לראשונה מזה שנים, יכול להיות שיש לנו מאבק בין שני שוערים על אפודת השוער הראשון בנבחרת. אחרי תקופה מוצלחת של אופיר מרציאנו בשנים האחרונות ושל דודו אוואט לפניה, יש שני שוערים חדשים שמתדפקים על שער הנבחרת – דניאל פרץ ועומרי גלזר. הראשון יפתח היום (שישי) עבור הנבחרת הצעירה בפלייאוף העלייה ליורו מול אירלנד, בעוד חברו נמצא עם הבוגרת שתארח מחר את אלבניה.
שניהם שוערים טובים מאוד, וכאלה שמשחקים באופן קבוע בקבוצותיהם. אמנם יש עוד מספר שנים טובות למרציאנו בן ה-32 והוא יכול למצוא את עצמו בשער גם במוקדמות היורו, אך כל עוד הוא משמש כשוער מחליף ולא משחק, הוא בנחיתות בהשוואה לפרץ וגלזר. אחד בן 22 ובשער של מכבי תל אביב, השני בן 26 ובשער של הפועל באר שבע.
שניהם רשמו משחקים גדולים, שניהם עברו שלב בתים אירופי (פרץ בשנה שעברה, גלזר העונה) ולכל אחד מהם יש יתרונות. מעמדו של פרץ בין הנבחרת הבוגרת לצעירה כבר העסיק אותנו בהרחבה כשמאמן הנבחרת הזמני מרקו בלבול פוטר לפני שהעביר משחק אחד, ולפני פגרת הנבחרות הקרובה יש לנו הזדמנות להתעסק מחדש בשאלה שהעסיקה רבים: מי מספר 1?
הצד של עומרי גלזר
גלזר מבוגר יותר מפרץ, ואולי יציב יותר ממנו. אחד הטיעונים המרכזיים ביותר לטובתו מבוסס על הכימיה עם ההגנה, משהו שקשה לפתח בנבחרות לאורך זמן, בהתחשב בכך שהן משחקות לתקופות בודדות בהפרשים של חודשים. לגלזר ולבלם הפועל ב"ש והנבחרת, מיגל ויטור, יש מעל 3,000 דקות משותפות ביחד. השילוב ביניהם יכול להיות מעין עוגן, משהו שלא היה בנבחרת בשנים בהן השוערים הגיעו מפיינורד והיברניאן (מרציאנו) או מהליגה הספרדית (אוואט).
מעבר לזה, העונה גלזר משחק באירופה. זה משפיע ויכול להיות יתרון מסוים על שוער שמשחק רק בליגה, בטח בהתחשב בלוח המשחקים שעבר עד כה על שתי הקבוצות. גם אם פרץ נראה טוב יותר השנה, ואני באופן אישי חושב שאין תשובה חד משמעית, אפשר להגיד שהוא שיחק מול יריבות קלות יותר (להוציא שני המשחקים בהם הרשים מאוד מול ניס).
קשה עד בלתי אפשרי למדוד שוערים מבחינה סטטיסטית, אבל אם אתם רוצים, בעונה שעברה גלזר הרשים עם אחוזי הצלה של 81.8% מהבעיטות לעברו, לעומת 74.2% של פרץ. מדד טוב יותר הוא ההפרש בין כמות השערים שהם היו אמורים לספוג בפועל, xGA (Expected Goals Against), לבין השערים שהם ספגו. ב-2021/22 באר שבע ספגה פחות שערים ממה שהייתה אמורה לספוג בהפרש משמעותי של 0.27 למשחק. במקרה של מכבי ת"א, היא ספגה 0.04 שערים יותר במשחק.
זה קשור כמובן גם להגנה עצמה, וב"ש הייתה קבוצת הגנה טובה משמעותית מהבלאגן שהלך במכבי של פטריק ואן לוון ומלאדן קרסטאיץ'. גלזר עצמו עשה בשנה שעברה פחות טעויות גדולות מפרץ, גם בהשפעת הניסיון העדיף, זכה בגביע ועלה לשלב בתים אירופי.
