המתעמל האולימפי, ארטיום דולגופיאט, קטף היום (שבת) מדליה ראשונה לעונת התחרויות 2026, ועמד פעם נוספת על ראש הפודיום עם מדליית הזהב. אחרי כמעט חצי שנה ללא תחרויות, שכללה גם את הדרת המתעמלים והמתעמלות הישראלים מאליפות העולם באינדונזיה באוקטובר 2025, דולגופיאט פתח עונת תחרויות נוספת בצורה האידיאלית - עם זהב בתרגיל הקרקע בגביע העולם בקוטבוס שבגרמנייה. הוא ערך ראיון עם ערוץ הספורט לאחר הזכייה.
ארטיום, איך זה מרגיש שוב לזכות בזהב, לעמוד בראש הפודיום ולהשמיע את ההמנון? משהו שאנחנו רגילים לראות ממך ובכל פעם זה מרגש מחדש.
״אני מודה שהייתי די לחוץ היום בבוקר ובתחרות. בגלל שזו הייתה התחרות הראשונה לעונה, ובעיקר כי לא התחריתי הרבה זמן בחו״ל, הייתי לא מעט בלחץ. בסוף סיימתי כמו שרציתי, ולהשמיע ולשמוע את ההמנון בתחרויות זה הכי מרגש והכי כיף שיש״.
ארטיום, איך זה מרגיש שוב לזכות בזהב, לעמוד בראש הפודיום ולהשמיע את ההמנון? משהו שאנחנו רגילים לראות ממך ובכל פעם זה מרגש מחדש.
״אני מודה שהייתי די לחוץ היום בבוקר ובתחרות. בגלל שזו הייתה התחרות הראשונה לעונה, ובעיקר כי לא התחריתי הרבה זמן בחו״ל, הייתי לא מעט בלחץ. בסוף סיימתי כמו שרציתי, ולהשמיע ולשמוע את ההמנון בתחרויות זה הכי מרגש והכי כיף שיש״.
״כמו במוקדמות, הרגשתי טוב. היה לי מאוד חשוב להצליח את התרגילים האלה, גם במוקדמות ובגמר, כדי לעמוד במה שהצבנו בצוות לפני התחרות. כמובן שאני אנתח את התרגילים, אצפה בהם ואבחן איפה יכולתי לעשות יותר טוב. אנחנו ממשיכים קדימה, כבר חושבים על התחרות הבאה, ומקווה שילך לי בה טוב כמו שהיה לי עכשיו״.
במוקדמות הרגשת שיש לך אפשרות לפודיום ככל שראית את שאר המתחרים?
״האמת שאני לא חושב על זה אף פעם, לא משנה באיזו תחרות ומי המתחרים שמולי, או בין אם התחרות גדולה או קטנה יותר - אני מגיע באותו ראש. אני יודע שאני צריך להגיע ולעשות את הכי טוב שאני יכול. אם חשבתי שהתרגיל במוקדמות יספיק לפודיום? אני לא יודע לומר. כן הרגשתי טוב ושעשיתי את התרגיל בצורה טובה, מהבחינה הזו הרגשתי שאני במקום טוב בין המתעמלים״.
איך הרגשת בהכנה לתחרות ולפתיחת העונה?
״בסהכ הייתה הכנה טובה, הרגשתי די טוב. בגביע האיגוד שהיה לפני שבועיים, ביצעתי תרגיל מושלם. זה אפילו קצת הלחיץ אותי כי זה באמת היה תרגיל חלומי. אז כן, הרגשתי מאוד טוב ומוכן. מצד שני, זו הייתה תחרות ראשונה לעונה, אז כמובן שיש עוד המון על מה לעבוד ומה לשפר".
"זו הייתה תחרות יחסית גדולה עם לא מעט משתתפים, מצד שני לא כל הטובים היו בה. בעוד שבועיים כשנצא לתחרות נוספת בסבב, יהיו יותר מתעמלים, חלקם יותר חזקים. אז אני מאוד שמח שהצלחתי לעשות היום את התרגיל בצורה הזו, ואני מסתכל קדימה״.
חזרת להתחרות אחרי תקופה יחסית ארוכה בלי תחרות. איך אתה מרגיש בנקודת הזמן הזו של פתיחת העונה בעקבות זאת?
