוד איכותיים. לא סתם זה התפרק כי כל אחד קיבל הצעה בדרך שלו".
אתה מתחבר לזה שלמכבי חיפה חסר ברק או איכות?
"אני לא מספיק עוקב כדי לדעת מה חסר בדיוק. אנחנו הבאנו שחקנים התקפיים מעולים למקומות שהרבה יותר קל לבוא לידי ביטוי. הם קיבלו כדורים מאוד גבוה, היו צריכים לעשות אחד על אחד עם שחקן אחד. זה עבד מעולה. היום המצב קצת שונה. זה מעגל של דברים. קבוצת כדורגל עוברת מעגל כי יש שחיקה, שחקנים רוצים להתקדם ומתבגרים וצריך להביא דם חדש, שלא תמיד אתה פוגע בנקודה שאתה צריך. זה מאוד קשה".
איזה טיפ יש לך לשחקנים הצעירים שמקבלים הזדמנות במכבי חיפה?
"צריך לשמור על הרגליים על הקרקע, זה מה שבדרך כלל הייתי ממליץ בשנים הראשונות. בשנה הראשונה יש הייפ מטורף. בשנה הראשונה שלי היה הייפ אדיר. השנה השניה היתה יותר קשה ובשלישית אתה צריך יותר לבוא לידי ביטוי. צריך לשמור על עצמך יותר. היו שחקנים בקבוצה ששמרו עליי, גם רוני שמר עליי. בתקופות פחות טובות, יותר קל להעלות שחקני נוער. הלוואי וגם ישלבו את זה בתקופות טובות, כי הם צריכים ליהנות. צריך לדעת שזה לאורך זמן ולתת להם את הזמן שלהם. דרך קשיים אתה מתבגר הרבה יותר. אני מאמין שהצעירים בדרך הנכונה".
אומרים עליך שאתה מנהיג שקט. איך אתה עם ההגדרה הזו?
"זה בסדר. אני לא מגדיר את עצמי כמשהו אחד. אני מנסה להתאים את עצמי לסיטואציה ולשחקנים. כל אישיות היא שונה. כיוונו אותי להיות מנהיג, אם זה דקל... בסוף נהייתי קפטן כי לא היה, וזה בסדר. לקחתי את התפקיד הזה ברצינות ועשיתי את הכי טוב ואני יכול להגיד שדי הצלחתי בזה".
הבכי אחרי האליפות הראשונה היה הרגע הכי מרגש שלך?
"זה היה צמרמורות. אני לפעמים מסתכל על זה בווידאו. זה מאוד ייחודי. המערכת ניסתה המון דברים, כמו היום, וכשזה הצליח זה היה עוצמתי".
החזרה שלך לישראל תהיה רק למכבי חיפה?
"זה מתבקש. אני לא רואה משהו אחר. למטבע יש שני צדדים וככל שעובר הזמן הצד השני מתקדם. אני מאמין שירצו אותי. אני בקשר טוב איתם, אני שומר על עצמי, אני עובד מאוד קשה. אני עובד צמוד עם גל וקנין שהוא מאמן הכושר במכבי חיפה. אני לא בשלב הבא של הקריירה, אני בשיא הקריירה. זה יקרה, אני מאמין שזה יקרה. לא עולה לי לראש השאלה אם קבוצה אחרת תרצה אותי. אני לא יודע להסביר את זה. במכבי חיפה מכירים אותי. המו"מ? יש סוכנים שיעשו את העבודה".
מה דעתך על המחאות נגד יענקל`ה?
"האוהדים פועלים מהרגש. בסוף יענקל`ה עומד שם, חזק, יציב, חושב כל הזמן איך לשפר את הקבוצה. זה החיים שלו. הוא אוהד, בדיוק כמו אותם אוהדים. אני לא חושב שזה אישי, זה רגש. אלה אוהדים שרוצים שהקבוצה תצליח. אני לא יודע מה קורה בפועל, זה לא עוזר לשום צד. ההצלחה של הקבוצה צריכה שהקהל וההנהלה יהיו חזקים וביחד זה מאוד עוצמתי. זה יחזור, כי גם המעגל הזה, שהיה לפני האליפויות, הוא מסתובב. לפעמים לוקח לו זמן, אבל הוא מסתובב".
