כשהתותחנים רועמים: מה רוצים באנגליה מארסנל?
קוראים לה "מכוערת", "משעממת" והיא חיה בעיקר על קרנות, אבל ארסנל של ארטטה שמה על כל ההייטרים פס בדרך למה שיכולה להיות עונה היסטורית. רק שלא תירדם בדרך
פורסם:
כריס
סטון
פביאן
הורצלר
יש קונצנזוס שהכדורגל של ארסנל לא כל כך פופולרי בטח בהשוואה למה שהורגלנו. מנצ`סטר סיטי של פפ גווארדיולה, שזכתה ב-8 אליפויות בין 2012 ל-2024 קידשה תמיד את האסתטיקה בדרך לזלילת התארים שלה. ליברפול, היריבה הכי גדולה שלה בשנים האחרונות, הציגה כדורגל בסגנון "רוק כבד" על פי משנתו של יורגן קלופ, וגם המשנה של ארנה סלוט בעונה הקודמת, היתה של כדורגל חיובי, התקפי ולפרקים רבים גם מהנה. זה רחוק מהכדורגל הפרגמטי של ארטטה שמחפש את הניצחון בכל מחיר.
להגנתה של ארסנל, צריך לומר שעונת הכדורגל בפרמיירליג לא מלהיבה בכלל. יותר מדי קבוצות סוגרות את המשחקים, יותר מדי קבוצות מתבססות על קרנות ופחות על כדורגל יוזם ופתוח. אנתוני גורדון, כוכב ניוקאסל, אפילו הסביר את הפערים מליגת האלופות לאנגליה כשאמר: "אין הרבה שליטה באנגליה. מי שמנצחת במאבקי כדור, מנצחת משחקים. בליגת האלופות יש יותר כדורגל. קבוצות באות ומשחקות כדורגל. הפרמיירליג הפכה לליגה של הוצאות חוץ, מצבים נייחים ומאבקים פיזיים. היא ליגה איטית יותר שנראית כמו כדורסל ופחות כדורגל".
זה אולי לא מפתיע שארסנל מגיעה לליגת האלופות היא מקבלת כבוד גדול והפכה, בזכות הכדורגל שלה, למועמדת העיקרית לזכיה במפעל לפי אתרי הסטטיסטיקה, למרות שמעולם לא הניפה את הגביע עם האוזניים הגדולות. את שלב הליגה, היא סיימה ראשונה, עם שמונה ניצחונות משמונה משחקים כולל 0:4 מרשים על אתלטיקו מדריד בבית, ניצחון 1:3 על באיירן מינכן החזקה, ושלישייה נוספת שהשחילה לאינטר, סגנית אלופת אירופה, בסן סירו.
מעבר לביקורת על סגנון המשחק שלה, ארסנל באופן טבעי מושכת הרבה אש, שכן היא הקבוצה הפופולרית בלונדון ותמיד היתה קשורה לממסד הבריטי ולכן רבים רוצים בנפילתה. הרי זכיה שלה באליפות ו/או בליגת האלופות מעמידה באור פחות חיובי את מנצ`סטר יונייטד, ליברפול או צ`לסי, שנאבקות איתה במשאבים דומים. מנצ`סטר סיטי כמובן מצליחה עם יותר כסף ולכן כבר משעמם לחבוט בה.
לכן ההייט שסופגת ארסנל ברשתות לא צריך לעניין את אוהדי ארסנל ובעיקר לא את ארטטה ששם לעצמו מטרה להביא אליפות ראשונה לארסנל שלא בעידן ארסן ונגר ולעשות את זה בכל מחיר. המנג`ר הספרדי היה קרוב כבר פעמיים לקחת את הכתר, אבל הקבוצה שלו איבדה שיווי משקל לקראת סיום העונה. הפעם לא נראה שיש משהו שיכול לקחת לו את זה, ואפילו המבקרים הכי גדולים של סגנון המשחק שלו, יצטרכו להסיר בפניו את הכובע על שבנה קבוצה קשוחה עם אופי אדיר, מנטליות חזקה ומנצחת.
להגנתה של ארסנל, צריך לומר שעונת הכדורגל בפרמיירליג לא מלהיבה בכלל. יותר מדי קבוצות סוגרות את המשחקים, יותר מדי קבוצות מתבססות על קרנות ופחות על כדורגל יוזם ופתוח. אנתוני גורדון, כוכב ניוקאסל, אפילו הסביר את הפערים מליגת האלופות לאנגליה כשאמר: "אין הרבה שליטה באנגליה. מי שמנצחת במאבקי כדור, מנצחת משחקים. בליגת האלופות יש יותר כדורגל. קבוצות באות ומשחקות כדורגל. הפרמיירליג הפכה לליגה של הוצאות חוץ, מצבים נייחים ומאבקים פיזיים. היא ליגה איטית יותר שנראית כמו כדורסל ופחות כדורגל".
זה אולי לא מפתיע שארסנל מגיעה לליגת האלופות היא מקבלת כבוד גדול והפכה, בזכות הכדורגל שלה, למועמדת העיקרית לזכיה במפעל לפי אתרי הסטטיסטיקה, למרות שמעולם לא הניפה את הגביע עם האוזניים הגדולות. את שלב הליגה, היא סיימה ראשונה, עם שמונה ניצחונות משמונה משחקים כולל 0:4 מרשים על אתלטיקו מדריד בבית, ניצחון 1:3 על באיירן מינכן החזקה, ושלישייה נוספת שהשחילה לאינטר, סגנית אלופת אירופה, בסן סירו.
מעבר לביקורת על סגנון המשחק שלה, ארסנל באופן טבעי מושכת הרבה אש, שכן היא הקבוצה הפופולרית בלונדון ותמיד היתה קשורה לממסד הבריטי ולכן רבים רוצים בנפילתה. הרי זכיה שלה באליפות ו/או בליגת האלופות מעמידה באור פחות חיובי את מנצ`סטר יונייטד, ליברפול או צ`לסי, שנאבקות איתה במשאבים דומים. מנצ`סטר סיטי כמובן מצליחה עם יותר כסף ולכן כבר משעמם לחבוט בה.
לכן ההייט שסופגת ארסנל ברשתות לא צריך לעניין את אוהדי ארסנל ובעיקר לא את ארטטה ששם לעצמו מטרה להביא אליפות ראשונה לארסנל שלא בעידן ארסן ונגר ולעשות את זה בכל מחיר. המנג`ר הספרדי היה קרוב כבר פעמיים לקחת את הכתר, אבל הקבוצה שלו איבדה שיווי משקל לקראת סיום העונה. הפעם לא נראה שיש משהו שיכול לקחת לו את זה, ואפילו המבקרים הכי גדולים של סגנון המשחק שלו, יצטרכו להסיר בפניו את הכובע על שבנה קבוצה קשוחה עם אופי אדיר, מנטליות חזקה ומנצחת.
מצאתם טעות לשון?