ליגת האלופות מגיעה לרגעים הגדולים באמת, כשביום שלישי ייצא לדרך שלב רבע הגמר עם 8 הקבוצות הטובות באירופה. כמובן שבכל המשחקים צפויות דרמות, אך מפגש אחד מכונה בפי רבים "הגמר האמיתי" וכל חובב כדורגל כבר לא יכול לחכות לשריקת הפתיחה – ריאל מדריד נגד מנצ'סטר סיטי (משחק ראשון במדריד, גומלין במנצ'סטר).
זו העונה השלישית ברציפות בה השתיים נפגשות בשלבי ההכרעה של המפעל והפעם הרביעית ב-5 השנים האחרונות. בעוד מריאל מדריד אנחנו מצפים להגיע לשלבים המאוחרים בכל שנה בערך מאז נוסד המפעל, מנצ'סטר סיטי היא כוח עולה בכדורגל העולמי מאז ראשית העשור הקודם, כשההתקדמות האמיתית באירופה נעשתה תחת פפ גווארדיולה שהוביל את המועדון לשני גמרים וזכייה היסטורית בעונה החולפת.
ואם כבר מדברים על העונה החולפת, כמובן שאי אפשר שלא להתייחס לחצי הגמר – נגד ריאל מדריד כמובן. אחרי 1:1 במשחק במשחק הראשון בברנבאו, אף אחד לא ציפה למה שקיבלנו בגומלין באצטדיון איתיחאד. 0:4 חד, חלק ומרשים של האנגלים נתן להם את המקום בגמר, בו ניצחו 0:1 את אינטר והניפו לראשונה אי פעם את הגביע עם האוזניים הגדולות.
אבל זה כלום לעומת הדרמה הבלתי נשכחת שקיבלנו משתי הקבוצות בחצי הגמר של 2021-22. הפעם המשחק הראשון התקיים באנגליה, וסיטי הובילה 0:2 כבר אחרי 11 דקות. אם כל קבוצה הייתה מתפרקת במצב הזה, לא ריאל מדריד המנוסה. במשחק מהנה והתקפי במיוחד שתי הקבוצות הציגו לנו איך לא עושים הגנה – וזה הסתיים ב-3:4 מינימלי לסיטי. ואז הגיע הגומלין.
במשחק הפוך לחלוטין, קיבלנו משחק טקטי ודווקא סיטי השיגה יתרון בדקה ה-73. כשהם בעצם ביתרון של שני שערים במפגש כולו, השחקנים של פפ גווארדיולה כנראה שכחו שבימינו כדורגל משחקים יותר מ-90 דקות, וספגו 3 פעמים בין הדקות 90 עד 95 – באחד הקאמבקים הגדולים של כל קבוצה באירופה בדרך לזכייה בתואר עם ניצחון 0:1 על ליברפול בגמר.
הפעם הראשונה שבה סיטי עברה את ריאל במפגש נוקאאוט היה בשמינית הגמר 2019-20. באחת העונות החלשות של ריאל בשנים האחרונות עם התקפה שכללה את בנזמה בעונה לא טובה, אדן הזארד ורודריגו שעדיין לא הבשיל, הבלאנקוס הפסידו פעמיים 1:2 והודחו בקול ענות חלושה. זו הייתה תחילת השושלת של סיטי, כשהשלד העיקרי עם קווין דה בריינה, פיל פודן וברנרדו סילבה עדיין מככבים במועדון גם היום.
ואם נחזור למפגש הנוקאאוט הראשון בין שני המועדונים, נגיע לחצי הגמר של 2015-16, עוד לפני עידן פפ גווארדיולה בסיטי והתקופה הגדולה של זינדין זידאן בריאל, אז שער בודד של גארת' בייל (לימים שונה לשער עצמי של פרננדו) בדקה ה-20 של משחק הגומלין נתן לריאל את הכרטיס לגמר.
זה אולי קצת מפתיע, אבל בסך הכל דווקא סיטי מובילה במפגשי הראש בראש בין שתי הקבוצות עם ארבעה ניצחונות, לעומת שלושה של הבלאנקוס. שלושה משחקים נוספים הסתיימו בתיקו ויחס השערים הוא 14:17 לאנגלים. כמובן שמבחינה היסטורית כמעט אי אפשר להשוות בין המועדונים, כשריאל זכתה בתואר 14 פעמים וסיטי רק פעם אחת – אך ההיסטוריה כמובן לא משחקת.
לעומת העונה שעברה, שני המועדונים דווקא השתפרו. בצד של ריאל, ויניסיוס הפך לאחד השחקנים הטובים בעולם עם יכולת סיום קטלנית מול השער, הקישור השתדרג עם התבגרותם של קמבינגה וטשואמני ואפילו החיסרון של טיבו קורטואה לא מורגש כשאנדריי לונין מציג יכולת גבוהה. כמובן שמעל כולם נוצץ ג'וד בלינגהאם, שהגיע רק העונה למועדון – אבל השתלב בצורה פנטסטית ונראה כאילו גדל במחלקת הנוער.
בצד של סיטי, האלאנד, ששיחק במועדון גם בעונה שעברה, נראה כשחקן שלם יותר וטוב יותר וחוזר לכושר הבקעה, כשמעבר לשלד עליו דיברנו, פפ כל הזמן מצליח להפתיע עם כוכבים והרכבים חדשים, דוגמת שילובו של אוסקר בוב שהגיע מהנוער, וחוליאן אלברז שמציג עונה שניה נהדרת עד כה.
בפעמיים הקודמות שהשתיים נפגשו, המנצחת המשיכה כל הדרך עד לזכייה בגביע – מה שגורם לאוהדים והפרשנים להבין שסיכוי לא רע שכך יקרה גם הפעם. אחרים טוענים שאנחנו הולכים לחזות במפגש ברמה גבוהה, אך מתיש עבור השחקנים, שיגרום לכך שמי שתנצח – תהיה דווקא זו שתפגוש את הקבוצה שתנצח בשלב הבא. בקיצור, יש למה לחכות.