אבידה גדולה לתקשורת הספורט: אבי מלר הלך לעולמו בגיל 72. הפרשן, העיתונאי והשדר עם החיוך הגדול ביותר נפרד מן העולם בטרם עת - ומותו נתן את האות לשורה של הספדים מאנשי כדורגל, ספורט ותרבות. מספר עיתונאים ספדו למלר במהדורת "חדשות הספורט".
רון קופמן התוודה: "קיבלתי את ההודעה בתדהמה, חמש דקות לפני השעה חמש. אני עדיין מתקשה לעכל. ישר עלה לי לראש שבשנים האחרונות איבדנו את מאיר איינשטיין ומודי בר און למחלות איומות, ולא לכולם יש תחליף. לאבי היה ידע מדהים, והוא בא מאהבה לשם. זה לא משנה אם זה היה שידור בלאומית, באלופות או בליגה הסקוטית. האיש היה חוגג בכל פעם, עם החידונים וחידודי הלשון. הוא לא התעסק בשום דבר אחר חוץ מכדורגל.
"לקחתי ממנו את ההקפדה. אני זוכר את המופעים שלו ושל נדב יעקבי, שזה היה חגיגה לעין ולאוזן. לקחתי ממנו את ערוץ הקיבוץ, שאהבתי לראות אותו משדר כל שער שמובקע במהלך המשדר. זה לא אותו דבר בלי אבי. אהבתי את המקצועיות שלו. הוא היה עיתונאי מהדור הישן, שהקפיד על כל מילה וזה לא היה משנה אם הוא כתב או שידר. הוא היה באנגליה שנים ורכש מיומנות אדירה, והוא עשה סיורים לכל מי שרצה להכיר את הכדורגל הבריטי. הוא יחסר מאוד לתרבות פה, ואם מדברים על תרבות ספורט - זה מה שהיה לו".
אריה מליניאק הוסיף: "מה אני אגיד? לכל בן אדם יש רגעים שהוא עושה חשבון של מה יש לי ומה עשיתי. יש מה השארתי מאחורי. ואבי השאיר אחריו דורות של עיתונאים אנשי תקשורת, שדרים ופרשנים, והוא הזכיר לנו בכל פעם ששידר את האהבה הגדולה לספורט. פגשתי את אבי לפני 40 שנים, והיה לנו שולחן גדול שהיינו מתייצבים ומשתפים, וקובעים את הליינאפ. ואבי היה פשוט מלמד אותנו הכל. השידורים שלו היו בונוס גדול. אבי מלר הבין את הכדורגל האנגלי בצורה מדהימה, ובכל פעם שהיה מדבר עליו הוא היה כל כך נרגש".
אלי אילדיס: "אני מכיר את אבי מאז שהייתי חייל בגלי צה"ל. הייתי חייל צעיר ומלרק`ה היה עושה את פינות הכדורגל האנגלי. אין אנשים כאלה. הוא יחיד ומיוחד. לא יודע מאיפה להתחיל ולנסות לתאר את מה שהוא היה".
עפר שלח: "הכרתי את מלר עוד בימי הראשונים בתקשורת. אני חושב שאבי, קודם כל, קרנה ממנו האהבה למה שהוא עשה הוא הביא אווירה אחרת של ידע בכדורגל האנגלי, ואם הייתם שואלים אותי עם מלר יהיה הדמות הטלוויזיונית הבולטת שהוא, ספק אם היינו מתארים זאת. בערב כזה קשה שלא לזכור גם את מודי בר און, שיחד איתו היה כה בולט"
"אדם מאושר זה אדם שעושה משהו שהוא אוהב, וזה מה שאבי עשה. זה היה לו יותר חשוב מעצמו, וזה מה שעשה אותו כל כך פופולרי, הוא היה מהסיבות שבגללם אנשים ראו ספורט. מי שהודיע לי על פטירתו היה חבר עוד מימינו יחד במעריב. אבי היה מאוד פרטי, ואני מודה שלא פגשתי אותו בנסיבות אחרות שהן לא בעבודה. אין לי מה לספר חוץ מזה שלא פגשתי אנשים אהובים כמו אבי. אי אפשר שלא ליפול בקסם שלו"
"עד היום הוא היה מארגן נסיעות לאנגליה, ואנשים היו נפעמים מהידע שהיה לו והעביר להם. הוא היה אדם שחי במקום והפנים אותו, והביא אותו למקום כל כך שונה וגילם זאת בהתנהגות שלו. אני כל כך מצטער שלא דיברתי איתו בפעם האחרונה, לפני מספר ימים החלפנו מבטים של אנשים שמכירים אחד את השני הרבה זמן, ואם הייתי יודע שזו תהיה הפעם האחרונה שאראה אותו..."
