(GETTY ו-Eliteserien) (צילום: ספורט 5)
(GETTY ו-Eliteserien) | צילום: ספורט 5
מאמני חודש נובמבר של הליגה הנורבגית (האתר הרשמי של ויקינג) (צילום: ספורט 5)
מאמני חודש נובמבר של הליגה הנורבגית (האתר הרשמי של ויקינג) | צילום: ספורט 5

מי שעקב בשבועות האחרונים אחרי מאבק האליפות בליגה הנורבגית, יודע שמדובר היה בתקופה מותחת ודרמטית במיוחד במדינה שנמצאת במגמת עלייה בכל מה שקשור לכדורגל. בכל אופן, ביום ראשון היא הגיעה לסיומה כשוויקינג הקדימה את הפייבוריטית ומי שזכתה בארבע אליפויות בחמש העונות האחרונת - בודה גלימט.

הקבוצה של ניקיטה חייקין, שגם עושה חייל בליגת האלופות העונה, בעלת התקציב הכי גדול בליגה בפער (61 מיליון יורו) כשהאלופה החדשה עם 27 מיליון בלבד, פחות מחצי. במחזור הנעילה, אליו כאמור הגיעה ביתרון נקודה, היא הביסה 1:5 את ולרנגה, כשבמשחק המקביל 0:5 על פרדריקסטאד לא עזר לאלופה היוצאת של השוער הישראלי/נורבגי.

עבור ויקינג, מדובר באליפות מרשימה לא רק בגלל התקציה היחסית דל, אלא בגלל מה שעבר בשנים האחרונות על הקבוצה עם השם המחייב. למרות שהיא נחשבת מועדון גדול במונחים מקומיים, האליפות האחרונה שלה הייתה אי שם ב-1991 (34 שנים), כשמאז היא לא סיימה גבוה יותר מאשר המקום השלישי. מה שמעצים את ההישג אך יותר, הוא המסע שעבר על האלופה הנורווגית החדשה במהלך העשור האחרון.

ב-2017, לאחר שנים של לא מעט הוצאות והשקעה שלא הביאו תוצאות, היא ירדה לליגת המשנה וכמעט פשטה רגל. למעשה, היא שרדה הודות לכניסת משקיעים ברגע האחרון. זה לא עזר להחיות את המותג, שכבר זכה ב-8 אליפויות בעבר (שלישית בטבלת על הזמנים). מספר הצופים היה נמוך, ההתלהבות בעיר דעכה, והייתה תחושה, שבלב סטאבאנגר, שם נמצאת תעשיית הנפט הרווחית ביותר של נורבגיה, המועדון המקומי איבד כיוון.

 

 

אך הירידה הייתה מעין קריאת השכמה. חלו שינויים גורפים בהנהלה ורק קומץ עובדים נותר במועדון. בנוסף, רוב השחקנים הזרים עזבו, ההנהלה החדשה שינתה שיטה והחליטה להתבסס על פיתוח כישרונות צעירים מקומיים, יחד עם בניה מחדש של הקשר שאבד עם הקהילה.

"מאז 2017, כשירידנו ליגה, הטרנספורמציה הייתה עצומה", מספר אייריק ביורנו, מנכ"ל הקבוצה מאז 2020. "נאלצנו לשנות אסטרטגיה. היינו הקבוצה הגדולה בעיר העשירה ביותר במדינה, שבה אתה חושב שיש תקציב בלתי מוגבל ואפשר לבזבז כמה שרוצים, אך שינינו את איך שראו את הדברים לפני כן. היינו צריכים לייצר מספיק הכנסות כדי להיות מסוגלים לשרוד בעצמנו ולא להיות תלויים בהשקעות חיצוניות. לרדת ליגה הייתה אכזבה גדולה, אבל יחד עם זאת זה שוב איחד את האוהדים והעיר סביב המועדון. הם נסעו איתנו לכל המקומות הנידחים ברחבי נורבגיה והצלחנו. כשאתה מנצח משחקים, לא משנה באיזו ליגה, אתה מקבל שוב את תחושת השייכות הזו".


הצעד הראשון היה לחזור במהירות לליגה הבכירה, משימה שהופקדה בידיו של ביארנה ברנטסן, דמות פופולרית במועדון, שמילא כמעט כל תפקיד אפשרי מאז שנות ה-90 - ממאמן, למנכ"ל ועד מנהל מקצועי. הוא החל להפוך קבוצה עמוסה בבוגרי אקדמיה חסרי ניסיון למכונה משומנת, אם כי זה דרש רצף דרמטי של ארבעה ניצחונות רצופים כדי להבטיח את העלייה - בהפרש של נקודה אחת במחזור האחרון. בדיוק כמו שקרה עכשיו. אלא שהפעם, ויקינג ניצחה בשבעת (!) המחזורים האחרונים של הליגה ולא רק בארבעה, ולכן היא עקפה את בודה גלימט, שהפסידה במפתיע במחזור הרביעי לפני הסוף.

 

 

ברנטסן עזר למועדון להתייצב מחדש והוביל אותם למקום חמישי ב-2019 יחד עם זכיה בגביע, כאשר הם סיימו במקום השישי בשנה שלאחר מכן. אולם בסוף עונת 2020 הוחלט בהנהלת המועדון שיש צורך ברענון וברנטסן שוחרר מתפקידו. זה היה מהלך שנוי במחלוקת בהתחשב בקשר הארוך שלו עם המועדון ולמעמדו הגבוה בקרב האוהדים, שרבים מהם לא היו מרוצים מההחלטה להפרד מהאגדה.

