כדורגל הוא הרבה דברים. לחלק הוא דת, לחלק הוא אומנות, לחלק הוא בכלל עסק. הצד הזה, של כל העסקנים והסוכנים למיניהם, אולי קצת פחות רומנטי מהאמנים או המאמינים, אך גם הוא יכול להצית לנו את הדמיון. זה קרה מוקדם יותר השבוע, כשסוכנת העל רפאלה פיימנטה התראיינה ל"סקיי".
פיימנטה ירשה חלק גדול מלקוחותיו של מינו ראיולה, כולל פול פוגבה, מרקו וראטי וג'אנלואיג'י דונארומה. בנוסף אליהם היא הסוכנת של אחד, ארלינג הולאנד, והיא אמרה ש"ארלינג הולאנד יכול להיות השחקן הראשון שעולה מעל מיליארד ליש"ט". הסכום הזה נשמע דמיוני, ובמידה מסוימת הוא אכן
צ'לסי, לשם השוואה, נקנתה ב-3.1 מיליארד ליש"ט. ניימאר נמכר מברצלונה לפ.ס.ז' ב-2017 תמורת 198 מיליון פאונד, הסכום הגבוה ביותר אי פעם. השחקן שנמכר תמורת הסכום הגבוה ביותר ב-2022 היה אנתוני ממנצ'סטר יונייטד עם 82 מיליון. האם מכאן אנחנו הולכים להגיע למיליארד?
יש מצב שכן. לא בטוח אם בתקופה של הולאנד עצמו, שכבר עכשיו אחרי העברה גדולה אחת אך רק בן 22, אבל זה הופך לריאלי יותר ויותר. יכול להיות שמדובר ביותר מהצהרה יומרנית של סוכנת שרוצה לייצר כותרות סביב שחקן, אלא בהצהרה על הדרך ששוק ההעברות הולך אליו. בואו נצלול פנימה.
הערך של השחקנים רק עולה
התפיסה סביב שחקני כדורגל משתנה. הם פורצים בגיל צעיר יותר וכך גם הציפיות גדלות. ארלינג הולאנד, ז'ואאו פליקס, אנתוני ואורליאן טשואמני בני 22. דרווין נונייס ומתיאס דה ליכט בני 23. כולם עברו תמורת סכומי עתק והיו אמורים להיות הכוכבים של מועדוני פאר ברגע שהגיעו.
במקביל, לוקה מודריץ' אחד הטובים בעולם בגיל 37. כריסטיאנו רונאלדו הבקיע 18 שערי פרמייר ליג בעונה בגיל 36, ליאו מסי מוביל את אחת הקבוצות הטובות בעולם בגיל 35 ויש עוד דוגמאות. רפואת הספורט והתנאים משתפרים משנה לשנה, וכל תקופת השיא של שחקן שונה לחלוטין.
אם בעבר שחקנים היו בשיאם הפיזי מגיל 25 עד גיל 32, למשל, היום אנחנו יכולים לדבר על תקופה של 14 או 15 שנה בה שחקן הוא אחד הטובים בעולם. ראינו את זה במקרה של מסי ורונאלדו (מ-2006, פחות או יותר, עד 2020), ויחד עם ההתקדמות הספורטיבית סביר שזה יקרה גם עם שחקנים שלא מגיעים לרמה של שניים מהגדולים בהיסטוריה.
במקביל, מבנה ההעברות עצמו משתנה. אנחנו רואים קבוצות שמסכמות על העברות כשחלק מהסכום מובטח והשאר בבונוסים משתנים, וזה משהו שעשוי לקרות גם בהעברות גדולות בעתיד. אנחנו יכולים לדמיין סיטואציה בה, למשל, שחקן עובר תמורת 500 מיליון ליש"ט כשמתוכם 300 מיליון בבונוסים.
מותגים גלובליים
זה יכול להבטיח מעין השרדות כלכלית למועדונים, בזמן שהם רואים את הרווחים שלהם עולים משנה לשנה. לפי "פורבס", ריאל מדריד שווה 5.1 מיליארד דולר וברצלונה 5 מיליארד. ב-2019, לשם השוואה, הבלאנקוס היו שווים 4.2 מיליארד. מדובר של עלייה בכ-19% בזמן משבר הקורונה.
והקפיצה הזאת לא מבוססת רק על ההישגים שלהן על המגרש. ברצלונה הייתה שווה 3.2 מיליארד דולר ב-2015, השנה האחרונה בה זכתה בליגת האלופות, ועלתה ל-5 מיליארד דולר ב-2022. עלייה של 36%. שתיהן מובילות בפער ענק לפני הליגה האנגלית, אגב, בזכות שני השחקנים ששיחקו בהן בעשורים האחרונים: ליאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו.
הערך של שחקנים כמקדמי קבוצת כדורגל עצום. אנשים לא נוסעים כדי לראות את פריז סן ז'רמן, הם נוסעים כדי לראות את מסי. בעקבות זאת, יש עלייה גדולה בפופולריות של מנצ'סטר סיטי בהודו ובסין בזכות ארלינג הולאנד. עלייה ששווה הרבה כסף.
