בשבעה באוקטובר 2021 ניוקאסל נרכשה על ידי קרן ההשקעות של ערב הסעודית. האוהדים של המגפייז, אחת מהקבוצות הוותיקות בליגה האנגלית, חגגו את הרכישה והאמינו שהכוכבים הגדולים בדרך. אחרי שנים בהן היו תחת שליטת מייק אשלי, עכשיו ניוקאסל הפכה לקבוצה שנמצאת בבעלות מדינה, ומדינה עשירה במיוחד.
במנצ'סטר סיטי ופריז סן ז'רמן זה הוביל להגעתם של כוכבי ענק ולאימפריות כדורגל שהגיעו בשנתיים האחרונות לגמר ליגת האלופות. בניוקאסל, בינתיים, זה נראה אחרת – המשאבים לא מוגבלים, אבל הם לא מצליחים להנחית שמות משמעותיים. במועדון הרגישו את זה כאשר חיפשו מאמן חדש, במקום סטיב ברוס שפוטר.
ניוקאסל פנתה לזינדין זידאן ולאנטוניו קונטה עם מה שנראה כמו קבוצת החלומות של שחקני פוטבול מנג'ר או מצב קריירה בפיפ"א: המון כסף להעברות, משכורת עתק ומנדט לשינויים מרחיקי לכת בקבוצה. שניהם ויתרו על ההצעה הזאת וכך גם אריק טאן האח, המנג'ר המבטיח של אייאקס. בסופו של דבר מי שחתם הוא אדי האו, איש כדורגל טוב אבל לא מאמן מהשורה הראשונה.
ניוקאסל רצו להיות מנצ'סטר סיטי, אבל כרגע הם קיבלו משהו שיותר מזכיר את בורנמות' עם האו על הקווים ועם קאלום ווילסון על המגרש. השניים שיתפו פעולה בקבוצה הקטנה ששיחקה כמה שנים בליגה הראשונה, ירדה ליגה וכעת בדרך חזרה לפרמייר ליג. זה נחמד, אבל זה לא מועדון כדורגל גדול.
וגם השאיפות, כך נראה, בהתאם. ימים לאחר השלמת מכירת המועדון רץ ברשת סרטון שהראה מספר כוכבי כדורגל, כמו ליאו מסי, מוחמד סלאח, ארלינג הולאנד וקיליאן אמבפה, במדים של המגפייז. שבוע לפני פתיחת חלון ההעברות של ינואר מקושרים לקבוצה שמות פחות נוצצים, כמו קוסטאס מאוורופאנוס מארסנל או לוקאס פקאטה ומוסא דמבלה מליון המתקשה.
המעבר מקיליאן אמבפה למוסא דמבלה חד מאוד, והוא לא קרה בוואקום. ניוקאסל אמנם יכולה להציע לשחקנים המון כסף והזדמנות לשחק בהרכב בכל שבוע, אבל היא מציעה להם גם משהו אחר ופחות מושך בדמות קרבות נגד הירידה. ניוקאסל במקום ה-19 עם עשר נקודות ליגה בלבד ונמצאת עמוק בתחתית צמודה: הפרש שערים מפריד בינה לבין נוריץ' האחרונה, אך מצד שני הם במרחק 3 נקודות מווטפורד שנמצאת מעל הקו האדום.
אף אחד לא רוצה לרדת ליגה, במיוחד כשזה על המגרש ולא מסיבות אחרות כמו הירידה של יובנטוס ב-2006/07. לא מעט שחקנים איכותיים ירדו ליגה בעבר, כאשר במקרה של לידס יונייטד למשל אלן סמית', ג'יימס מילנר, פול רובינסון, מארק וידוקה וג'רמיין פנאנט ירדו ליגה ביחד ב-2003/04, בצל המשבר הכלכלי אליו נקלעה הקבוצה.
מאמן הקבוצה, אדי האו, אף התייחס לכך בעצמו ואמר שמטרות הרכש של ניוקאסל עשויות לברוח בהתחשב במקום היחסי של הקבוצה, שמתכננת להוציא 50 מיליון פאונד בחלון הקרוב. אם הכסף של ערב הסעודית לא הולך לשום מקום, הסיכון גדול מדי. שחקנים כמו קיליאן אמבפה או ארלינג הולאנד לא רוצים ירידת ליגה על שמם, ולא רוצים לשרוף עונה שלמה בנסיעות למשחקים בסטוק, סוונסי ופרסטון, הרחק מאור הזרקורים והחשיפה העולמית. הצ'מפיונשיפ היא אחת הליגות האינטנסיביות באירופה עם 46 מחזורי ליגה ואחת הפיזיות שבהן, וחוסר החשיפה לא בהכרח שווה שנת שיא בקריירה של כדורגלן גדול.
השוואה מעניינת לניוקאסל יכולה להיות מנצ'סטר סיטי, הקבוצה הקודמת שנקנתה על ידי מדינה באנגליה והפכה לאימפריית כדורגל. חלון ההעברות הראשון של סיטי היה עוד בקיץ, במצב בו אין את החשש מהירידה, וגם היא לא הביאה שחקנים מהשורה הראשונה, מלבד רוביניו אחרי עונה לא גדולה בריאל מדריד.