"אני לא יודע מה קרה שם בדרך. לא חוויתי את מכבי חיפה בשנים האחרונות. המרחק והשעות... אתה מתרחק עם הזמן. בסוף המועדון כל כך גדול ועוצמתי... אין מישהו שהוא מעליו. גם כשאני הייתי במכבי חיפה... אתה חושב שאתה מאוד גדול וזה כל עולמך. בסוף לכולם יש מחליף והמועדון ממשיך. אני מאוד אוהב את גל, אני גם חבר טוב שלו. אני חושב שהוא היה צריך להישאר ואני לא יודע מה היה. בסוף יש הנהלה שמקבלת החלטות והיא מקבלת את האחריות ואני מאמין שהכל יסתדר לטובה".
הופתעת שברק בכר חזר?
"זה היה מפתיע שגל וברק עזבו לפני שנה. לא האמנתי. כשהוא חזק, המועדון מנסה לייצב את עצמו. הוא דמות יציבה, שיודע מה קורה במכבי חיפה, שחווה המון רגעים מאושרים במכבי חיפה. זה עוזר למערכת להתייצב אחרי פתיחת שנה שלא היתה מספיק יציבה".
מכבי חיפה תצליח לשחזר את התקופות הטובות?
"חד משמעית. יש היום הרבה יותר מודעות. אז זה לקח 10 שנים, זה המון זמן. המודעות ש-3 האליפויות יצרו... זה ייקח פחות. המעגל הזה יחזור יותר מהר מאיך שזה נראה היום. אני בטוח בזה".
איך אתה משווה את מכבי חיפה בשיאה לכדורגל היפני?
"הכדורגל היפני שונה. למרות שגם ליגת העל עכשיו יותר פתוחה מאשר כשאני הייתי. הכדורגל היפני מאוד פתוח, רצים המון, המון לחץ, המון מתפרצות, המון טעויות כי המשחק מהיר. כדורגל מאוד מאתגר כי כולם לא מוותרים אף פעם, 90 דקות. זו התרבות שלהם. כולם מאוד מקצוענים. לדוגמה, אנחנו נכנסים למועדון ומורידים את הנעליים ומחליפים למין נעלי בית. בחדר כושר יש רק נעלי ספורט וגם מאוד נקי שם. אני מאוד מתחבר לזה. יש כל מה שאתה צריך, ובדיוק מה שאתה צריך. אתה בא למתחם ואתה מקבל 3 סטים של בגדים - לפני האימון, אחרי האימון ואם אתה רוצה לעשות חדר כושר. כולם נשארים אחרי האימון לאימונים נוספים, כל הזמן רוצים להשתפר בקטע הטכני. הקבוצה הנוכחית הרבה יותר עובדת על הצד המנטלי. הקבוצה הקודמת היתה הרבה יותר טכנית. עכשיו אני בקבוצה שפחות עם הכדור. עושים יותר לחץ, יותר הגנה, השחקנים רצים 12 ק"מ ומעלה כל משחק. זה מאתגר אותי. לא הייתי רגיל לזה. זה כיף באמצע הקריירה לשנות קצת. אני מאמין שזה יאריך לי את הקריירה".
סדר היום במכבי חיפה מול סדר היום ביפן
"הכדורגל הוא די דומה. אתה בא בבוקר, הולך לעשות טיפול, כל השחקנים הולכים לחדר כושר. גם בארץ הרבה שחקנים הולכים. יש אימון, אסיפות לפעמים. אחרי האימון, המון שחקנים נשארים על המגרש שזה קצת שונה ממכבי חיפה, למרות שבמכבי חיפה היו הרבה משחקים, אז שמרנו על הגוף. אחרי זה הולכים לחדר כושר. זה יום יותר ארוך טיפה, אבל גם פה בארץ יש שחקנים שמוסיפים אימון ומתייחסים לזה ברצינות. ביפן לקחו את זה צעד קדימה. שחקנים שלא מרוויחים המון, אבל יש להם שפים פרטיים ומאמן אישי. שם זה צעד אחד קדימה שהכל סביב הכדורגל. אהבתי לראות את זה ולקחתי מזה המון דברים לעצמי".
דיברנו על השוואה בין הליגות ובין התרבויות. איך אתה משווה את הסיקור התקשורתי?