״אני מרגיש די טוב, כרגע אני עושה את התרגיל שעשיתי מאז המשחקים בפריז. כמובן שאני רוצה לעלות את דרגת הקושי. אני לא יודע מתי אני אעשה את זה, כי עכשיו יש תקופת תחרויות יחסית עמוסה וזה קצת קשה לעשות את זה תוך כדי. אני מאמין שבעתיד זה יקרה ואני אעלה את דרגת הקושי כדי לאתגר את התרגיל, אבל צריך כמובן שהביצוע גם יישאר באותה הרמה לצד השינויים, אז נחכה לזמן טוב לזה״.
חווית שני משחקים אולימפיים, במה אתה מתמקד כרגע מבחינה מקצועית.
״לא היה לי תרגיל מושלם היום, ותמיד המטרה היא לעשות ולבצע יותר טוב. אנחנו מתמקדים בזה - להביא לשלמות התרגיל כמו שהיה לי בגביע האיגוד, שם זה באמת היה מושלם״.
בגביע האיגוד ובאליפות ישראל נראה שהביצועים שלך אפילו עוד יותר טובים מהרגיל. כמה זה מוסיף לרצון שיחזרו לארץ תחרויות בינלאומיות, לצד המשפחה והקהל הישראלי?
״לגמרי. ברור שאלה תמיד מטרה ורצון גדולים שיחזרו תחרויות לארץ. המטרה בזה היא גם שאנשים יכירו יותר את הענף. אני מקווה שאולי בעתיד הלא כזה רחוק, תחרויות יחזרו לפה, שאנשים יבואו לראות ולדעת מה זו התעמלות, ותהיה עוד יותר התפתחות של הענף בארץ. אני מקווה שזה גם יביא להרבה קהל שיבוא לראות את התחרויות״.
אתה והמאמן הלאומי סרגיי וייסבורג, עובדים שנים יחד. ספר קצת על הקשר שלכם, בפתחה של עוד עונת תחרויות יחד.
״הקשר שלנו הוא מאוד טוב ומאוד קרוב. בלי הקשר הזה שיש בינינו, היה מאוד מאוד קשה להגיע לאן שאנחנו הגענו, ולאיפה שאנחנו נמצאים היום. לצד סרגיי יש תמיד את עוזר המאמן אנדריי גריבנוב, המשפחה שלי, אישתי, וכל המעטפת שנותנת לי את הגב ואת הדחיפה קדימה בכל פעם מחדש. להיות לבד בלחצים האלה ובכל מה שדרוש - זה משהו בלתי אפשרי. נותני החסות שלי הם גם חלק מאוד חשוב במסע הכל כך קשה ומאתגר הזה״.
איך אתה רואה את ההצלחה של שאר חברי הנבחרת בתחרות הזו? ובכלל, את ההתפתחות של כולם.
״המטרה שלנו היא להגיע למשחקים האולימפיים בלוס אנג׳לס כקבוצה. אני מאוד שמח על המתעמלים שיוצאים לתחרות הראשונה שלהם בבוגרים ונכנסים לגמרים. כמובן שיש להם עוד הרבה על מה לעבוד, אבל הם בדרך הנכונה. זה מאוד מרגש שיש לנו את דור העתיד, ואני מקווה שיהיו עוד הרבה מתעמלים אחרינו. האמת שזה בדיוק מה שלא נותן לי להשתחרר - זה גורם לי להמשיך לרצות להתחרות ולהיות פה כמה שיותר. אני מנסה לתת להם כל מה שאני יכול מהידע ומהניסיון שלי, את כל מה שאני מבין. זה מרגש אותי מאוד וכיף לי מאוד להיות חלק קטן במסע שלהם״.
יש לך חוג התעמלות קרקע ומכשירים לילדים בראשון לציון, משהו שפתחת בשנה שעברה. כמה אתה מסתכל על הילדים האלה, אולי, בתור הדור הבא של המתעמלים בנבחרת?
״מדובר בגילאים ממש קטנים שם, ויש הרבה ילדים. אני מקווה שבעוד שנה, אולי קצת יותר, תיפתח שם אגודה כלשהי ואז יהיה אפשר לדבר על ילדים שילכו משם לנבחרת. עדיין מוקדם לראות את הכישרון, כשהם בגיל צעיר. בוינגייט יש את נבחרת הנוער, יש אותנו הבוגרים. אני רואה ומרגיש שלאט לאט המערכת נבנית נכון. סרגיי גם עוזר עם הנוער ומנהל את הבוגרים, המאמן אילן קורצ׳אק עושה עבודה נהדרת עם הילדים. ההתעמלות מתקדמת יפה מאוד ואני רק מאחל שזה ימשיך ויצמח״.
