בשנים האחרונות, ספק אם היה כוח גדול יותר בכדורגל האנגלי מאשר מנצ'סטר סיטי. המועדון ששנים היה בצל של היריבה הגדולה יונייטד, הפך עם הרבה כסף - אבל גם עם ניהול מקצועי נבון, ומנג'ר אחד גאוני - למועדון הגדול במדינה, שזכה בארבע אליפויות אנגליה האחרונות - ובחמש משש השנים האחרונות הניף את הגביע היוקרתי.
אבל כפי ששר רוברט צימרמן האגדי, כנראה שהזמנים משתנים - וכך התברר גם הערב (ראשון), כאשר ארסנל של מיקל ארטטה - בן טיפוחיו של פפ גווארדיולה - הביסה 1:5 את הסיטיזנס. התותחנים צימקו את הפער בצמרת לשש נקודות מליברפול, וממשיכה לנשוף בעורפה של המוליכה החזקה; סיטי אמנם נשארת במקום הרביעי, אבל גם היא מתחילה להבין שהכוח שהיה בידייה - כבר לא קיים שם יותר.
זה היה משחק שבו ארסנל הפגינה עליונות, שהרגישה דומה מאוד לעליונות שלסיטי היתה בעבר. ואם המחצית הראשונה עוד הרגישה טיפה מאוזנת, במחצית השנייה - וביתר שאת דווקא אחרי השוויון שכבש ארלינג הולאנד, ארסנל פשוט פירקה את האלופה בהתקפות המעבר. היא ניצלה את הרצון והאמביציות ההתקפיות של סיטי, כדי לצאת להתקפות בצד השני - ופעם אחר פעם, לשלוח את הכדור לרשת.
ומעל הכל, זהו ערב גדול למיקל ארטטה - שלא הפסיד בחמשת המפגשים האחרונים מול פפ גווארדיולה. זהו הרצף הגבוה ביותר של מאמן שלא הפסיד לפפ, אחרי שניים אחרים - תומאס טוכל ויורגן קלופ. ארסנל מחברת ניצחון רביעי ברציפות בכל המסגרות, ומבהירה למי שצריך - שמאבק האליפות עוד לא נגמר.
סיטי, מצד שני, נראתה היום רחוקה מאוד ממה שהיתה רגילה להיות. כמו בכל העונה הזאת, כוח ההרתעה הישן הולך ונסדק - והפעם, היא כבר לא היתה עם הדומיננטיות, המהירות והכוח שהיה לה בעבר. היום, היא ספגה תבוסה קשה - שככל הנראה מבהירה סופית שהאליפות תצא מהידיים שלה, למרות הפער התיאורטי שעדיין ניתן לסגירה. פפ ושחקניו ינסו להחזיר לעצמם את הביטחון מול לייטון אוריינט בגביע, כששלושה ימים אחר כך - כבר מחכה לה ריאל מדריד, במשחק הראשון של פלייאוף האלופות.
ארסנל, מנגד, קיבלה היום בוסט מוראלי אדיר - היא יודעת שהיא עדיין בפיגור מול ליברפול (כזה שיכול לגדול לתשע נקודות, אם ליברפול תנצח את המשחק החסר שלה מול אברטון), אבל היא לא מתכוונת לוותר על התואר הזה בלי קרב. והיום, היא גם סיפקה תצוגת תכלית - שהוכיחה שגם בלי בוקאיו סאקה, היא עדיין אחת הקבוצות הטובות באנגליה וביבשת.
