שלוש בראש: ליברפול מסתכנת באיבוד כוכביה

מוחמד סלאח הוא הסוגיה הכי בוערת כמובן. הכוכב הכי גדול של ליגה, שהפך לא מזמן למבקיע הרביעי הכי גדול במועדון, נמצא בכושר פשוט מפלצתי וכבש כבר 17 שערים ובישל 13 פעמים ב-18 הופעות בפרמיירליג. אם ימשיך בכושר המטורף הזה, הוא יעמיד בסיום העונה מספרים שאף שחקן אחר בהיסטוריה של הליגה לא חלם עליו. בשבועות האחרונים הסופרסטאר המצרי דואג להטיל צל גדול יותר על עתידו, כמה שנראה כמו צעד חכם של מו"מ. אחרי שכבר אמר שהוא "יותר בחוץ מאשר בפנים" באשר להמשך דרכו במועדון, בסופ"ש האחרון ציין כי "זו תהיה השנה האחרונה שלו בליברפול". וכל עוד ערב הסעודית בפתח, האיום ממש רחוק מלהיות מוסר.
,
ליברפול התמהמהה עם חידוש החוזה של סלאח בשנתיים האחרונות אולי מתוך מחשבה מובנת שבגיל 33, כאשר יסתיים החוזה שלו בקיץ הקרוב, הוא לא יהיה שווה את הכסף של החוזה הגדול הבא וידעך כפי שהביולוגיה הרבה פעמים עושה. ככול הידוע הוא משתכר כ-300 אלף פאונד בשבוע ועדיין אחד משלושת המשתכרים הגבוהים בפרמיירליג, אבל ברור שנוכח מה שהוא מציג מדי שבוע ברחבי הליגה מאפיל על עניין הגיל המתקדם ומאתגר את הנהלת הקבוצה שצריכה לחשב מסלול מחדש וכמובן נתונה ללחץ האוהדים ככול שהשערים והבישולים שלו מתגברים. 

גם אליסון בקר נמצא בעשור הרביעי לחייו, למרות ששוערים מאריכים חיים ספורטיבים. ובכל זאת רק בקיץ האחרון הודיעה ליברפול על סיכום רכישתו של גיאורגי מרמדשווילי, שוערה המצטיין של ולנסיה ונבחרת גאורגיה, שיצטרף לקבוצה האנגלית בתום העונה הנוכחית. במילים אחרות, ליברפול מראה לשוער הברזילאי שלה, אחד מאבני היסוד של הזכיה בליגת האלופות ב-2019 ובאליפות אנגליה ב-2020, את הדרך החוצה. יכול להיות שזה מה שעובר עכשיו בראש גם לסלאח ואן דייק וגם לטרנט, הנחשבים למרוויחים הבכירים בקבוצה. המשותף לכל אלה, שלהוציא תקופה קצרה כזו או אחרת, הם נחשבו ועדיין נחשבים לשחקנים מהטופ העולמי.

בשנים האחרונות הפכה ליברפול לאחת הקבוצות התחרותיות והמצליחות באנגליה למרות שהיא הוציאה הרבה פחות כסף מאשר היריבות האחרות דוגמת מנצ`סטר יונייטד, מנצ`סטר סיטי, ארסנל או צ`לסי. אם ניקח את העשור האחרון, אז לפי טרנספרמרקט נמצא כי הקבוצה הוציאה רק 418 מיליון יורו על שחקני רכש (אחרי ניקוי כל המכירות), לעומת כל היריבות האחרות שהוזכרו לעיל שהוציאו פי שתיים ואפילו פי שלוש ממנה בשוק ההעברות. נזכיר כי הקיץ למרות כל הלחצים להחתים קשר אחורי, רק שחקן אחד הגיע - אנריקו קייזה - שהוא בכלל שחקן התקפה בסכום פעוט של 13 מיליון יורו ובאופן כללי מתנהלת בצורה חסכונית ביותר, הרבה פעמים למורת רוחם של האוהדים.

גם בתחום של המשכורות ליברפול נמצאת הרחק מאחור. מבין 25 המרוויחים הגדולים של הפרמיירליג, לפי אתר קפאלוג`י, נגלה כי רק סלאח ו-ואן דייק נמצאים שם עם התותחים הכבדים. הבלם ההולנדי אפילו לא בטופ 15. למנצ`סטר סיטי יש לא פחות מ-10 נציגים שם, כאשר ליונייטד שישה ולארסנל חמישה. לצורך העניין אלכסנדר-ארנולד, שמרוויח 180 אלף פאונד בשבוע, לא נמנה על 30 המרוויחים הבכירים של הליגה, ומקדימים אותו שמות צנועים בהרבה כמו מייסון מאונט, ווסלי פופאנה, ג`ק גריליש או אפילו אנתוני הכושל.  

מה שמוביל למסקנה של ליברפול תחת הבעלים של ג`ון הנרי ממשיכה לנקוט במדיניות כלכלית מאוד מאוד מרוסנת, גם אם שווי הקבוצה גדל למימדים אדירים, במיוחד בעידן קלופ, והקבוצה ממשיכה לשחק בקביעות בליגת האלופות ונהנית מהסכומים הגדולים שמגיעים לה מזכויות השידור באנגליה. המדיניות הזו אולי לוותה עם הצלחות על כר הדשא, אבל כאשר יאזלו הסלאחים והוואן דייקים, לא בטוח שמישהו טוב יותר יגיע במקומם ויכול לשמור על יציבות והישגיות בטווח הארוך.

במילים אחרות, כדי לשחק במגרש של הגדולים ליברפול תצטרך לצאת מהקיבעון המחשבתי שבו היא שבויה ולהתחיל לשלם במזומן כדי לא לשלם אחר כך בריבית. אם אפשר להחליף מנג`ר מעולה אחד כמו קלופ במנג`ר מעולה אחר כמו סלוט זו לא ערובה לכך שאפשר להתנהל בדיוק אותו דבר ולצפות לאותה תוצאה כל שנה.