כבר 20 שנה חלפו מאז שאישטוואן פישונט עזב את ישראל, אבל ישראל לא עזבה אותו מעולם. העבודה בהונגריה, אבל לא מעט מהחברים נמצאים בירושלים ובתל אביב ותאמינו או לא, אפילו את חגי ישראל הוא חוגג. כמו על הדשא כשהיה שחקן, גם כאן בבודפשט, פישונט לא נח וקופץ ממקום למקום. כרגע הוא מנהל את המחלקה הצעירה של הונבד ומרגיש בשל לעשות את קפיצת המדרגה שוב לבוגרים. הוא מקבל כבוד של מלכים. מצטלמים איתו בכל פינה.
"7 שנים שיחקתי בישראל, ואם אתה אומר לי עכשיו 'עזוב הכל, ובוא לאמן בישראל', אני בא", אומר פישונט, שלא שכח לדבר עברית, בראיון בלעדי לערוץ הספורט.
לא הרבה שחקנים הפכו לאהובים גם בבית"ר ירושלים וגם בהפועל ת"א. איך אתה מסביר את זה?
"שני המועדונים האלה נתנו לי המון. אצל אלי כהן שיחקתי יותר הגנתי, 50/50, ובהפועל ת"א דרור קשטן שם אותי לא פעם על הקו ונכנסתי הרבה לאמצע. אני יודע שאין אהבה בין המועדונים והקהלים, אבל אני נתתי את כל כולי בכל רגע נתון עבור המועדון ששיחקתי בו. אלה רגעים שלא אשכח לעולם. יש לי את החוויות הכי טובות בקריירה מהתקופה שלי בישראל".
מי השחקן הכי גדול ששיחקת איתו?
"אלי אוחנה, אין ספק בכלל. הוא היה ווינר. היית צריך לבוא לראות אימונים שלנו. עזוב משחקים. באימונים הוא היה מתעצבן אם הקבוצה שלו היתה מפסידה. הוא היה ההשראה שלי. שחקן שחזר מבלגיה לליגה שנייה בישראלי כדי להחזיר את המועדון בו גדל לצמרת הכדורגל הישראלי. לא היה שחקן כמו אלי אוחנה בישראל בתקופה שלי".
בוא נחזור לתקופה בהפועל ת"א והמשחקים באירופה. אלה היו רגעים מיוחדים
"תשמע, עשינו דברים שאף אחד לא האמין. גם אוהדים שלנו לא חשבו שנגיע כל כך רחוק. היה שילוב מצוין בין זרים, ותיקים וצעירים ומאמן אחד מעל כולם. דרור קשטן ידע לגעת בכל אחד מאיתנו, על המגרש ומחוצה לו. כשעברנו עוד שלב ועוד קבוצה, התחלנו להאמין כבר שמגיע לנו להיות במקום בו היינו".
אלי כהן או דרור קשטן? ממי למדת הכי הרבה?
"זה כמו לשאול איזה ילד אתה יותר אוהב. עם שניהם היה לי חיבור טוב".
מה אתה יותר אדום? או צהוב?
"עוד שאלה קשה. אתה תמיד זוכר את אשתך הראשונה והאהבה הראשונה שלך. בית"ר בשבילי זו האהבה הראשונה, אבל גם בהפועל ת"א קיבלתי אהבה מכולם. הגעתי לישראל בימים לא פשוטים שאחרי רצח רבין ותקופת הפיגועים, כך שבבית"ר כל הזמן חיבקו אותי, דאגו לי. אני לא אשכח את שני המועדונים האלה לעולם".
עד היום מדברים על שער אחד שלך בבית"ר ירושלים - שער האליפות נגד בית שאן. משחק שנתנו לו כינוי "משחק השרוכים"
"לא מרגיש בנוח עם השאלה הזו. אני חושב שהכל היה נקי. תוך כדי משחק הם החמיצו פנדל ושחקן שלהם החמיץ מול שער ריק, אנחנו אמרנו לו לבעוט לא טוב? בדקות האחרונות, ב-2:2, עלינו כולם למעלה כדי לכבוש. תוך כדי משחק אתה לא רואה מי עושה מה. כסף? איזה כסף? מה נתנו כסף? לא מאמין בזה וגם לא בזה שנתנו לבית"ר כי העדיפו אותנו".
מה החלום שלך?
"לחזור לישראל לאמן. זה החלום שלי. קצת כואב לי שאף אחד מישראל לא פנה אליי, כי עשיתי משהו בכדורגל שם ויש לי תעודת פרו ואני עובד עם צעירים. אני רוצה להשביח את הדור הבא של כדורגלנים ישראלים. אף אחד לא חייג אלי ואמר לי 'פישונט, בוא תהיה חלק'. זה יהיה באמת סגירת מעגל וחלום שלי".
