sportFive1665659 (צילום: ספורט 5)
צילום: ספורט 5
כדורגל הוא הרבה מעבר ל-22 שחקנים שרצים אחרי כדור, את זה יגיד לכם כל אוהד. אלא שהדבר נכון לא רק לאנשים שחיים ונושמים את המשחק, שבשנים האחרונות הפך למגרש המשחקים המועדף על מעצמות העולם. אחת הסוגיות הרגישות והמורכבות ביותר שעל סדר היום של מוסדות הכדורגל היא ניסיונה של גרינלנד, טריטוריה אוטונומית תחת ריבונות דנית, לקבל הכרה רשמית בזירה הבינלאומית, במאבק שחורג הרבה מעבר למסגרת הספורטיבית.

על פי העיתונאי רומן מולינה, נשיא פיפ"א ג`אני אינפנטינו מוביל בשנים האחרונות קו שמזוהה עם המדיניות של נשיא ארצות הברית לשעבר דונלד טראמפ. הקשר הזה אינו נתפס כמקרי, והוא משליך על שורה של סוגיות רגישות בזירה הספורטיבית. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא כמובן המקרה הישראלי. על פי גורמים בענף, שילוב של קשרים פוליטיים ולובי בינלאומי חזק, הפועל בסינרגיה עם אינטרסים אמריקאיים, הוא מהגורמים המרכזיים לכך שישראל לא הושעתה מפעילות בינלאומית בפיפ"א, למרות לחצים פוליטיים משמעותיים שהופעלו בנושא. בין השחקנים המרכזיים בזירה הזו נמנה גם נשיא קונפדרציית הכדורגל של דרום אמריקה, אלחנדרו דומינגס, הפועל בקו אחד עם המדיניות הזו.
אינפנטינו. יישר קו עם טראמפ גםלגבי גרינלנד? (Mandel NGAN - Pool/Ge (צילום: ספורט 5)
אינפנטינו. יישר קו עם טראמפ גםלגבי גרינלנד? (Mandel NGAN - Pool/Getty Images) | צילום: ספורט 5
אותו ציר מדיני משפיע גם על גרינלנד. ניסיונה של הטריטוריה להצטרף לקונקקאף, התאחדות צפון ומרכז אמריקה, נבלם לאחרונה ללא נימוק רשמי. גורמים המעורים בפרטים מעריכים כי מדובר בלחץ אמריקאי ישיר, שנועד למנוע מהאי קבלת הכרה בינלאומית כלשהי, גם אם היא ספורטיבית בלבד.

מנגד, הניסיון של גרינלנד להצטרף לאופ"א נתקל במכשול מרכזי: תקנון הארגון מחייב כיום הכרה כחברה באו"ם כתנאי לקבלה. זהו תנאי שגרינלנד אינה עומדת בו, בניגוד למקרים קודמים של אזורים שנויים במחלוקת כמו קוסובו או גיברלטר, שקיבלו הכרה בינלאומית מדינית. בגרינלנד מקווים לייצר פריצת דרך דרך תקדים משפטי. אחד המודלים שנבחנים הוא מאבקו של האי ג`רזי, שפנה בעבר לבית הדין לבוררות בספורט (CAS) בניסיון להתקבל לאופ"א. המהלך של ג`רזי נכשל, בעיקר בשל היעדר תמיכה מההתאחדות האנגלית. במקרה של גרינלנד, התמונה שונה: ההתאחדות הדנית מעניקה תמיכה מלאה למהלך.

נקודת השיא של המאבק צפויה להגיע ב-11 בפברואר, בישיבת הוועד הפועל של אופ"א שתתקיים בבריסל. לאחר שיחות לא רשמיות שנערכו בבודפשט, במהלך אירועי 125 שנה להתאחדות ההונגרית, מסתמנת נכונות אירופית לבחון פתרון יצירתי עבור גרינלנד. מדינות כמו גרמניה, צרפת ודנמרק עצמה עשויות לדחוף לשינוי תקנוני שיאפשר קבלת טריטוריות שאינן מדינות ריבוניות כחברות באופ"א. במקרה כזה, הכדור יעבור למגרש של פיפ"א, שתידרש לאשרר את ההחלטה. כאן מתחדדת הדילמה של אינפנטינו: אישור המהלך עשוי להתנגש בין הצהרותיו על "כדורגל א-פוליטי" לבין המחויבות שלו לקו המדיני שמוביל וושינגטון.
ברקע הדיון על גרינלנד, בכירים בעולם הכדורגל מזכירים את המקרה של רוסיה כדוגמה לאופן שבו מתקבלות החלטות בזירה הבינלאומית. לטענתם, השעיית רוסיה לא נבעה רק משיקולים מוסריים או תקנוניים, אלא מהאיום הממשי של פדרציות אירופיות בחרם, איום שהיה עלול לפגוע ביציבות הפוליטית והאלקטורלית של הנהגת אופ"א ופיפ"א. כאשר אינטרסים כלכליים וקולות הצבעה נמצאים בסכנה, המוסדות פועלים במהירות.

בשטח, הכדורגל בגרינלנד ממשיך להתקיים בתנאים קשים במיוחד. הליגה המקומית קצרה מאוד בשל תנאי האקלים, והנבחרת הלאומית נאלצת לנדוד למחנות אימונים ולמשחקי ידידות בטורקיה. ההתאחדות המקומית פועלת לאיתור שחקנים בעלי שורשים גרינלנדיים ברחבי העולם, במקביל להשקעה בתשתיות. כבר בתקופת כהונתו של ספ בלאטר נחנך באי מגרש דשא סינתטי העומד בסטנדרטים של פיפ"א, מהלך שנתן תקווה להכרה רשמית. בגרינלנד חוששים מגורל דומה לזה של טובאלו מאוקיאניה, שבקשתה להצטרף לפיפ"א נדחתה בעבר בנימוק עמום של היעדר תשתיות אירוח.

אז לאן זה הולך? ב-11 בפברואר יתכנסו מקבלי ההחלטות בבריסל, וההכרעה לגבי גרינלנד עשויה להפוך לתקדים משמעותי בכדורגל העולמי. שוב, כמו במקרים רבים אחרים, נדמה שהכדור לא נמצא אצל השחקנים על הדשא, אלא בידיהם של פוליטיקאים, עסקנים ומאזני כוחות בינלאומיים.