כדורגלן העשור: ערן זהבי
מדובר בתופעה. לא משנה באיזו קבוצה, נבחרת או סגל הוא משחק - האיש מכונה. מלך השערים בארץ כולל שיא הכיבושים לעונה; מלך השערים בסין כולל שיא הכיבושים לעונה; ואחד הכובשים המצטיינים במוקדמות היורו האחרון עם ממוצע הבקעות שנתי פסיכי. כל פעם שהכדור מגיע אליו לרגליים אף אחד לא יכול להיות בטוח. השחקן הכי דומיננטי שהיה פה בעשור האחרון ביי פאר.
משחק העשור: השלושער של ערן זהבי בדרבי
מה לא היה במשחק הזה: דרמות, מהפכים והרחקות. בדקה ה-87, עומר דמארי של הפועל ת"א משלים צמד עם פנדל שהופך ל-2:1 אדום בדרך לניצחון על מכבי שנמצאת ב-10 שחקנים, רק כדי שדקה אחר כך יישרק פנדל בצד השני וערן זהבי ישווה. נגמר? הו לא, כל כך לא. עמוק בתוספת הזמן, רגע לפני שריקת הסיום, ערן זהבי, מי אם לא הוא, מבקיע את השלישי שלו וגורם למאמן פאולו סוזה לשבור כנראה את שיא העולם בריצה. לפנתיאון.
עסקת העשור: ערן זהבי לגוואנגז'ו
אחרי שמיצה את כל מה שיש לישראל להציע לו, ערן זהבי קיבל הצעה שהוא לא יכול היה לסרב לה דווקא מקבוצה בינונית בליגה הסינית הבינונית עוד יותר - גוואנגז'ו R&F. הסינים שילמו למכבי סכום חסר תקדים לשחקן ישראלי שמוערך בשמונה מיליון דולר. החוזה של זהבי שודרג ושודרג, ועומד כרגע (עם אופציה לשדרוג נוסף בקרוב), על 10-12 מיליון דולר. לעונה. אה כן, ויש גם בונוס של 20 אלף דולר על כל גול שהוא מבקיע. וזהבי מבקיע הרבה. הרבה.
אלוהי העשור: ערן זהבי
אין עוד מלבדו.
כדורסלן העשור: ערן זהבי (סתם, עמרי כספי)
קל להסתכל על השנים האחרונות בקריירה של עמרי כספי ולהרגיש לא נעים. הישראלי הראשון ב-NBA פציע, לא מייצר עונות רציפות, ממעט לשחק, משוחרר מקבוצות, "נאלץ" לחזור לארץ. וגם כאן, במכבי, הוא כבר מושבת שבועות ארוכים.
אפשר גם להסתכל על השיא העגום שקבע בתור השחקן הפעיל עם הכי הרבה משחקים מבלי להגיע לפלייאוף. הכל נכון. וזה עוול נוראי. כי כספי – שוב, הפאקינג ישראלי הראשון ב-NBA – עשה דברים מופלאים בקריירה המאוד ארוכה שלו שם. קריירה שרבים וטובים ממנו לא הצליחו לשמר לאורך עשור. מהבחירה שלו לסוף השבוע של האולסטאר בתחילת העשור, נבחרת הרוקיס, ועד דו קרב השלשות הבלתי נשכח שלו מול סטף קרי – סטף קרי! – במשחק נגד גולדן סטייט. כספי, בשיאו, היה שחקן נשמה שכל קבוצה התברכה בו. היכולת אולי דעכה, אבל אי אפשר לקחת ממנו את מה שהוא עשה בעשור הזה. השאלה היחידה היא כמה משחקים, אם בכלל, הוא ישחק בעשור הבא.