ראינו מגמה דומה בקולנוע. שמונה סרטים בלבד עברו את רף מיליארד הדולר בהכנסות עד ל-2010, בעוד 42 סרטים שונים עשו את זה מאז. "טופ גאן: מאווריק" הגיע ל-1.5 מיליארד דולר, בעוד "ספיידרמן: אין דרך הביתה" הגיע ל-1.9 מיליארד. הסכומים האלה היו דמיוניים לפני עשור, והחדירה של התרבות המערבית למזרח הפכה את שוברי הקופות לעסק רווחי במיוחד. מגמה דומה עשויה לקרות גם בכדורגל.
הכל יחסי
חשוב להדגיש שלא בהכרח מדובר פה בשינוי תפיסה, אלא בהמשך של מגמות קיימות. במרץ האחרון "האתלטיק" חישב מחדש את ההעברות היקרות ביותר בעידן הפרמייר ליג בעזרת מחשבון אינפלציה, שלא מחשב רק את השינויים הכלכליים בבריטניה, אלא גם את עליות המחירים בתוך הכדורגל עצמו.
האתלטיק הסתייע בשני חוקרים מאוניברסיטת ליברפול, קירן מגוויר וג'ייסון לאוס, כדי לחשב את העלייה המצטברת בזכויות השידור, מחירי הכרטיסים והמשתנים הכלכליים השונים בכדורגל. השניים חישבו את המחירים השונים של 2019, כדי לנטרל את השפעת הקורונה.
לפי המחשבון הזה, העברתו של אלן שירר מבלאקבורן לניוקאסל יונייטד הייתה שווה 222 מיליון ליש"ט ב-2019, לעומת 1.5 מיליון בזמן אמת. השוק גדל פי 14.8 ב-23 שנה. במקרה של וויין רוני למשל, ראינו קפיצה של פי 4 תוך 15 שנה.
ולכן יכול להיות שנראה קפיצה שונה, בטח בהתחשב במבנה העברות שמבוסס על בונוסים ומונע ממועדונים לקחת סיכונים גדולים מדי. יכול להיות שהקפיצה הגדולה של הסכומים מאחורינו, אבל הסכמי זכויות השידור והמבנה החדש של ליגת האלופות מבטיחים יותר מפגשים בין קבוצות טובות ויותר כסף.
ברגע שהסכומים עולים, הקבוצות ישקיעו חלק מהם חזרה בשחקניהן כדי להבטיח להמשיך לקבל ולהרוויח עוד כסף. ייתכן שמדובר בעסקאות בסיכון גבוה יותר, בהתחשב בכך ששחקני כדורגל יכולים להפצע ולסיים את הקריירה בכל רגע על המגרש, אבל פוטנציאל הרווח עצום.
הפיל שבחדר
והקפיצה המגוחכת הזאת בסכומים עשויה לקרות מהר משחושבים, גם אם בשנים האחרונות ראינו האטה מסוימת (לפחות עד למכירתו המסתמנת של ג'וד בלינגהאם). בדומה לכל עתיד הכדורגל העולמי, הרבה יקום ויפול על הסופר ליג.
הרעיון השאפתני של קבוצות העל להקמת ליגה סגורה עדיין בחיים. לאחרונה ברצלונה, ריאל מדריד ויובנטוס מינו מנכ"ל חדש שאמר שהרעיון "עדיין בחיים" ועשוי לקום מחדש ב-2025, ככל הנראה בפורמט אחר ולא כליגה סגורה לחלוטין, אך כאחת מבוססת שריונים בדומה ליורוליג. מחאות האוהדים היו מוצדקות בחלקן, והדיון הערכי על הקמתה של הסופרליג מורכב ולא רלוונטי לנושא עצמו, אך הפוטנציאל הרווחי עצום.
30 קבוצות ה-NFL חתומות על חוזה שמעניק להן 346 מיליון דולר, כל אחת, בשנה. 20 קבוצות הפרמייר ליג חתומות על חוזה שמעניק להן כ-69 מיליון דולר כל אחת, סכום קטן פי חמש. לקבוצות כדורגל עשוי להיות ערך גדול יותר, בטח אם זכויות השידור יעלו, וזה יגיע גם לסכומי ההעברה. גם בעולם בלי סופר ליג ועם ליגת אלופות שמבטיחה יותר משחקים חשובים בשלב מוקדם, הסכום צפוי לעלות.
כשמחברים את הכל ביחד, מיליארד ליש"ט לשחקן כדורגל לא נשמע כמו סכום מופרך. הערך השיווקי שלהם עולה, הם יכולים לעזור לקבוצה ליותר זמן, המועדונים מרוויחים יותר ויותר כסף והשחקנים הופכים למוכרים יותר מרגע לרגע. האם ראוי לשלם מיליארד על שחקן אחד? זה כבר דיון אחר, אבל הסכומים האלה הולכים לעלות. תחזיקו חזק.
Follow @Roi_Weinberg