״לא היה לי תרגיל מושלם היום, ותמיד המטרה היא לעשות ולבצע יותר טוב. אנחנו מתמקדים בזה - להביא לשלמות התרגיל כמו שהיה לי בגביע האיגוד, שם זה באמת היה מושלם״.
בגביע האיגוד ובאליפות ישראל נראה שהביצועים שלך אפילו עוד יותר טובים מהרגיל. כמה זה מוסיף לרצון שיחזרו לארץ תחרויות בינלאומיות, לצד המשפחה והקהל הישראלי?
״לגמרי. ברור שאלה תמיד מטרה ורצון גדולים שיחזרו תחרויות לארץ. המטרה בזה היא גם שאנשים יכירו יותר את הענף. אני מקווה שאולי בעתיד הלא כזה רחוק, תחרויות יחזרו לפה, שאנשים יבואו לראות ולדעת מה זו התעמלות, ותהיה עוד יותר התפתחות של הענף בארץ. אני מקווה שזה גם יביא להרבה קהל שיבוא לראות את התחרויות״.
אתה והמאמן הלאומי סרגיי וייסבורג, עובדים שנים יחד. ספר קצת על הקשר שלכם, בפתחה של עוד עונת תחרויות יחד.
״הקשר שלנו הוא מאוד טוב ומאוד קרוב. בלי הקשר הזה שיש בינינו, היה מאוד מאוד קשה להגיע לאן שאנחנו הגענו, ולאיפה שאנחנו נמצאים היום. לצד סרגיי יש תמיד את עוזר המאמן אנדריי גריבנוב, המשפחה שלי, אישתי, וכל המעטפת שנותנת לי את הגב ואת הדחיפה קדימה בכל פעם מחדש. להיות לבד בלחצים האלה ובכל מה שדרוש - זה משהו בלתי אפשרי. נותני החסות שלי הם גם חלק מאוד חשוב במסע הכל כך קשה ומאתגר הזה״.
איך אתה רואה את ההצלחה של שאר חברי הנבחרת בתחרות הזו? ובכלל, את ההתפתחות של כולם.
״המטרה שלנו היא להגיע למשחקים האולימפיים בלוס אנג׳לס כקבוצה. אני מאוד שמח על המתעמלים שיוצאים לתחרות הראשונה שלהם בבוגרים ונכנסים לגמרים. כמובן שיש להם עוד הרבה על מה לעבוד, אבל הם בדרך הנכונה. זה מאוד מרגש שיש לנו את דור העתיד, ואני מקווה שיהיו עוד הרבה מתעמלים אחרינו. האמת שזה בדיוק מה שלא נותן לי להשתחרר - זה גורם לי להמשיך לרצות להתחרות ולהיות פה כמה שיותר. אני מנסה לתת להם כל מה שאני יכול מהידע ומהניסיון שלי, את כל מה שאני מבין. זה מרגש אותי מאוד וכיף לי מאוד להיות חלק קטן במסע שלהם״.
יש לך חוג התעמלות קרקע ומכשירים לילדים בראשון לציון, משהו שפתחת בשנה שעברה. כמה אתה מסתכל על הילדים האלה, אולי, בתור הדור הבא של המתעמלים בנבחרת?
״מדובר בגילאים ממש קטנים שם, ויש הרבה ילדים. אני מקווה שבעוד שנה, אולי קצת יותר, תיפתח שם אגודה כלשהי ואז יהיה אפשר לדבר על ילדים שילכו משם לנבחרת. עדיין מוקדם לראות את הכישרון, כשהם בגיל צעיר. בוינגייט יש את נבחרת הנוער, יש אותנו הבוגרים. אני רואה ומרגיש שלאט לאט המערכת נבנית נכון. סרגיי גם עוזר עם הנוער ומנהל את הבוגרים, המאמן אילן קורצ׳אק עושה עבודה נהדרת עם הילדים. ההתעמלות מתקדמת יפה מאוד ואני רק מאחל שזה ימשיך ויצמח״.