נבחרת העשור: העתודה
ככה בדיוק אנחנו אוהבים לחשוב על עצמנו: מעטים מול רבים, קטנים מול גדולים, חלשים מול חזקים. נבחרת העתודה בכדורסל היא בצלמנו ובדמותנו, והיא הדבר הכי מרגש וכיפי ויפה שהיה פה בעשור האחרון. היא לא רק זכתה לראשונה בתולדות איזושהי נבחרת ישראלית באליפות אירופה - אלא עשתה את זה פעמיים ברציפות.
השנייה, השנה, מול הקהל הביתי, הייתה כבר בלתי נשכחת. את דני אבדיה ויובל זוסמן כולם מכירים, אבל יש בנבחרת עוד שורה ארוכה של לוחמים שכנראה יתבחבשו אי שם בתחתית ליגת העל בואכה הליגה הלאומית, אבל הזיכרונות שהם השאירו איתנו תמיד יהיו בטופ של הטופ.
מדליית העשור: ירדן ג'רבי
אולימפיאדת לונדון 2012 הייתה נוראית עבור הספורט הישראלי (פירוט יגיע תכף), והסתיימה עם אפס מדליות לראשונה מאז 1992. עם כל המטען הזה הגיעה ירדן ג'רבי לריו 2016, ולמרות הפסד ברבע הגמר הצליחה לזכות במדליית ארד. המדליה האולימפית השנייה בלבד לספורטאית ישראלית מאז, ובכן, 1992.
אכזבת העשור: אריק זאבי
קודם כל אריק, תדע שאני מת עליך. אתה גבר שבגברים. ואני לא כותב את זה רק כי אני יודע שאתה יכול לפרק אותי עם הציפורן של הזרת. באמת.
האבינג סד דאט, ביאסת את הצורה בלונדון 2012. כל המשלחת הישראלית לא הייתה מזהירה, אבל אצלך היה שברון לב אמיתי. כניעה ללא תנאי כבר אחרי 43 שניות בסיבוב הראשון. זה לא משהו שהתרגלנו לקבל מלוחם כמוך. ברור שאתה ראשון המאוכזבים, אבל השארת את כולם ללא מילים אחרי ההדחה הזו, כתם על קריירה מפוארת. ושוב - אוהב אותך, אתה מלך, אל תדרוך עלי.
קריסת העשור: הטניס הישראלי
10 שנים אחורה, בסוף העשור הקודם, נבחרת הדיוויס של ישראל הדהימה את עולם הטניס כשהגיעה לחצי הגמר. השנה היא נאבקה כדי להימנע מלרדת לבית האירופאי-אפריקאי 2. דודי סלע בשלהי הקריירה, לאנדיוני אין תחליף, ישי עוליאל מתקשה להתעלות, ובנשים - אחרי הפרישה של פאר - מקום 11 בעולם בשיאה - אין שום שחר של יום חדש. עצוב לראות, ועצוב עוד יותר להבין שהמצב לא הולך להשתנות, בטח לא בשנים הקרובות.
תמונת העשור: טייריס רייס
2014 הייתה שנה מופלאה עבור מכבי ת"א כדורסל. שנה שבמהלכה מישהו עוד חשב לפטר את דיוויד בלאט, אבל איכשהו בשלב מסוים הכל הסתדר והתחיל לתקתק. הקבוצה הלא יותר מדי איכותית הזו העפילה להצלבה, סימנה וי על עוד נס, הפעם מול מילאנו, עלתה לפיינל פור (זו הייתה הפעם האחרונה מאז) שם הדיחה בחצי הגמר במפתיע את צסק"א עם סל ניצחון מטורף, ובגמר - ניצחה את ריאל מדריד וזכתה ביורוליג.
עונה מהחלומות, שהמייצג הכי טוב שלה הוא הרכז טייריס רייס, שנחשב לאכזבה בתחילת העונה עד שהתחיל לאפס כוונות. הוא נבחר למצטיין הפיינל פור, ומי שלא הזיל דמעה כשראה את הבן שלו מחבק אותו מניף את הגביע אין לו לב.
