זאת אולי לא המטאפורה הכי רלוונטית באמצע יולי, אבל יש משהו די מהפנט בגשם. זה מתחיל בטיפה אחת או שתיים ופתאום מגיע הבום, ואז אתה מוצא את עצמך רטוב לגמרי. סחף של דברים יכול להפתיע אותנו בכל סיטואציה, גם אם היו מספיק תחזיות ונבואות זעם קודם לכן.
קשה להגדיר את הליגה הסעודית כגשם באמצע יולי. כבר ראינו מדינות מהמפרץ קונות קבוצת כדורגל (פריז סן ז'רמן, מנצ'סטר סיטי וניוקאסל), וזה הרגיש כאילו השינוי הוא רק שאלה של זמן. כריסטיאנו רונאלדו עבר לאל-נאסר וזה נתפס כמעבר של כוכב מזדקן שנשאר ללא אפשרויות. אחריו היו עוד שניים, אחריהם הרבה מאוד, ואם תנסו לספור יכאבו לכם האצבעות.
אפשר לחלק את השחקנים שהצטרפו לערב הסעודית ל-2. יש שחקנים שמרגישים כאילו הם עשו הכל בקריירה ואמנם עדיין יכולים לתרום, אבל בבירור אחרי השיא ומקבלים כאן הזדמנות לשכר גבוה פי כמה וכמה. ריאד מחרז, כרים בנזמה, ג'ורדן הנדרסון, נגולו קאנטה, רוברטו פירמינו ועוד שייכים לקבוצה הזאת. ברמה מסוימת זה מרגיש כאילו הם עושים אקזיט על קריירה מרשימה, שנה או שנתיים אחרי שהיו בטופ העולמי. לכן המעבר של שמות כמו סאדיו מאנה, אחרי עונת בלהות בבאיירן מינכן, לא יפתיע.
בעבר ראינו שחקנים כאלה עוברים ל-MLS או למקומות אחרים, כולל ליגות מהמפרץ, בתדירות נמוכה יותר. זה צד אחד בהתבססות של הליגה הסעודית ככזאת שמנסה למשוך קהל, בעזרת גיוס של שחקנים אהודים וכאלה שבמשך שנים פתחת טלוויזיה בשבילם. למרות זאת, מבט על הליגה הסעודית כליגה של פנסיונרי כדורגל זה מבט שטחי מדי.
בריחת השחקנים הצעירים
בקיץ האחרון שחקנים כמו רובן נבש בן ה-26 או סרגיי מילנקוביץ'-סאביץ' וסקו פופאנה בני ה-28 עברו לערב הסעודית. שני האחרונים, כנראה, היו השחקנים הטובים העונה של סגניות האלופה באיטליה ובצרפת (לאציו ולנס). אלן סט מקסימין בן ה-26 קושר גם הוא. מעין אקזיט משלהם, אבל בלי ההישגים של המחרזים והפירמינואים של העולם.
בגדול, זה הדבר המדאיג באמת. אלה אולי לא שחקנים גדולים כבר עכשיו, אבל כן שחקנים טובים מאוד וכאלה ששווים מקום בסגל, לכל הפחות, ברובן המוחלט של הקבוצות הטובות בעולם. המעבר לערב הסעודית ממצה את פוטנציאל ההשתכרות שלהם, אבל מדובר בשילוב בין מגמה מטרידה ובין מה שעלול להיתפס כבזבוז קריירה מהבחינה המקצועית. גם אם הם מרוויחים בשנים האלה יותר ממקומות אחרים, שיקול לגיטימי לחלוטין בקריירה קצרה ורבת סיכונים בדמות פציעות.
לכן אחת השאלות הגדולות ביותר שנשארו לנו, בזמן שאנחנו מנסים לעכל את הכוח החדש הזה בכדורגל העולמי, היא הדרך חזרה מהליגה הסעודית. מקרה הבוחן הקרוב ביותר לכדורגל הסעודי שראינו הוא הליגה הסינית, והיו שחקנים שהצליחו לחזור ממנה. אמנם אוסקר שעזב בגיל צעיר ונתקע שם זכור לכל, אבל יש שחקנים טובים ששבו מסין.
יאניק קראסקו שיחק בסין בין 2018 לינואר 2020, הושאל ממנה לאתלטיקו מדריד ובעונה הראשונה בקולצ'נרוס הבקיע 6 שערים עם 10 בישולים. אקסל ויטסל, ששיחק בבנפיקה ליסבון ובזניט סט פטרסבורג, שיחק במשך שנה בסין ואז עבר לבורוסיה דורטמונד. אחרי כמה שנים טובות שם הוא התקדם לאתלטיקו מדריד. בשני המקרים המעבר לסין הוא לא אובדן דרך מקצועי. הם אולי היו מגיעים רחוק יותר אם היו נשארים בכדורגל האירופי, אבל כנראה היו מרוויחים פחות והצליחו להתאושש. ערן זהבי, בגיל מבוגר מהם, עזב את סין והבקיע 11 שערים בעונת הבכורה בליגה ההולנדית.
ויטסל וקראסקו, בשונה למשל מדיוויד בקהאם וזלאטן איברהימוביץ' שרשמו קאמבק מרשים לכדורגל האירופי אחרי שנים ב-MLS, לא היו כוכבי כדורגל לפני שעזבו. הם לא כאלה גם עכשיו, אבל הם עדות לכך ששמירה על כושר בליגה שנחשבת לחלשה יותר יכולה לאפשר להם לחזור. כאן, בדיוק, נכנס ההבדל הגדול בין הליגה הסינית לליגה הסעודית.
