מרכז הספורט החדש להנצחת רועי פלח ז"ל
מרכז "רועים" למצוינות הוקם בראשל"צ, לזכרו של שחקן נבחרת ישראל בכדוריד
פורסם:
במקום מגרש כדורסל מקורה שהיה אמור בסך הכול לקבל קירות, הוקם בראשון לציון מרכז "רועים" למצוינות בחינוך ובספורט. המבנה, שתוכנן על ידי V5 אדריכלים בהובלת גיא כנען, מחבר בין אולם ספורט גדול, לימודים ופעילות קהילתית – ומנציח באמצעות האדריכלות את רועי פלח ז"ל, שחקן נבחרת ישראל בכדוריד ומאמן, שביקש לפני מותו להקים מיזם שיעניק לילדים ולצעירים הזדמנות להתקדם ולהצטיין.
הסיפור של מרכז "רועים" למצוינות בראשון לציון התחיל בצניעות יחסית. בסמוך לתיכון עמית עמד מגרש כדורסל מקורה בגג קל, והכוונה הראשונית הייתה לסגור את דפנותיו ולהפוך אותו לאולם ספורט עירוני. אלא שבמהלך הדרך התקבלה החלטה אחרת: להרוס את הקיים, לנצל באופן מיטבי את השטח ולבנות במקומו מרכז שלם המשלב בין ספורט, חינוך ומצוינות.
את המרכז החדש תכנן משרד V5 אדריכלים, בהובלת האדריכל גיא כנען ובשיתוף עיריית ראשון לציון. המבנה, בשטח של כ־2,400 מ"ר, כולל אולם ספורט עם יציע לכ־400 צופים ולצדו מערך של חללים משלימים.
לב הפרויקט הוא אולם גדול שתוכנן בראש ובראשונה עבור כדוריד, ענף ספורט בעל מסורת משמעותית בעיר וקשר ישיר גם לסיפורו של רועי. עם זאת, הוא אינו מוגבל לענף אחד: שתי מחיצות ניידות מאפשרות לחלק אותו לשלושה תתי־מגרשים ולהתאים אותו לכדורסל, לאימונים ולפעילויות ספורט נוספות.
לצד האולם תוכננו שני חדרי פעילות בשטח של כ־100 מ"ר כל אחד, שאחד מהם יכול לשמש גם ככיתת לימוד, וכן חדרי טיפול, חללי לימוד קטנים ופרטניים, משרדים, מלתחות ופונקציות תפעוליות הנדרשות לפעילות הספורטיבית. החיבור הזה אינו מקרי. עמותת רועים הוקמה מלכתחילה מתוך תפיסה שלפיה הישגים בספורט אינם מנותקים מחינוך ומלימודים, והמרכז נועד לתת לצעירים מעטפת רחבה יותר.
אולם ספורט דורש מטבעו חלל גדול, גבוה ורציף, ולכן הוא עלול להיתפס מבחוץ כקופסה אטומה ומונוליטית. ב־V5 ביקשו לפרק את המסה הזאת ולהכניס לתוכה קצב ותנועה – ובאותה הזדמנות להפוך את חזית המבנה לחלק מהסיפור שלו.
לאורך אולם הספורט נמתח סטריפ חלונות שאינו ממשיך כפס אופקי רגיל. הוא נשבר, עולה ויורד, ומפר את הסדר של הקופסה הגדולה. מאחורי המהלך האדריכלי נמצא גם אחד הרעיונות האישיים ביותר בפרויקט.
"הפס ששובר את קוביית האולם מסמל את השבר הגדול בלכתו של רועי", מסביר כנען. "אבל אותו שבר הוא גם זה שמכניס אור פנימה, לדורות שממשיכים אחריו".
כך ההנצחה אינה מופיעה כאנדרטה נפרדת מהבניין. היא נטמעת בתוך האדריכלות עצמה: השבר הוא גם רעיון וגם חלון, גם זיכרון וגם מקור של אור טבעי.
