לראשונה מאז מונטריאול 1976, לישראל יהיה ייצוג של נבחרת בענף כדור קבוצתי. נבחרת הבייסבול הכחולה-לבנה השיגה עוד בסוף שנת 2019 את הקריטריון והיא תשתתף במשחקים האולימפיים בטוקיו, יחד עם עוד חמש נבחרות.
כן, רק שש נבחרות מהעולם כולו יתחרו על שלוש מדליות. על פניו, נשמע שמבחינה הסתברותית, הסיכויים למדליה גבוהים דווקא בענף הזה. אולם, אם בוחנים לעומק את השיטה קצת יותר, מגלים שהסיפור הרבה יותר מורכב. הנבחרות חולקו לשני בתים של שלוש, כשישראל תהיה עם ארה"ב ודרום קוריאה, והמארחת יפן תהיה עם מקסיקו והרפובליקה הדומיניקנית.
כל השש עולות לשלב הנוק-אאוט, כאשר המיקום בבית הוא בעל חשיבות גבוהה לגבי ההמשך. מי שתסיים אחרונה בבית שלה, תשחק מול האחרונה בבית המקביל, והמפסידה במשחק הזה (נקרא לו משחק 1) תודח לחלוטין מהתחרות. לעומת זאת, הנבחרות שתסיימנה במקום השני בשני הבתים גם נפגשות בנוק-אאוט (נקרא לזה משחק 2), והמפסידה שם מקבלת עוד הזדמנות, מול המפסידה במשחק בו תיפגשנה המנצחות של משחק 1 ומשחק 2. המצב הזה כמובן יכול להוביל לכך שיהיו נבחרות שישחקו אחת מול השנייה יותר מפעם אחת.
מסובך? חכו, זה לא הכל. המנצחת במשחק האחרון שצוין תפגוש את המפסידה במשחק בין שתי הנבחרות שמסיימות ראשונות בבתים. המפסידה במפגש הזה תלך ישר לקרב על הארד. המנצחת תעפיל לקרב שבו אם היא מנצחת, היא תעלה לגמר, ואם היא תפסיד היא גם כן תקבל אפשרות לזכות בארד. במקביל, המנצחת במשחק בין שתי המנצחות של משחק 1 ומשחק 2 תפגוש את המנצחת בין שתי הראשונות של הבתים. מי שתנצח פה תעלה ישר לגמר. המפסידה תגיע לקרב האחרון לפני הגמר או הקרב על הארד.
אין ספק שהשיטה הזאת עושה סלט בראש, אבל הנה השורה התחתונה - נבחרת ישראל יכולה לסיים אחרונה בבית שלה, לנצח שלושה משחקים ולהגיע לגמר, או אפילו להפסיד את המשחק השני בנוק-אאוט ולנצח עוד שלושה משחקים ולהגיע לאותו המעמד. אפשרי, אך קשה ביותר.
ולאלה שמתעניינים בשמות השחקנים, הנה הסגל המלא של ישראל:
מגישים: ג'רמי בליך, ג'ונתן דה מארטה, ג'ייק פישמן, אלכסנדר כץ, ג'ארד לאקינד, אלון ליישמן, שלמה ליפץ, ג'ון מוסקוט, ג'וזף ווגמן, בן ווגנר, זאק וייס, ג'וש זייד.
תופסים: טל אראל, ראיין לבארנוואי, ניק ריקלס.
שחקני אינפילד: סקוט בורצ'ם, דניאל ולנסיה, זאק פנפרייס, איאן קינסלר, טיילר קלי.
שחקני אאוטפילד: בלייק גיילן, מיץ' גלסר, אסף לוונגרט, רוברט פולר.
