ארסנל הגיעה לקיץ הזה עם מטרה אחת ברורה: לעלות מקום אחד בטבלה. לשם כך היא החתימה את דקלן רייס, לשם כך היא הביאה את קאי האברץ - בניסיונות לספק את הניואנסים הקטנים שהופכים מתחרה לאלופה. ובמשחק שראינו הערב, לא היה הרבה כדורגל - אבל היתה נחישות ו-ווינריות של קבוצה שלא מוכנה לוותר. וכשאתה נשאר בתמונה ובמאבק עם אריה כמו מנצ'סטר סיטי, הדלת תמיד פתוחה לרגע אחד של הברקה.
ורגע האושר הגדול מכולם הוא של גבריאל מרטינלי: חמישה משחקים הוא החמיץ בגלל פציעה, והערב - הוא נכנס כמחליף במקומו של ליאנדרו טרוסאר, והיה חתום על הניצחון החשוב הזה. לפעמים, אדם קונה את עולמו בבעיטה אחת - ויכול מאוד להיות שמרטינלי קנה לעצמו הרבה מאוד קרדיט עם השער הזה שכבש.
מנגד, מנצ'סטר סיטי במשבר. הקבוצה של פפ גווארדיולה חוותה הפסד שני ברציפות (אחרי שנוצחה ע"י וולבס בשבוע שעבר), והפסד שלישי בארבעת המשחקים האחרונים (כולל ההדחה מגביע הליגה מול ניוקאסל). סיטי היתה חלשה הערב, רחוקה מאוד מהכדורגל הנמרץ והאטרקטיבי שלה - ובעיקר מרגישה היטב בחסרונו של רודרי, המנוע שלה במרכז השדה - שמרצה עונש הרחקה.
אבל עם כל הכבוד לסיטי, הסיפור הערב שייך לארסנל. בפעם האחרונה שהיא הצליחה לנצח את האלופה הנצחית מהאיתיחד, זה קרה בדצמבר 2015. מסוט אוזיל ותיאו וולקוט, שניים שמאז כבר פרשו מכדורגל, היו מעורבים בשערים. השלישי, אגב, היה אוליביה ז'ירו שעדיין משחק, אבל במקום אחר. בקיצור, הרבה מים עברו בתמזה מאז הפעם האחרונה שהיא הצליחה ללקט נקודות מהמפגש הזה. המסע שלה לאליפות המיוחלת עדיין ארוך וקשה, אבל הערב היא ראתה שהיא מסוגלת לעשות את זה. זה היה ניצחון של אלופה.
