הילד "השמנמן" שקרוב לחוזה ב-UFC: "הילדים שהרביצו לי נתנו לי מוטיבציה"

ספק אם השם שמעון סמוטריצקי, כיום בן 25, מוכר לרוב חובבי הספורט, אך בעולם ה-UFC הוא כבר מספר שנים אחד המועמדים הבכירים להיכנס לליגה של הגדולים. בריאיון מיוחד לקראת אחד משני הקרבות אותם הוא צריך לנצח בכדי לקבל חוזה ב-UFC, הוא מספר איך הילד השמנמן, שספג קללות ואפילו אלימות בילדות, גדל להיות לוחם שלא מוותר לאף אחד בזירה, הרגעים בהם כבר כמעט קיבל חוזה בליגה הטובה בעולם אך קרס תחת הלחץ וכמובן - החלום הגדול לעתיד.

"הייתי ילד שמנמן, אפילו עד גיל מאוחר יחסית, גיל 13", מספר סמוטריצקי בשיחה מארה"ב, שם הוא מתאמן ומתכונן לקרב. "לא היו חסרות לילדים סיבות לצחוק עליי. לא רק על זה שהייתי שמנמן, אלא גם על זה שבאימונים קשה לי לעשות דברים. גם על זה שיש לי מבטא רוסי. היו מקללים אותי הרבה. לא היה פשוט להתמודד עם זה. לא רציתי ללכת לאימונים ולא הייתה לי מוטיבציה. ראיתי ילדים בגילי מצליחים לעשות דברים שאני לא. אבל באתי מחינוך סובייטי וההורים שלי לא השאירו לי ברירה. אם זה לא מספיק, הייתי גם בחוג צ'לו 7 שנים והייתי מופיע עם זה תוך כדי שאני מתאמן".

אתה זוכר את הקרב הראשון שלך?
"עליתי לתחרות ראשונה בגיל 10, תחרות של אומנות לחימה משולבת. אני לא יכול לשכוח את זה. הייתי נגד ילדה והיא ניצחה אותי. אני באתי ממשפחה שאסור להרביץ לבנות, אבל הילדה באה ופוצצה אותי ובתמונות רואים שאני בוכה ולא יכול להחזיר. התחרות שודרה בלייב וכולם ראו את זה. כמה ימים אחרי, זה שודר בשידור חוזר ופתאום שמו לב שזה אני. המאמן שלי עד היום מראה לכולם את הסרטון הזה".

בכל זאת המשכת בספורט, ידעת שזה מה שאתה רוצה לעשות?
"אף פעם לא ממש רציתי להתאמן. ב-8 השנים הראשונות בקושי רציתי ללכת לאימונים. ההורים שלי התגרשו ועברתי עם אמא שלי ליבנה ושם היו הרבה חובשי כיפה שצחקו עליי שאני אוכל חזיר וכל מיני כאלה. כבר ביום הראשון ביבנה רבתי עם ילדים וחיכו לי עם אופניים חשמליים ופיצצו אותי מכות. אחרי חודש-חודשיים שהייתי לבד, כמעט בלי חברים כי ידעו שאם מישהו חבר שלי היו מציקים לו, זה דווקא מה שנתן לי את המוטיבציה להמשיך להתאמן ונכנסתי לזה יותר ברצינות".

"הייתי עושה ריצות ארוכות לפני בית הספר. הייתי לוקח רכבות מיבנה לחולון ואז חצי שעה ריצה למכון שבו הייתי מתאמן, מתאמן שעתיים וחוזר. זה בנה לי אופי ומנטליות. הביריונים גרמו לי למוטיבציה להתאמן חזק כדי שאני אוכל להחזיר להם. התחלתי להתחרות בצורה רצינית ולנצח הרבה תחרויות. בגיל 14-15 הייתי מנצח בכל תחרות שהייתי נכנס אליה. הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים שלי. זה עשה לי טוב והבנתי שאני מגשים את עצמי. בגיל 16 חזרנו לחולון כי התחלתי להסתבך עם הביריונים כולל התערבות של המשטרה".

