ה-MMA הוא אחד מענפי הספורט העולים בעולם כיום, עם תחרויות, ארגונים ואיגודים חדשים שקמים כמעט מדי יום – ובעיקר קרבות ויראלים שמככבים ברשתות החברתיות. גם ישראל הצטרפה לטרנד הזה וכעת אנחנו רואים את הפירות הראשונים, כשיותם גלנד בן ה-19 הפך לאלוף אירופה הישראלי הראשון. בראיון ראשון בקריירה הוא מדבר על הכל – וגם קובע יעדים לעתיד.
יותם, ספר קצת על הספורט הזה למי שלא מכיר.
"אז ה-MMA הוא שילוב של כל אומנויות הלחימה שקיימים. כשהמציאו אותו המחשבה הייתה לראות איזו אומנות לחימה היא הכי חזקה. עם הזמן זה הפך להיות אומנות לחימה בפני עצמה, שבה מותר כמעט הכל. ברור שאסור לעשות דברים קיצוניים כמו להכניס אצבעות לעיניים או לנשוך, אבל זה ענף מאוד מיוחד".
איך הגעת לזה?
"בילדות הייתי רזה ונמוך וזה עצבן אותי להרגיש חלש. בשלב מסוים רציתי לדעת איך להגן על עצמי אז התחלתי באגרוף ומהשנייה הראשונה הבנתי שזאת האהבה שלי. בהמשך הכרתי את הMMA- והבנתי שאם אני כל כך אוהב את האגרוף – למה לא לעשות את כל אומנויות הלחימה כדי לדעת שאני יכול לעשות הכול. קיבלו אותי לענף הזה בזרועות פתוחות. אני אוהב את זה כמו שלא אהבתי משהו לפני".
ידעת שתרצה להתחרות בזה בצורה מקצועית?
"הצבתי לעצמי מטרה להגיע להישגים והקרבתי הכול בשביל זה. לא יצאתי עם חברים, לא נסעתי עם משפחה לחופשות, הכול בשביל הספורט. בראש ידעתי שזו המטרה שלי ולזה אני מפנה את כל המשאבים שיש לי. הפיזיים והנפשיים. כמובן שחשוב לי מאוד להודות לספונסרים שלי שהאמינו בי לכל הדרך ואפשרו לי את הנסיעה לאליפות אירופה בראש שקט - בירה גולדסטאר וחברת rapyd".
הצבא לא הפריע לך?
"התגייסתי כספורטאי מצטיין, למרות שמאוד רציתי להתגייס לקרבי ולהיות חייל לוחם. כשהסבירו לי שאני אצטרך לוותר על הספורט בשביל זה, הבנתי שאני צריך לעשות את הוויתור, למרות שזה היה לי קשה. זה נכון שאני עושה משהו פחות משמעותי בצבא עכשיו, אבל לעולם לא הייתי מוותר על להתגייס".
זכית באליפות אירופה, הגעת לתחרות כשזו המטרה?
"אף פעם כשאני בא לתחרות אני לא יודע שאני הולך לזכות. לפני הקרב אני רועד כמו משוגע בגלל החוסר ודאות. אבל ברגע שהשופט נותן את ההוראה להילחם, הכול משתחרר לי ואני פועל על אוטומט ועושה מה שעבדתי עליו באימונים. היריב בגמר היה ספרדי והכרתי אותו לפני כלוחם חזק, הוא תמיד היה לי בראש. בראש שלי ידעתי שאם אני מגיע לתחרות אני צריך להאמין שאני הכי טוב בקטגוריה וצריך לנצח את כולם. אבל לפני הגמר היה לי חוסר ודאות, זו מלחמה מנטלית. אני צריך לסמוך על עצמי ועל העבודה הקשה שלי".
תאר לי את השנייה שבה הגמר נגמר ואתה מבין שזכית.
"בשנייה שבה אני מנצח בגמר זה שחרור מתח מטורף. זה הרגע שחיכיתי לו כל הזמן. זו רמת סיפוק שאני לא יכול לתאר. אחר כך כששמעתי את התקווה וראיתי את הדגל בגדול על המסך זה היה מרגש בטירוף ומיוחד, בטח אחרי כל מה שהעם שלנו עבר בשנים האחרונות. זו תחושה שאני לא יכול להסביר אותה. הכי חשוב לי לייצג את המדינה. אחרי התחרות קיבלתי המון פרגון, גם מאנשים שאני לא מכיר".
מה המטרות שלך לעתיד?
"הספורט הזה מאוד מוכר בעולם כ-UFC. עכשיו גם במדינה שלנו מתחילים להכיר אותו בזכות האיגוד הישראלי. הוא ייכנס למשחקי העולם ויותר ויותר אנשים ישימו לב לזה. אני רואה את ההתקדמות של הספורט הזה ובשלב מסוים לא יהיה אפשר להתעלם ממנו יותר והוא ייכנס לאולימפיאדה – ואז אני מקווה שאייצג את ישראל גם שם".