המסה המרכזית חופתה בפח טרפזי בהיר, ועל גביה שובצו משטחי HPL בגוני כחול, תכלת ואפור בקומפוזיציות גיאומטריות שאינן שלמות או סימטריות. גם כאן חוזר רעיון השבר, אך הפעם באמצעות צבע. הצבעוניות נבחרה כך שלא תהיה מזוהה עם קבוצת ספורט מסוימת. הרצון היה ליצור מרכז עירוני – בית שיכול להיות שייך לכל ספורטאי וספורטאית בעיר.
לצד הקופסה הגדולה של אולם הספורט נמצאת מסה נוספת, כהה יותר, ובה חלק מחללי הלימוד והמנהלה. דווקא כאן מופיע אחד האלמנטים המזוהים ביותר עם המבנה: סדרה של חלונות עגולים בגדלים שונים, המפוזרים בחזית במקצב א־סימטרי.
מבחינת כנען, המקצב הזה מדמה כדור בתנועה. העיגולים אינם ניצבים בשורה מסודרת אלא נדמים ככדור שקופץ לאורך החזית – עולה, יורד ומשנה קצב. יחד עם רצועת החלונות השבורה של האולם נוצרת תחושה של תנועה בבניין שבבסיסו הוא מסה גדולה וסטטית.
הבחירה הזאת נוגעת גם בשאלה אדריכלית ותיקה: האם בניין צריך לספר מבחוץ מה מתרחש בתוכו. במקרה של מרכז רועים התשובה אינה מגיעה באמצעות סמלים מילוליים או דימוי ישיר של מגרש ספורט, אלא דרך קצב, צורה ותנועה. הבניין אינו נראה כמו כדור, אבל משהו בו מתנהג כמו אחד.
מבפנים, אותם פתחים עגולים מקבלים משמעות נוספת. בחדרי הלימוד הם הופכים למסגרות גדולות לנוף ולצמרות העצים ומכניסים אור טבעי פנימה. באולם עצמו נשארה קונסטרוקציית הפלדה גלויה, וכך גם חלק ממערכות המבנה. היציעים, רצפת העץ, סימוני המגרשים והאור שחודר דרך רצועת החלונות מייצרים חלל ישיר ופונקציונלי, שבו התנועה היא ממילא האלמנט המרכזי.
הסיפור של מרכז "רועים" למצוינות בראשון לציון התחיל בצניעות יחסית. בסמוך לתיכון עמית עמד מגרש כדורסל מקורה בגג קל, והכוונה הראשונית הייתה לסגור את דפנותיו ולהפוך אותו לאולם ספורט עירוני. אלא שבמהלך הדרך התקבלה החלטה אחרת: להרוס את הקיים, לנצל באופן מיטבי את השטח ולבנות במקומו מרכז שלם המשלב בין ספורט, חינוך ומצוינות.
את המרכז החדש תכנן משרד V5 אדריכלים, בהובלת האדריכל גיא כנען ובשיתוף עיריית ראשון לציון. המבנה, בשטח של כ־2,400 מ"ר, כולל אולם ספורט עם יציע לכ־400 צופים ולצדו מערך של חללים משלימים.
לב הפרויקט הוא אולם גדול שתוכנן בראש ובראשונה עבור כדוריד, ענף ספורט בעל מסורת משמעותית בעיר וקשר ישיר גם לסיפורו של רועי. עם זאת, הוא אינו מוגבל לענף אחד: שתי מחיצות ניידות מאפשרות לחלק אותו לשלושה תתי־מגרשים ולהתאים אותו לכדורסל, לאימונים ולפעילויות ספורט נוספות.