סיטי הוציאה 77 מיליון פאונד בחלון ההעברות של קיץ 2008, סכום עצום במונחי עולם הכדורגל של אז (ולא מבוטל גם בימינו), בנוסף ל-45.9 מיליון פאונד בינואר 2009. היא הביאה כמה שחקנים טובים נוספים, כמו נייג'ל דה יונג, ווין ברידג', קרייג בלאמי וגם טל בן חיים שהגיע מצ'לסי, אבל סיימה את העונה הזאת במקום העשירי.
ניוקאסל תחתום על המקום העשירי היום, ולא סביר שתגיע אליו בהתחשב ביכולת שהראתה עד עכשיו העונה, אבל יכול להיות שהיא נמצאת בתקופת מארק יוז שלה. אותו יוז היה המאמן הראשון של סיטי בעידן האמירויות, והוא לא הגיע עם הקבוצה להישגים משמעותיים. הוא כן הצליח לייצב אותה ופוטר אחרי רצף יוצא דופן של שבע תוצאות תיקו. יכול להיות שהאו הוא מארק יוז של ניוקאסל: מאמן אנגלי מוערך שעושה עבודה טובה בקבוצות קטנות ויכול להפוך אותן לגדולות יותר, אבל לא מי שיגיע להצלחות הגדולות באמת.
אחרי יוז, הגיע רוברטו מנצ'יני ואחריו התחלפו מספר מאמנים עד שפפ גווארדיולה, אחד המאמנים הטובים בעולם הכדורגל ,הסכים להצטרף לפרוייקט השאפתני של סיטי. בשנים העוקבות הם החתימו שחקני כדורגל מהטופ העולמי כמו קרלוס טבז, יאיא טורה, סרחיו אגוארו ועוד והפכו לקבוצה שזכתה בחמש אליפויות אנגליה (וסיימה עוד שלוש פעמים במקום השני) בעשר העונות האחרונות.
יכול להיות שנראה את זה גם בניוקאסל. כסף, בסופו של דבר, מביא תארים. לניוקאסל יש כסף, וגם אם היא תרד ליגה השנה, היא יכולים להפוך לכוח משמעותי בכדורגל העולמי כל עוד הסכומים הגדולים ישארו שם. אמנם קשה למשוך אנשים לניוקאסל, עיר שנמצאת בקצה הצפוני של אנגליה וקרובה יותר לסקוטלנד מאשר ללונדון, אבל סכומי העתק יכולים למשוך שחקנים שפשוט יקבלו יותר ממקומות אחרים. בשביל להפוך למועדון גדול ניוקאסל אולי תצטרך לרכוש שחקנים במחיר גבוה יותר מ"ערך השוק" שלהם, אבל זה משהו שהם יכולים ומוכנים לעשות.
ההפרש הכלכלי עצום. אם ערב הסעודית מוכנה להשקיע סכומי עתק בקבוצה בדומה לסיטי או לפריז סן ז'רמן, שאולי ויתרה על מכירת אמבפה ב-200 מיליון יורו בשביל עוד חצי שנה, הם פשוט יוכלו להגיש הצעות שמועדונים אחרים לא. בהתחשב במשבר הכלכלי, שפגע בקבוצות כמו ריאל מדריד או ברצלונה והשלכות הקורונה על הספורט, הפערים האלה אמורים להספיק. זה עוד לא קרה, לא מעט בגלל אותו חשש מהירידה.
החשש הזה עלול להשפיע גם על המצב של ניוקאסל לקראת הקיץ. לא מעט שחקנים בולטים (אמבפה, אוסמן דמבלה, פול פוגבה ולורנצו אינסינייה) מסיימים חוזה ביוני הקרוב ויכולים לעבור בהעברה חופשית כבר בשבוע הקרוב. קבוצות ענק כמו ליברפול, באיירן מינכן או צ'לסי נראות יציבות יותר ובדרך הבטוחה לליגת האלופות, משהו שיכול למשוך שחקנים יותר מסכומי עתק בצ'מפיונשיפ.
לכן פתרון מעניין לניוקאסל יכול להיות מצב זמני שיועיל גם לה וגם למועדונים הגדולים. בצל הקורונה ראינו לא מעט קבוצות משאירות שחקנים שמקבלים משכורות עתק על הספסל, חלקם עדיין איכותיים ויכולים להיות משמעותיים כיוצרים מרכזיים של קבוצות קטנות. השאלות של שמות כמו פיליפה קוטיניו מברצלונה, אנתוני מרסיאל ממנצ'סטר יונייטד, דלה עלי מטוטנהאם ואחרים יכולות לתת למגפייז עוד יוצר משמעותי בזמן שהקבוצות הגדולות חוסכות משכורת, בלי ליצור מחויבות אם העונה הזאת לא מצליחה.
זהו כל הסיפור. ניוקאסל יונייטד יושבת בצד, בין מאבק הישרדות יומיומי על עונה נוספת בליגה הראשונה ובין הרצון להחתים את השחקנים הטובים ביותר בעולם. הם מספיק עשירים בשביל להחתים שמות גדולים, ואל תופתעו אם חלק מכוכבי העתיד יהיו אצלם בסופו של דבר, אבל כרגע הם צריכים לשרוד. המפץ יחכה.