שני ההישגים האלה הגיעו בזכות גלזר ונקודת החוזק שלו - הפנדלים. שוערה של ב"ש עצר שני פנדלים מול קראיובה בקונפרנס ו-3 מול מכבי חיפה בגמר. נבחרת ישראל, נזכיר, הודחה בפנדלים מול סקוטלנד בפלייאוף העלייה ליורו בגביע האומות. הנוכחות של שוער שכל כך טוב בבעיטות הכרעה, ויציב באופן יחסי, יכולה להספיק בשביל מקום בהרכב.
הצד של דניאל פרץ
הצד של פרץ מתחיל במבחן הגדול ביותר שלו ושל מכבי ת"א העונה - שני המשחקים מול ניס. בן ה-22 החזיק את הצהובים בבלומפילד במשחק בו קבוצת הכוכבים הצרפתית איימה ללא הפסקה על המסגרת ועמד בפרץ. הגיוון שהוא הראה באותו המשחק, בקו הגנה בו לא שיחק בלם טבעי, הראה שמעבר לפוטנציאל, הוא שוער טוב גם עכשיו.
פרץ ייצא לאירופה מתישהו. זה יהיה פספוס גדול לו ולכל הכדורגל הישראלי אם זה לא יקרה, וסביר שגם הכתבה הזאת תראה בעוד כמה שנים כמו השוואה כמעט מגוחכת בין שוער ליגה טוב מאוד לבין שוער שפותח בצרפת או גרמניה.
ובכל זאת, יש מקום לדיון בינו ובין גלזר. זה מתבסס כאמור על חוזקת היריבות – פרץ עוד לא נבחן בצורה משמעותית אחרי המשחק מול ניס. מכבי ת"א שיחקה העונה בליגה מול בני ריינה, הפועל חדרה, עירוני קריית שמונה, מ.ס אשדוד ובית"ר ירושלים. רק אחת מהן, אשדוד, כרגע במקום שמוביל לפלייאוף העליון. אף אחת לא הייתה בו בשנה שעברה. גלזר העונה כבר שיחק מול יריבות טובות יותר, ולכן יכול להיות שזה מצב עדיף על בכורה במשחק גדול כמו אלבניה, בו ניצחון יבטיח את הדרג השני במוקדמות היורו.
זאת הדילמה. בשנה שעברה פרץ היה נקודת אור במכבי חלשה, שספגה הרבה שערים (38, יותר קרוב לנתניה או לבני סכנין מאשר לחיפה וב"ש), והשנה נותן עונה טובה עד כה, אבל לא התמודד מול יריבות קשות באמת חוץ משני משחקים בודדים לפני חודש. בהתחשב בכך, אפשר להבין מדוע הוא בצעירה, שמתמודדת עם משחקים גדולים משלה, ולא עם הבוגרת בפגרה הנוכחית.
זה צריך להשתנות בחלונות הבינלאומיים הבאים ובמוקדמות היורו, כמובן. השוערים הטובים ביותר אמורים לשחק עם הבוגרת במשחקים רשמיים, ופרץ יכול להוסיף לנבחרת מימד שאין לגלזר בדמות משחק הרגל. אנחנו רואים יותר ויותר מאמנים מחפשים שוערים שיכולים למסור, ופרץ משלים בשנתיים האחרונות יותר מסירות באופן משמעותי מגלזר.
פרץ השלים 84% ממסירותיו (לפי InStat), ומוסר לא מעט מסירות ארוכות באחוזים טובים. בנבחרת שתתבסס על שחקנים מהירים כמו ליאל עבדה ומנור סולומון, היכולת לשחרר כדור מהר חשובה. היא לא הדבר החשוב ביותר אצל שוער כמובן, אבל כשמוסיפים לזה את היכולת של פרץ במצבי אחד על אחד ובעצירת כדורים זה יתרון נוסף.
אז בכל אופן, אולי יש לאלון חזן כאב ראש חיובי בכל הקשור לשער בשנים הקרובות. לא קל להחליף מספר 1 ובשונה משחקנים אחרים נדיר לראות את השוער מתחלף לפי כושרו בלבד, מה שיכול להוביל אותו להחלטה גדולה כבר עכשיו. לכן נשמח לשמוע גם אתכם: מי צריך להיות השוער הבא של נבחרת ישראל? ענו >
