גדול יותר מהמאמן: הבעיה המבנית במכבי ת"א

בשעת כתיבת שורות אלה (מאוד מאוחר בלילה), השעה בקנדה היא בין שמונה לתשע בערב. שעות שבטלוויזיה נהוג לקרוא להן "פריים טיים" - שעות צפיית השיא. הרגע שבו יום שידורים שלם מתנקז לאירוע גדול, שסביבו אמורים להתאסף רוב הצופים. ואצל קנדי אחד ממוצא יהודי, לפחות, זה גם היה רגע "פריים טיים" משל עצמו - רגע שבו צריך להתאסף, ולקבל החלטה גורלית.

סביר להניח שבשעה הזו של היום, מיטשל גולדהאר המכונה "מיץ`" כבר ראה את המשחק של הקבוצה שלו נגד ליון בליגה האירופית. ספק אם הוא נשאר עד הסוף - ובינינו, גם השחקנים שלו היו שמחים לעוף משם בדקה ה-75, אם רק היתה להם אפשרות. וגם אם באופן טבעי, כולם (וגם הוא) יתעסקו בשאלה האם להמשיך או לא להמשיך עם ז`רקו לאזטיץ`, לדעתי מטריד אותו משהו הרבה יותר גדול מאיזה בן אדם יעמוד על הקווים (חשוב ככל שזה יהיה). מטריד אותו האופי של הקבוצה שלו. או ליתר דיוק, היעדר האופי הזה.

המשחק נגד בית"ר ירושלים לפני שלושה שבועות והמשחק אתמול נגד ליון, למרות הדמיון המצמרר בתוצאה, הם בסופו של דבר משחקים שונים. אחד היה בבלומפילד עם אצטדיון מלא, אחד באצטדיון הארור והריקני בבאצ`קה טופולה (שם של קללה, ואווירה של קללה). אחד קרה מול יריבה מהליגה, ואחד מול קבוצה עדיפה משמעותית באירופה. באחד מכבי ת"א התרסקה במחצית, ובשני במשך כל 90 הדקות. אבל יש קו אחד שמחבר בין שני המשחקים וזעק לשמיים, באופן שגם אדם שאינו חולה כדורגל יכול לראות בנקל - סף השבירה של הקבוצה בצהוב-כחול.

כי בשני המשחקים, מספיק גפרור אחד כדי להצית אש בוערת. במקרה של בית"ר, זו היתה הטעות של רז שלמה והשוויון של ירדן שועה; במקרה הצרפתי, השער של אבנר ויניסיוס (כדורגלן עם שם של נהג מונית) כבר בדקה הרביעית - אירועים מדאיגים, אבל כאלה שקבוצת כדורגל צריכה לקום מהם. אבל מכבי ת"א לא רק שלא קמה, אלא היא רק התגלגלה עם כדור השלג. נתנה למומנטום השלילי לסחוף אותה, קיבלה עוד גול ועוד גול - עד שהמשחק יצא מהישג היד שלה.

במשחק נגד בית"ר, שני השערים הראשונים שספגה קרו תוך שתי דקות. השניים הבאים קרו תוך דקה. במשחק מול ליון, מכבי ת"א קיבלה את שלושת השערים האחרונים תוך 11 דקות. זו קריסה שמועדון מפואר וגאה כמו מכבי תל אביב פשוט לא יכול להרשות לעצמו. וזה גדול משאלת המאמן - למרות שבוודאי יש לו חלק ביכולת לעצור או לשנות (דברים שלאזטיץ` לוקה בהם); זה קשור לקבוצה שאין בה מנהיגות, שנעדרת אופי ווינרי, שחסרה את המרכיב החמקמק שנהוג היה לקרוא לו "מכביזם".

אחרי המשחק נגד בית"ר בבלומפילד, פרשן הערוץ ושחקן העבר של מכבי טל בן חיים הסביר (בפודקאסט המשובח "עולים לרגל") איך בתקופה שלו - זה לא היה קורה. איך אחרי שער או שניים, מישהו היה עוצר את הדימום - מפסיק את המשחק לכמה דקות (לפעמים אפילו בעבירה), מנסה לשנות מומנטום. פה זה פשוט לא קרה - התחושה היתה שבשני המשחקים, אף אחד לא מנסה לעצור. לחשוב מחדש. לקחת "טיים אאוט" מהמשחק - ולהתחיל את העסק מחדש. כמו שכתב פעם מאיר אריאל ז"ל, "צולל חופשי ללא מצנח / לכל הכיוונים נפתח".

וכאן, אולי נושכת את מכבי ת"א הקונספציה שהיא האמינה בה בשנים האחרונות. קונספציית השחקנים הצעירים - האמונה שהקבוצה יכולה לרוץ על שחקנים בגילאים מאוד נמוכים (הסגל של מכבי ת"א העונה הוא השלישי הכי צעיר בליגה - עם ממוצע גילאים של 25. רק נתניה והפועל ירושלים צעירות יותר),  ושהכישרון ורוח הנעורים יעשו את שלהם. ובכן, מסתבר שלפעמים חשוב לאזן עם שחקנים טיפה יותר ותיקים, שיספקו את מלאי הווינריות הדרוש ואת האופי לצאת ממצבי קיצון - סטייל מה שעבר על מכבי ת"א ב-180 הדקות האחרונות שלה.

בסוף, עם כל הכבוד לקרויפים ולאנגלידיסים ולמנספורדים ולפרייסים, ההחלטה המשמעותית תמיד חוזרת אל אותו יהודי קנדי אפור שיער, שיושב בביתו שבקנדה ומביט על הקבוצה שלו. הוא יידרש להחלטה על לאזטיץ` (ייתכן שכשהשורות האלה נכתבות, היא כבר התקבלה), אבל עוד יותר מזה הוא צריך לשאול את עצמו איזה אופי הוא רוצה בקבוצה שהוא משלם לה כל כך הרבה. איפה מכבי ת"א הנוכחית עומדת מול הסטנדרט שהוא שאף לבנות, כשרכש את המועדון הזה לפני 16 שנה. האם הוא חי בשלום עם קבוצה כל כך שבירה וכל כך חסרת אופי. ובהנחה שהתשובה לשאלה הזאת היא "לא", מה הוא מתכוון לעשות בנידון.

זאת שאלת המפתח, שגדולה הרבה יותר מהשאלה המפתה האם לאזטיץ` יילך או לא. כי הבעיות והיעדר האופי של הקבוצה הולך להישאר גם אחרי המאמן הסרבי העיקש. ומכבי תל אביב לא הגיעה למקום המפואר שהיא נמצאת בו, אם היא האמינה בפתרונות קלים וכאלה שמתחת לפנס. בפעמים קודמות, גולדהאר ידע לקבל את ההחלטה הנכונה - גם כשהיא לא היתה תמיד פופולרית. עכשיו נשאלת השאלה האם הוא יסתפק בפיתרון מובן מאליו - או שהוא הבין משהו עמוק יותר על הקבוצה שלו. משהו שאולי ייקח יותר זמן לתקן, אבל זועק לשמיים הרבה יותר מכל טעות של מאמן.