הלם העשור: דיוויד בלאט חולה בטרשת
המאמן הישראלי המצליח בכל הזמנים, מי שהגיע בעשור הזה לשיאים חדשים, כמו למשל הזכייה ביורוליג או ביורוקאפ, או\ למשל - סתם אומר - הגעה לגמר ה-NBA עם קליבלנד, הימם את עולם הספורט כשהודיע שהוא חולה בטרשת נפוצה. מאוחר יותר הוא פוטר ע"י אולימפיאקוס הרשעים, והחודש מונה ליועץ מקצועי של הניו יורק ניקס ובמקביל הודיע על פרישה מאימון. רק בריאות.
אנטישמי העשור: לברון ג'יימס
א-ת-ה ל-א ת-פ-ט-ר מ-א-מ-ן י-ש-ר-א-ל-י.
מהפך העשור: לונה צ'מטאי-סלפטר
האתלטית הישראלית עשתה הישג אדיר כשזכתה במדליית הזהב באליפות אירופה בריצת 10,000 מטר, רק כדי שבהמשך התחרות, בריצת ה-5,000, היא תפסול לאחר שדרכה על הקו, ולא רק זה - כשחצתה את קו הסיום לונה הייתה בטוחה שהגיעה להישג נוסף והניפה ידיים באושר - אלא שזה בכלל היה הסיבוב הלפני אחרון שלה. וכאמור - היא ממילא נפסלה. לו רק סדר הדברים היה הפוך זה היה סיפור מושלם על גאולה.
סנסציית העשור: אום אל פאחם
נכון, המשחק היה רק בשבת האחרונה - ובכל זאת. קבוצה מהליגה הלאומית, בפיגור 2:0, מצליחה להפוך ל-2:3 ולהדיח מגביע המדינה את האלופה ומוליכת הטבלה, מי שהפסידה פעם אחת ב-50 משחקי הליגה האחרונים וספגה רק שער אחד בליגה העונה. אין יותר הזוי מזה.
אובדן העשור: מאיר איינשטיין
שידורי הספורט בישראל נשארו עם רמי וייץ הטרחן ויורם ארבל המבולבל. בדור הצעיר ניב רסקין עושה עבודה טובה בשידורי הכדורסל, ועמיחי שפיגלר סביר לפרקים בכדורגל, אבל לאיינשטיין - שנפטר ממחלה שפגעה לו בשרירים ופגעה יותר ויותר בעבודתו - אין (וכנראה גם לא יהיה) תחליף.
מבוכת העשור: אלונה ברקת והימין החדש
לקראת בחירות 2019 א', אם מישהו עדיין זוכר אותן, החליטו נפתלי בנט ואיילת שקד לצרף למפלגה את הבעלים של הפועל באר שבע אלונה ברקת ושיבצו אותה במקום השלישי. בכל זאת, אישה, מהפריפריה, מצליחנית, למה שזה לא יעבוד?
לצורך המעבר לפוליטיקה העבירה ברקת את זכויות הניהול של הקבוצה, אלא שהימין החדש לא עברה את אחוז החסימה, ומה רבה הייתה המבוכה כשאפילו בבאר שבע אלונה קיבלה בקושי 4,000 קולות. זה אמנם לא מביך כמו ראש מפלגה שחונק יונה ושותפתו שמהללת בושם פאשיזם, אבל הו, כמה שזה מביך.
בושת העשור: מירי רגב
שרת הספורט עשתה הכל כדי לייצר עוד כותרות דמגוגיות ופופוליסטיות על חשבון התיק שעליו היא אמונה, אבל בעצם לא עשתה כלום לקידום הספורט. רק סיפקה עוד ועוד בושות (למשל להצטלם עם אוהדי לה פמיליה הגזענים או להתערב במשחק של ארגנטינה בישראל ולטעון טענות מופרכות על הסיבות לביטולו, ויש עוד כמובן). איך אמר טל ברודי? אצל מירי רגב זה לא רק בספורט - בהכל.