בין שתי מלחמות העולם, התקיימה בפולין סצנה תרבותית וספורטיבית שוקקת ויצרית. בתקופה שבין 1918 ל-1939, פעלו ושגשגו בפולין מעל 400 מועדוני ספורט מגוונים שהוקמו על ידי ספורטאים יהודים. ספורטאים יהודים רבים הגיעו להישגים משמעותיים והביאו כבוד רב לארצם. אחד מהם הוא החלוץ יוסף קלוץ, שאומנם הופיע רק 16 פעמים במדים הלאומיים - אך התכבד להבקיע את השער הבינלאומי הראשון בתולדותיה. חתיכת ציון דרך.
עם ההישג המכובד, קלוץ היהודי רשם היסטוריה עבור פולין כולה ולמעשה חקק את שמו לעד בין כובשי הנבחרת לדורותיהם, בהם רוברט לבנדובסקי, קשישטוף פיונטק ואחרים. זה קרה בשנת 1922, במשחק חוץ בשטוקהולם, לרשת של נבחרת שוודיה. שער זה אף הפך לשער הניצחון. "בעיתונות של אז בפולין, היו תיאורים של הערצה והערכה גדולה. הוא נחשב לכוכב כשהנבחרת חזרה עם הניצחון ההיסטורי משוודיה. ממה שאני מבין, בקרקוב הוא ממש הפך לכוכב", מספר אחיינו דני דקל, מקיבוץ כברי. דקל, ששם משפחתו המקורי הוא קלוץ, עלה לישראל מקרקוב בגיל מאד צעיר עם משפחתו, ויוסף קלוץ היה הדוד שלו. קלוץ מצא את מותו בשואה, כאשר נספה בגטו ורשה בשנת 1941.
מזה קרוב לשני עשורים, מקדיש דקל את חייו למשימת התיעוד והזיכרון של הספורט היהודי בפולין: "אבא שלי תמיד היה מספר את הסיפור על אחיו יוסף ויאנק שהיו שחקני כדורגל במועדון יוצ'נקה קרקוב (בפולנית: Jutrzenka Kraków) שהיה מועדון עם זהות יהודית. כשעלינו ארצה נשלחתי לקיבוץ גבע שבעמק יזרעאל. הייתי ילד חוץ. תמיד ספרתי שאבי גם היה שחקן כדורגל", דקל נזכר: "יום אחד אבי הופיע בקיבוץ. אחרי סדרה של בקשות ותחנונים שלי הוא הסכים לבעוט פנדל. הוא בעט לשמיים מול כל הילדים. זה עשה לי נזק נוראי. מאז לא רציתי יותר לשמוע על כדורגל, וגם לא את הסיפורים על יוצ'נקה ועל יוסף".
דקל לא נגע בעבר הספורטיבי של משפחתו במשך כחמישה עשורים לאחר מכן, עד לפני כמעט 17 שנים שבהן הכל השתנה: "התחלתי לטפל בזה ולחקור וגיליתי עולם מופלא. מצאתי את דוד שלי יוסף מוזכר במגוון מקומות כמו ספרים ועיתונות תקופתית, ומה שנתן לי את הדחיפה הכי גדולה לעסוק בנושא היה ביקור בקרקוב שעשיתי עם חברים ב-2009. פגשתי שם אדם בשם פיוטר שהיה אוצר של תערוכה בנושא הספורט היהודי בעיר. כשספרתי לו שאני אחיין של יוסף קלוץ, הוא התרגש בצורה בלתי רגילה. לתערוכה שהוא אצר הגעתי עם ילדיי ב-2012".
נסיבות החיים הובילו את יוסף קלוץ לעשות צעד שאז נחשב ליחסית יוצא דופן, כאשר עבר בין שתי אגודות ספורט יהודיות שמסתבר כי הייתה ביניהן יריבות של ממש: "יוסף הרי היה שחקן של יוצ'נקה קרקוב. יוצ'נקה בפולנית זה 'כוכב השחר', ואגודות הספורט שפעלו תחת שם זה היו מזוהות עם תנועת הבונד. יוסף התחתן ועבר לוורשה ב-1928. יוצ'נקה באותה השנה נקלעה לקשיים כלכליים וירדה מגדולתה. בוורשה הוא למד משפטים ובמקביל החל לשחק במכבי המקומית. הייתה יריבות איומה בין אגודות יוצ'נקה למכבי. הרבה יותר מאשר אנחנו מכירים בין מכבי להפועל כיום. הייתה ממש שנאה בין האגודות. בקרקוב היו 22 אגודות ספורט יהודיות. כמעט כולן היו מזוהות עם הציונות והיו להן שמות עבריים כמו 'הכדור', 'הכוח', 'חשמונאים' ועוד. לעומת זאת, אחד הדברים המרכזיים באידיאולוגיה של הבונד היה שהשפה המרכזית היא היידיש", מדגים דקל את אחד השורשים למתיחות הספורטיבית והתרבותית בין האגודות היהודיות של אותם הימים.