ושימו לב למה שקרה לאחר עזיבתו. המועדון קידם את שני עוזרי המאמן שלו, ביארטה לונדה אארסהיים ומורטן ינסן, לתפקיד "כפול" בו יש שני מאמנים ראשיים לקבוצה. המהלך המוזר התברר כמוצלח, מאוד. אארסהיים וינסן שינו את פני המועדון, ומלבד מכה קלה בכנף ב-2022 כאשר קריסה באמצע העונה הותירה אותם במקום ה-11, הם הפכו את ויקינג לחברה קבועה בצמרת, כזו שמתמודדת דרך קבע על האליפות עד הסוף, הפעם - זה גם הסתיים עם תואר.


נבלאנד מול למפארד ב-2002 (GETTY) (צילום: ספורט 5)
נבלאנד מול למפארד ב-2002 (GETTY) | צילום: ספורט 5

"אני תמיד אומר שאני לא ממליץ על זה לאף אחד, אבל עבורנו זה היה השידוך המושלם", אומר ביורנו על מודל האימון הלא שגרתי. "הם הכירו את החוזקות והחולשות זה של זה כעוזרים, החליטו במודע להציג לנסות להוביל את הקבוצה כצמד ושמו את האגו שלהם בצד למען המועדון. הם שונים מאוד מבחינת אישיות, אבל יש להם את אותה תפיסת כדורגל. הם יכולים להשלים זה את זה".

 

 

אארסהיים, ששיחק בוויקינג בין 1993 ל-2005, וינסן, לו היה פרק זמן קצר באקדמיה, נהנו מבניית סגל נבונה, כאשר המועדון איזן בין מכירת שחקנים לרכש חכם בשנים האחרונות. הקרדיט למהלך מגיע בין היתר גם לאריק נבלאנד, המנהל הספורטיבי של ויקינג, שחקן עבר של המועדון ואם השם מצלצל לכם מוכר, זה משום שמדובר באקס מנצ`סטר יונייטד.

 

 

הוא נחשב לאגדה מקומית, שכן היה אחראי לאחד הניצחונות הגדולים בהיסטוריה של הקבוצה, כשכבש פעמיים ב-2:4 שהדיח את צ`לסי של קלאודיו ראניירי מגביע אופ"א ב-2002: "רובנו חבר`ה מקומיים, רבים מאיתנו שיחקו במועדון או באיזור, כך שלכולם יש את האהבה הזו למה שאנחנו עושים. זו קבוצה די מגובשת של חבר`ה מקומיים שמנהלים את העניינים".

"ההצלחה שהכדורגל הנורבגי לא קרתה בין לילה. הוא לא היה במקום טוב לפני עשר או חמש עשרה שנים. הבנו שאנחנו לא יכולים להביא שחקנים איסלנדיים בינוניים לליגה ולמנוע מהכישרונות שלנו לשחק. מתחילים לראות את ההשפעה של זה עכשיו. במקביל, כשמגיעים חבר`ה כמו ארלינג הולאנד ומרטין אודגור, זה מראה לכדורגלנים צעירים שאפשר לשחק במקומות נידחים בנורבגיה ולהפוך לשחקן הטוב בעולם".


מי שכבש את אותו שער ניצחון בגביע ב-2019 ונחשב לסמל של הקבוצה "החדשה" הוא זלטקו טריפיץ`. הקיצוני שחגג ביום שלישי 33 הגיע בתחילת 2018, רשם יותר מ-200 הופעות בשתי קדנציות, והיה עמוד תווך בקבוצה שעלתה ליגה. "הייתי אחד השחקנים הבודדים שהם הביאו בזמנו. הייתי בן 25, וזה אומר הכל, הייתי אחד השחקנים המבוגרים בסגל. זו הייתה אולי ההחלטה הטובה ביותר בקריירה שלי להגיע. ברור שכל המסע הזה ומקום שבו אנחנו נמצאים עכשיו, זה משהו מיוחד עבורי כי הייתי שם מההתחלה".

אגב, הוא כבש ובישל פעמיים במשחק האליפות וסיים את העונה עם 11 שערים ו-15 בישולים סך הכל, כשהוא מוביל את הוויקינגים כקפטן. הוא גם נכנס לספרי ההיסטוריה כשהפך לשחקן הראשון בתולדות המועדון שמסיים שלוש עונות עם דאבל דאבל של שערים ובישולים. עם שריקת הסיום, הוא לא יכול היה לעצור את הדמעות.

 

 

"בחודשיים האחרונים הרגשנו את זה בעיר. אתה מרגיש את זה כשאתה הולך למכולת או, עבורי, כשאני הולך לגן הילדים עם הילד שלי. אנשים מעודדים אותנו, מקווים שנצליח. אתה מרגיש ממש גאה. אין הרבה שחקנים שיכולים לחוות רגעים כאלה ולהשפיע בצורה כזו על חייו של מישהו אחר במהלך קריירת כדורגל. זה החלק היפה בכדורגל, כמה זה משמעותי לאחרים", סיפר.

וההתרגשות שהייתה בעיר עליה דיבר הקפטן הורגשה היטב. מבשלה מקומית הזמינה לקראת המשחק המכריע לא פחות מ-4,000 ליטרים של בירה לצורך החגיגות, עוד לפני שזה הפך לרשמי. כדי להבין את הכמות, היא משתמשת בכ-80,000 ליטרים בשנה. כמות של 20 ימים בערב אחד.

ואיך אפשר לסיים בלי קצת פלפל? אחרי שניצחה אותה ביולי, בודה גלימט הניפה שלט שמקניט את האלופה הטריה ומציין כי שאיפותיה להחזיר את הכבוד האבוד נפגעו (במילים עדינות). הפעם, ויקינג היו אלו שהקניטו את האלופה היוצאת עם אותו השלט בדיוק אחרי שגברו עליהם במחזור הסיום.