מתי היה הקרב הרציני הראשון שלך?
"כשהייתי בן 18 התחריתי בליגת הבלאטור, הליגה השנייה בעולם אחרי ה-UFC, שבמקרה הגיעה לישראל באותו זמן. קיבלתי קרב נגד מתן לוי שנחשב לחזק ביותר בארץ. הייתי אנדרדוג בטירוף. יצאתי להילחם מולו כשאני בן 18 והוא בן 24. על הדקה הראשונה נתתי לו בעיטה ושברתי את כף הרגל. למרות זאת ניצחתי בקרב. כולם היו בשוק ואז אנשים התחילו להכיר אותי. בסוף הקרב לא הצלחתי לדרוך על הרגל והייתי עם גבס 6 שבועות, אבל הייתי שמח שניצחתי. התחלתי לחיות ולהתאמן בחו"ל. בגיל 20 התחלתי להתאמן ברוסיה וניצחתי שם קרב מאוד רציני נגד אחד הלוחמים הרוסיים החזקים ביותר. הזמינו אותי להתאמן בתכנית של דיינה וויט (מנכ"ל ה-UFC) שם היה לי סיכוי להשיג חוזה ב-UFC. בדיעבד זה היה מוקדם מדי".

"הלחץ של המצלמות וההפקה השפיעו עליי. הפסדתי בקרב והבנתי שאני צריך לקחת את הזמן. למרות זה עשיתי שוב קרב נגד לוחם UFC לשעבר, ניצחתי אותו וקיבלתי עוד זימון לנסות להיכנס לUFC אחרי פחות משנה. שוב הלחץ השפיע עליי, עוד לפני שנגמר הקרב התחלתי לחשוב שזכיתי בחוזה, קפצתי עליו עם 100 מכות ולא פגעתי בו. הוא היה לוחם מנוסה, נתן לי לבזבז את האנרגיה שלי והוא התאושש וניצח. פתאום היו לי ספקות בעצמי. הייתה תקופה קשה של דיכאון של כמה חודשים. אבל בת הזוג והמשפחה שלי תמכו בי והשאירו אותי מפוקס".

אז מה המטרות הקרובות שלך?
"מחר אני מתחרה בלאס ווגאס בקרב שאני יודע שכל ראשי ה-UFC הולכים לראות ובליגה ממנה מגיעים בדרך כלל הלוחמים הבאים של ה-UFC. ניצחון בקרב הזה ואני אלחם על החגורה ובדרך כלל המנצחים של הליגה מוחתמים ב-UFC. כבר אמרו לסוכן שלי שיחתימו אותי אם אני אנצח. זה מטורף. כשהייתי ילד שמנמן שלא יכול לעשות שכיבות סמיכה והייתי רואה לוחמים מדהימים לא האמנתי שגם אני יכול להיות כזה. לא האמנתי שאני יכול להיות מאלה שחוטפים מכות וממשיכים להילחם ומנצחים. בשבילי היום כשאני חושב על זה ככה זו הגשמת חלום. תמיד רציתי להיות חזק, שרירי ובטוח בעצמי".

מה החלום הגדול שלך?
"החלום הכי גדול שלי זה להיות אלוף UFC. לא היה ישראלי שהיה אפילו קרוב לזה. כבר היום אני מתאמן עם חבר'ה שהם אלופי UFC ואני נותן להם בראש. אני יודע שאני יכול, זו לא שאלה של אם זו שאלה של זמן".

מה ההשראה שלך?
"אני מקבל הרבה השראה ופרופורציות כשאני מסתכל על חיילי צה"ל וגיבורים שנמצאים בעזה ולבנון ששמים את החיים שלהם בצד כדי שאני אוכל לחיות את החיים שלי. כל פעם שאני בסטרס אני נזכר בהם וזה מחזיר אותי לפרופורציות. אני יודע שהם נלחמים שם, בחיים האמיתיים, כדי שאני אוכל להילחם בזירה".