למרות ההישג ההיסטורי שהביא לנבחרת פולין, יוסף קלוץ לא זכה להותיר חותם משמעותי מעבר לזה במדים הלאומיים של מולדתו. יחד עם זאת, הוא זכור ואהוד עד היום: "יוסף שיחק בשני משחקים. משחק נגד הונגריה, והמשחק נגד שבדיה בו כבש. אני לא יודע למה זה יצא ככה, כנראה שצריך לשאול את המאמן", דקל מתלוצץ ומוסיף: "לעומת כמות ההופעות הדלה יחסית של יוסף, דווקא חבר שלו מיוצ'נקה קרקוב, לאון שפרלינג, שיחק במדי הנבחרת 16 משחקים.
באופן טראגי, שניהם נספו באותה השנה בשואה. יוסף בגטו ורשה ושפרלינג בלבוב. יחד עם זאת, גם לפי לפחות ספר אחד שיצא לאור בארץ בשנות ה-50, יוסף היה שחקן מאד אהוד. ב-2019, התקיים משחק בינלאומי בין פולין לישראל בוורשה וההתאחדות הכדורגל של פולין ערכה טקס מיוחד לזכרו. גם אברם גרנט היה מעורב בנושא הזה. בפולין זוכרים אותו עד היום בהערצה", אומר דני דקל בסיפוק רב ומשתף: "בזמני הפנוי אני משחק שחמט ברשת. פעם שיחק מולי שחקן מפולין שאיתו התכתבתי בצ'אט של אותו אתר בו אנחנו משחקים. כשספרתי לו ששם משפחתי המקורי זה קלוץ, הוא ישר שאל אם אני קשור ליוסף!".
דקל משתף בכאב שהוא מרגיש, על כך שבזכר השואה כיום כמעט ואין ביטוי משמעותי על העולם השלם שספורט הוא אחד מסממניו המובהקים שנחרב בגלל המלחמה ולא ישוב לעולם, ושלדודו היה בו חלק מרכזי ומשמעותי. "בקרקוב לבדה, עיר עם 65,000 יהודים באותם ימים, היו 22 אגודות ספורט יהודיות! זו מורשת מפוארת", הוא מסכם. "ראוי שנזכור את אותם אנשים צעירים וחזקים, שתרמו רבות לחיי התרבות, החברה והקהילה באותן שנים, פרק בהיסטוריה שנגדע בנסיבות טראגיות".
בימים אלה מתקיימת במוזיאון הספורט היהודי העולמי בכפר המכביה תערוכה בנושא התרומה היהודית לספורט בפולין. התערוכה מציגה את ההיסטוריה העשירה של הספורט היהודי במדינה, את האופן בו ספורטאים יהודים עיצבו את הספורט הפולני ותרמו לו בין שתי מלחמות העולם, את מאות מועדוני הספורט היהודים שפעלו במדינה וכיצד היסטוריה מפוארת זו נגדעה בגלל השואה. התערוכה הגיעה לישראל בשיתוף המוזיאון לתולדות יהדות פולין ושגרירות פולין בישראל, ומוצגת במוזיאון הספורט היהודי בכפר המכביה שמהווה את המוסד המוביל בתחום בעולם.
התערוכה מציגה את סיפור חיי הספורט היהודיים בפולין באמצעות 14 לוחות המשלבים מגוון גדול של צילומים, מסמכים וסקירות. המבקרים בתערוכה נחשפים להתפתחות המועדונים השונים בערים הגדולות במדינה ובהן וורשה, קרקוב ולודז', וגם לבוב ווילנה שהיו חלק מפולין באותה התקופה בענפי הכדורגל, האגרוף, השחייה, השחמט וענפי החורף.
מנהלת מוזיאון הספורט היהודי העולמי בכפר המכביה, אסנת צור, מרחיבה על התערוכה המיוחדת, שפתוחה לקהל הרחב ללא תשלום עד ליום ראשון, ה-1 בפברואר: "כמוזיאון היחיד בעולם שמתמקד כולו במורשת הספורט היהודי, המקום הטבעי לתערוכה זו הוא כפר המכביה. התערוכה שמה זרקור על אחד הפרקים החשובים בהיסטוריה הספורטיבית שלנו. מועדוני הספורט היהודיים בפולין והספורטאים היהודים שפעלו במדינה עד לשואה, הם נדבך מרכזי בסיפור של הספורט היהודי, הפולני וגם הישראלי. מוטלת עלינו החובה, במיוחד במוזיאון הזה, להדהד את סיפורם ולהביאו לקהל הרחב. אנחנו מודים לשגרירות פולין בישראל על השותפות בקידום תערוכה חשובה זו, ואנו נמשיך לפעול לאירוח תערוכות נוספות בנושאי ההתמחות שלנו מרחבי העולם".