הליגה הסינית הדרדרה בסופו של דבר בהשפעת הרגולציה במדינה. ברגע שההתאחדות הסינית הגבילה את הזרים כך ש-3 בלבד יכולים להיות על המגרש, בניסיון לשקם את הכדורגל המקומי, כל הזרים התחילו לברוח. ממשלת ערב הסעודית רכשה את 4 הקבוצות הגדולות בליגה, מינתה מנהל כדורגל והצהירה על הליגה עצמה כמשאב לאומי. ברגע שהיא מגדירה ככה את הליגה, היא לא מתכננת לעצור.
הצד של הקבוצות
קצת כמו המקרה של השחקנים, גם הקבוצות מתחלקות לשתיים. יש מקרים שבהן הסעודיות משמשות כמעין "חולץ פקקים" למשכורות שקצת תקועות לקבוצות הגדולות. יכול להיות שאם צ'לסי הייתה רוצה להשאיר את אדוארד מנדי או קאלידו קוליבאלי, או אם ליברפול הייתה רוצה להשאיר את פאביניו, הנדרסון ופירמינו, הן היו יכולות לעשות את זה. אולי לא ב-700 אלף הליש"ט שהנדרסון למשל ירוויח בשבוע, אבל כן ב-400 או 450 אלף. יכול להיות שזה היה המקרה גם אצל וולבס ורובן נבש, בהתחשב בכך שהם מתמודדים עם בעיות כלכליות.
במקרה של לנס ופופאנה, או של לאציו ומילנקוביץ'-סאביץ', לקבוצות אין את הכסף הזה. לאציו ולנס אמנם עלו לליגת האלופות בפעם הראשונה אי פעם, אבל הן לא משתתפות באופן קבוע באירופה ולא יכולות להציע משהו שאפילו קרוב לסכומים של הסעודים. הבחירה של השניים במפרץ ולא בקבוצות עשירות יותר, גם בהפרש קטן (אינטר או מילאן) וגם בהפרש עצום (מנצ'סטר יונייטד), כלכלית וככזאת אחת שקשה להתווכח איתה. הסעודים נכנסים לשרשרת המזון של הכדורגל העולמי גם ממקום אחר – כמי שלוקחים שחקנים מקבוצות קטנות לגדולות.
זאת פשוט הצעה שאי אפשר לסרב לה, בטח במקרה של שחקנים ממועדונים קטנים. ראינו לא מעט הפתעות העונה בכדורגל העולמי ויכול להיות שאם הם היו משחקים במועדונים עשירים יותר ובעלי פוטנציאל השתכרות גדול יותר, כשאולי דברים כמו חסויות ומכירות מרצ'נדייז באימפריות עסקיות מצמצמים את הפער בשכר הבסיס השבועי בין המזרח למערב, זה היה נראה אחרת. למרות זאת, יש שחקנים שרוצים להמשיך להמר על עצמם ברמות הגבוהות כמו מוסא דיאבי שדחה הצעת ענק מהמפרץ ובחר לחתום דווקא באסטון וילה. זה לא שערב הסעודית משחקת נגד עצמה במגרש הכלכלי, אבל היא ביתרון עצום על כל הליגות שהן לא אנגליה.
עדיין לא הגענו לשלב שבו המפרץ ימשוך שחקנים כמו ויניסיוס או פדרי, ברמה של מאות מיליונים לעונה, ויכול להיות שבטווח הארוך הם יפסידו ממעבר לליגה שבכלל לא מסוקרת. זה אולי מה שהוביל לרתיעתו של אמבפה מהצעת הענק שקיבל מערב הסעודית. גם כי מדובר בשינוי תרבותי גדול, וגם כי הוא יהיה אדם מאוד עשיר שירוויח הון עתק מדברים שהם לא משכורת בקבוצות הגדולות בעולם. במקרה של שחקנים במעמד קטן יותר זה פשוט לא רלוונטי. בודדים יקנו חולצות של מילנקוביץ'-סאביץ' מחוץ למועדוני הטופ העולמי. ובכל זאת, זה מעלה כמה שאלות על ההמשך.
הכוח עובר לשחקנים?
בכל סיטואציה יהיו 22 שחקנים על המגרש בגמר ליגת האלופות. גם אם שחקנים שנחשבים לכאלה שעומדים לפרוץ או איכותיים יותר על הנייר יעזבו לערב הסעודית, הכסף הגדול עדיין נמצא בליגת האלופות. היא מייצרת סיפורים וחשיפה בהיקף גדול בהרבה מזה שהיה אצל רונאלדו ומזה שככל הנראה יהיה גם אם הליגה הזאת תצליח.
כאן הכדור עובר לשחקנים. יכול להיות שהם ידרשו יותר ממרצ'נדייז אצל הגדולות ויותר דרישות עד למצב בו קבוצות מרגישות כאילו הן כמעט בנות ערובה של הכוכבים, קצת כמו קיליאן אמבפה ופריז סן ז'רמן, והמעמד שלהם ישתפר. אולי זה אומר שגם יהיו פחות משחקים או פחות משחקים מול קבוצות קטנות, כמו המצב הקיים בכל ליגה (אולי חוץ מהפרמייר ליג) בו שחקנים צריכים להשקיע לא מעט זמן בכל האלצ'ה והוורונות של העולם.
יכול להיות שזה אומר שהליגות ישתנו לגמרי, מתוך אינטרס של הקבוצות הגדולות להגן על עצמן ועל זה שהשחקנים הטובים בעולם ימשיכו שם. סופרליג? ליגות אזוריות? ליגות קטנות יותר? קשה לדעת. אבל בהתחשב בזה שבאנגליה, צרפת וגרמניה האלופה ידועה מראש בכל אחת מה-6-7 שנים האחרונות, זאת אולי תתברר ככאפה שהכדורגל העולמי היה צריך.