לצד האולם תוכננו שני חדרי פעילות בשטח של כ־100 מ"ר כל אחד, שאחד מהם יכול לשמש גם ככיתת לימוד, וכן חדרי טיפול, חללי לימוד קטנים ופרטניים, משרדים, מלתחות ופונקציות תפעוליות הנדרשות לפעילות הספורטיבית. החיבור הזה אינו מקרי. עמותת רועים הוקמה מלכתחילה מתוך תפיסה שלפיה הישגים בספורט אינם מנותקים מחינוך ומלימודים, והמרכז נועד לתת לצעירים מעטפת רחבה יותר.
אולם ספורט דורש מטבעו חלל גדול, גבוה ורציף, ולכן הוא עלול להיתפס מבחוץ כקופסה אטומה ומונוליטית. ב־V5 ביקשו לפרק את המסה הזאת ולהכניס לתוכה קצב ותנועה – ובאותה הזדמנות להפוך את חזית המבנה לחלק מהסיפור שלו.
לאורך אולם הספורט נמתח סטריפ חלונות שאינו ממשיך כפס אופקי רגיל. הוא נשבר, עולה ויורד, ומפר את הסדר של הקופסה הגדולה. מאחורי המהלך האדריכלי נמצא גם אחד הרעיונות האישיים ביותר בפרויקט.
"הפס ששובר את קוביית האולם מסמל את השבר הגדול בלכתו של רועי", מסביר כנען. "אבל אותו שבר הוא גם זה שמכניס אור פנימה, לדורות שממשיכים אחריו".
כך ההנצחה אינה מופיעה כאנדרטה נפרדת מהבניין. היא נטמעת בתוך האדריכלות עצמה: השבר הוא גם רעיון וגם חלון, גם זיכרון וגם מקור של אור טבעי.
המסה המרכזית חופתה בפח טרפזי בהיר, ועל גביה שובצו משטחי HPL בגוני כחול, תכלת ואפור בקומפוזיציות גיאומטריות שאינן שלמות או סימטריות. גם כאן חוזר רעיון השבר, אך הפעם באמצעות צבע. הצבעוניות נבחרה כך שלא תהיה מזוהה עם קבוצת ספורט מסוימת. הרצון היה ליצור מרכז עירוני – בית שיכול להיות שייך לכל ספורטאי וספורטאית בעיר.
לצד הקופסה הגדולה של אולם הספורט נמצאת מסה נוספת, כהה יותר, ובה חלק מחללי הלימוד והמנהלה. דווקא כאן מופיע אחד האלמנטים המזוהים ביותר עם המבנה: סדרה של חלונות עגולים בגדלים שונים, המפוזרים בחזית במקצב א־סימטרי.
מבחינת כנען, המקצב הזה מדמה כדור בתנועה. העיגולים אינם ניצבים בשורה מסודרת אלא נדמים ככדור שקופץ לאורך החזית – עולה, יורד ומשנה קצב. יחד עם רצועת החלונות השבורה של האולם נוצרת תחושה של תנועה בבניין שבבסיסו הוא מסה גדולה וסטטית.
הבחירה הזאת נוגעת גם בשאלה אדריכלית ותיקה: האם בניין צריך לספר מבחוץ מה מתרחש בתוכו. במקרה של מרכז רועים התשובה אינה מגיעה באמצעות סמלים מילוליים או דימוי ישיר של מגרש ספורט, אלא דרך קצב, צורה ותנועה. הבניין אינו נראה כמו כדור, אבל משהו בו מתנהג כמו אחד.
מבפנים, אותם פתחים עגולים מקבלים משמעות נוספת. בחדרי הלימוד הם הופכים למסגרות גדולות לנוף ולצמרות העצים ומכניסים אור טבעי פנימה. באולם עצמו נשארה קונסטרוקציית הפלדה גלויה, וכך גם חלק ממערכות המבנה. היציעים, רצפת העץ, סימוני המגרשים והאור שחודר דרך רצועת החלונות מייצרים חלל ישיר ופונקציונלי, שבו התנועה היא ממילא האלמנט המרכזי.
מצאתם טעות לשון?