רון קופמן התוודה: "קיבלתי את ההודעה בתדהמה, חמש דקות לפני השעה חמש. אני עדיין מתקשה לעכל. ישר עלה לי לראש שבשנים האחרונות איבדנו את מאיר איינשטיין ומודי בר און למחלות איומות, ולא לכולם יש תחליף. לאבי היה ידע מדהים, והוא בא מאהבה לשם. זה לא משנה אם זה היה שידור בלאומית, באלופות או בליגה הסקוטית. האיש היה חוגג בכל פעם, עם החידונים וחידודי הלשון. הוא לא התעסק בשום דבר אחר חוץ מכדורגל.
"לקחתי ממנו את ההקפדה. אני זוכר את המופעים שלו ושל נדב יעקבי, שזה היה חגיגה לעין ולאוזן. לקחתי ממנו את ערוץ הקיבוץ, שאהבתי לראות אותו משדר כל שער שמובקע במהלך המשדר. זה לא אותו דבר בלי אבי. אהבתי את המקצועיות שלו. הוא היה עיתונאי מהדור הישן, שהקפיד על כל מילה וזה לא היה משנה אם הוא כתב או שידר. הוא היה באנגליה שנים ורכש מיומנות אדירה, והוא עשה סיורים לכל מי שרצה להכיר את הכדורגל הבריטי. הוא יחסר מאוד לתרבות פה, ואם מדברים על תרבות ספורט - זה מה שהיה לו".
אריה מליניאק הוסיף: "מה אני אגיד? לכל בן אדם יש רגעים שהוא עושה חשבון של מה יש לי ומה עשיתי. יש מה השארתי מאחורי. ואבי השאיר אחריו דורות של עיתונאים אנשי תקשורת, שדרים ופרשנים, והוא הזכיר לנו בכל פעם ששידר את האהבה הגדולה לספורט. פגשתי את אבי לפני 40 שנים, והיה לנו שולחן גדול שהיינו מתייצבים ומשתפים, וקובעים את הליינאפ. ואבי היה פשוט מלמד אותנו הכל. השידורים שלו היו בונוס גדול. אבי מלר הבין את הכדורגל האנגלי בצורה מדהימה, ובכל פעם שהיה מדבר עליו הוא היה כל כך נרגש".
אלי אילדיס: "אני מכיר את אבי מאז שהייתי חייל בגלי צה"ל. הייתי חייל צעיר ומלרק`ה היה עושה את פינות הכדורגל האנגלי. אין אנשים כאלה. הוא יחיד ומיוחד. לא יודע מאיפה להתחיל ולנסות לתאר את מה שהוא היה".
עפר שלח: "הכרתי את מלר עוד בימי הראשונים בתקשורת. אני חושב שאבי, קודם כל, קרנה ממנו האהבה למה שהוא עשה הוא הביא אווירה אחרת של ידע בכדורגל האנגלי, ואם הייתם שואלים אותי עם מלר יהיה הדמות הטלוויזיונית הבולטת שהוא, ספק אם היינו מתארים זאת. בערב כזה קשה שלא לזכור גם את מודי בר און, שיחד איתו היה כה בולט"
"אדם מאושר זה אדם שעושה משהו שהוא אוהב, וזה מה שאבי עשה. זה היה לו יותר חשוב מעצמו, וזה מה שעשה אותו כל כך פופולרי, הוא היה מהסיבות שבגללם אנשים ראו ספורט. מי שהודיע לי על פטירתו היה חבר עוד מימינו יחד במעריב. אבי היה מאוד פרטי, ואני מודה שלא פגשתי אותו בנסיבות אחרות שהן לא בעבודה. אין לי מה לספר חוץ מזה שלא פגשתי אנשים אהובים כמו אבי. אי אפשר שלא ליפול בקסם שלו"
"עד היום הוא היה מארגן נסיעות לאנגליה, ואנשים היו נפעמים מהידע שהיה לו והעביר להם. הוא היה אדם שחי במקום והפנים אותו, והביא אותו למקום כל כך שונה וגילם זאת בהתנהגות שלו. אני כל כך מצטער שלא דיברתי איתו בפעם האחרונה, לפני מספר ימים החלפנו מבטים של אנשים שמכירים אחד את השני הרבה זמן, ואם הייתי יודע שזו תהיה הפעם האחרונה שאראה אותו..."