"קשה להשוות כי אני לא מדבר יפנית ואני לא קורא יפנית. אני לא יודע כמה הם מעורבים. הם בוחרים את מי לראיין אחרי משחק. השאלות שם פחות קשות, אם זה לזרים ואם זה למקומיים. שואלים אותי `מה התכונה הכי טובה שלי בכדורגל?`. אני לא אוהב לדבר על עצמי, אבל הם מאוד אוהבים לשמוע עליך בתור שחקן. בארץ השאלות יותר נוקבות, בטח אחרי הפסדים. התקשורת יודעת בישראל הכל מהכל, כי זו מדינה קטנה, כולם מכירים את כולם. קשה לנהל שיח, כי יודעים הכל. זה שונה. שם התקשורת לא יודעת, וגם אם היא יודעת, היא לא תכתוב. גם בארץ מכבדים, אבל יודעים המון. זה בסדר כי זו התרבות. אני לא יודע אם יש בקבוצה מדליפים. הם מאוד שומרים. הם כאילו מפחדים, זה בתרבות שלהם שאם אתה מדליף תהיה לך קארמה לא טובה. פה, יש יותר מאחד בכל קבוצה, לא רק שחקנים. זו התרבות וצריך להתמודד עם זה ולחיות עם זה".
קרה לך משהו לא נעים בגלל שאתה ישראלי ביפן?
"פעם אחת היה לי משהו בקטנה. באתי לאכול שווארמה וזה היה מוכר טורקי וכשאמרנו לו שאנחנו מישראל הוא התבאס, הוא לא רצה. הוא אמר שזה חזיר, וזה לא היה יכול להיות חזיר. המשכנו מזה כאילו כלום, הלכנו לאכול במקום אחר. זה היה מקרה בודד. אין שם אירועים, זה רחוק. זו מדינה שטוב לגור פה. אני רואה המון ישראלים בהייטק שעברו לגור שם ואני מקווה שעוד יבואו".
שיפרת את צעדי הריקוד מאז הניצחון מול רוסטוב?
"אני לא רוקד טוב, אבל אוהב לחגוג וביפן אין הרבה חגיגות בכדורגל. לקחנו גביע, חגגנו שעה, סיימנו לחגוג בחדר הלבשה, הלכנו למלון, אכלנו ארוחת ערב והתכוננו למשחק הבא. היה לנו משחק באליפות אסיה תוך כמה ימים. לא חגגנו כמעט. ציפיתי שיותר יחגגו, אבל הבנתי את המנטליות. הם מאוד לפי הספר. סיימנו את המשחק, עוברים עליו ומתקדמים הלאה".
אתה רואה שחקן יפני מגיע לישראל?
"אני מקווה. מכבי חיפה שאלו אותי פעמיים על שחקן יפני. קשה להביא שחקנים כאלה. יש יפנים שיכולים להצליח פה. יהיה להם קשה עם התרבות, כמו בכל אירופה. הליגה הישראלית שונה מהיפנית. אלו שתי ליגות קשות. אני מאמין ששחקן יפני יעשה אחלה של עונה".
"פעם אחת היה לי משהו בקטנה. באתי לאכול שווארמה וזה היה מוכר טורקי וכשאמרנו לו שאנחנו מישראל הוא התבאס, הוא לא רצה. הוא אמר שזה חזיר, וזה לא היה יכול להיות חזיר. המשכנו מזה כאילו כלום, הלכנו לאכול במקום אחר. זה היה מקרה בודד. אין שם אירועים, זה רחוק. זו מדינה שטוב לגור פה. אני רואה המון ישראלים בהייטק שעברו לגור שם ואני מקווה שעוד יבואו".
שיפרת את צעדי הריקוד מאז הניצחון מול רוסטוב?
"אני לא רוקד טוב, אבל אוהב לחגוג וביפן אין הרבה חגיגות בכדורגל. לקחנו גביע, חגגנו שעה, סיימנו לחגוג בחדר הלבשה, הלכנו למלון, אכלנו ארוחת ערב והתכוננו למשחק הבא. היה לנו משחק באליפות אסיה תוך כמה ימים. לא חגגנו כמעט. ציפיתי שיותר יחגגו, אבל הבנתי את המנטליות. הם מאוד לפי הספר. סיימנו את המשחק, עוברים עליו ומתקדמים הלאה".
אתה רואה שחקן יפני מגיע לישראל?
"אני מקווה. מכבי חיפה שאלו אותי פעמיים על שחקן יפני. קשה להביא שחקנים כאלה. יש יפנים שיכולים להצליח פה. יהיה להם קשה עם התרבות, כמו בכל אירופה. הליגה הישראלית שונה מהיפנית. אלו שתי ליגות קשות. אני מאמין ששחקן יפני יעשה אחלה של עונה".
