פיודור חפרסקי בן ה-19 אלוף אירופה הטרי לנוער בסיף בסגנון הדקר, זכה לעמוד על ראש הפודיום באליפות שהמערכה בטביליסי שבגיאורגיה, ולהשמיע את התקווה. חפרסקי, שלפני קצת פחות מארבע שנים עלה לישראל ומאז מייצג אותה מסביב לעולם, התגייס לאחרונה לצה״ל בתור ספורטאי מצטיין, ומקווה לעשות את אותם ההישגים גם בגילאי הבוגרים, באחד מענפי הספורט המבטיחים של ישראל בשנים האחרונות.
כמה ימים אחרי הזכייה בתואר אלוף אירופה, הוא סיפר על התחרות מהעיניים שלו, הקרב נגד חברו לנבחרת בדרך לפודיום, ההגעה המקרית שלו לענף, וההתקדמות הישראלית בזירת הסיף העולמית.
כמה ימים אחרי הזכייה בתואר אלוף אירופה, הוא סיפר על התחרות מהעיניים שלו, הקרב נגד חברו לנבחרת בדרך לפודיום, ההגעה המקרית שלו לענף, וההתקדמות הישראלית בזירת הסיף העולמית.
״נראה לי שעדיין לא קלטתי עד הסוף שאני באמת אלוף אירופה. לאט לאט אני מתחיל לקלוט את זה, שבאמת יש לי את הטייטל הזה לכל החיים. זה הישג כזה גדול וראשון בקריירה שלי בתחרות יחידים. כן היו לי כבר כמה מדליות מאליפויות אירופה בקבוצות, אבל בוודאות זה לא אותו דבר. זו מדליה ראשונה שלי ביחידים כמעט מתחילת הקריירה. כן עשיתי ברוסיה כמה מדליות בסבב האירופי עד גיל 17, אבל זה ממש לא אותו הדבר. זה מאוד מרגש וזו תחושה חדשה מאוד״.
ספר קצת על ההכנה לאליפות.
״עבדנו הרבה במכון וינגייט לקראת האליפות, עבדנו עם המאמן האישי שלי ויקטור גלז, וגם עם כל מאמני הנבחרת. יצאנו לא מזמן למחנה בינלאומי באדנהיים שבגרמניה, ואז גם השתתפנו בגביע העולם לבוגרים. אחרי זה חזרנו לארץ ועשינו עוד מחנה חזק מאוד בוינגייט, ונראה לי שהתכוננו טוב מאוד. כמו שאפשר לראות היו עוד מדליות בנוסף למדליה שלי, היו בקדטים, היו מדליות קבוצתיות, אז עבדנו טוב״.
איך היה יום התחרות מהעיניים שלך?
״בבוקר של יום התחרות הרגשתי רגיל. לא הגעתי לנצח את התחרות הזאת. הגעתי לסייף, לסייף טוב. בשלב הראשון בבית, שכלל שישה קרבות עד חמישה ׳טושים׳ (5 נקודות) בכל אחד, לא הרגשתי שאני מסייף מטורף, אבל ניצחתי חמישה מתוך שישה קרבות, אז בגדול הייתי די מרוצה. אחר כך סייפתי קרבות נוקאאוטים עד 15 נקודות, כשאם מפסידים קרב אחד כזה אז נגמרת התחרות. בהתחלה סייפתי נגד בחור מאזרבייג׳אן, שהיה מדורג די נמוך וזה היה בגדול קרב חימום. אחר כך היה לי קרב מאוד קשה נגד סייף איטלקי. בהתחלה הייתי בפיגור, הייתי ב4:1, ואז הצלחתי לצאת מפיגור, לחזור לקרב ולנצח 15:13. משם בגדול היה לי רק יותר ויותר קל פיזית. אחרי זה היה לי קרב נגד יריב הונגרי. הובלתי במהלך רוב הקרב, הרגשתי בטוח בעצמי והייתי מאוד רגוע״.
״לאחר מכן היה לי קרב נגד חבר שלי לנבחרת, אלון שריד. על הנייר ניצחתי יחסית קל, 15:11, אבל מנטלית זה היה הקרב הכי קשה, או השני הכי קשה אחרי הקרב נגד האיטלקי. אני ואלון מסייפים יחד הרבה באימונים ובתחרויות בארץ, ולרוב אני מפסיד לו. אחרי שניצחתי אותו, הרגשתי שעשיתי באותו היום את מה שאני רציתי. זו הייתה מטרת המינימום שלי באותו יום, והרגשתי שאני יכול ללכת עד הסוף. בחצי הגמר היה לי קרב קל, קרב שנמשך פחות מ3 דקות״.
ספר על קרב הגמר.
״בגמר הרגשתי די בטוח בעצמי, למרות שהתחלתי אותו בפיגור. הצלחתי לחזור ולהוביל, וכבר היה לי 14:10, כשנותרו 30 שניות לסוף הקרב. שם, הלכתי קדימה ולא דקרתי, וחשבתי שאני אצליח בפעם השנייה. ואז נכנסתי קצת ללחץ, הבחור צמצם ל14:14 ויצאנו להפסקה. כבר לא הייתי בטוח מה לעשות אחרי שחטפתי 4 טושים מהירים. בסוף הצלחתי לדקור טוש נקי ולסיים את הקרב. הוא רצה להפתיע אותי בנקודה הזאת, ואני הייתי מוכן להפתעה שלו. דקרתי, וניצחתי״.
״נכון. לפני ארבע שנים החלטתי שאני רוצה לעלות לארץ, כי בדיוק לפני ארבע שנים הייתי צריך לצאת לאליפות אירופה בתור סייף רוסי והתחילה שם המלחמה. בעקבות המלחמה, לא הצלחתי לצאת לאליפות כי לא הסכימו לסייפים רוסים להשתתף בתחרויות בינלאומיות. אחרי שהבנתי שאני לא טס לאליפות אירופה וגם לא לאליפות עולם, התחלתי לחפש פתרונות מה אני יכול לעשות. כתבתי מכתבים במייל לכמה מועדוני סיוף בארץ, ומי שענה היה ויקטור גלז ממועדון מכבי חריש, המאמן האישי שלי, וגם בנאדם שהיה אחראי עליי מגיל 16 עד גיל 18. ויקטור היה אפוטרופוס שלי באקדמיה למצויינות ספורט שלמדתי בה. אני מודה לו שהוא הסכים להוציא אפוטרופוס, שהוא לקח אחריות עליי. נשארתי אצלו בסופי שבוע לפעמים, כי באקדמיה היו נועלים את השערים. אני מקבל את כל המעטפת שאני צריך, מודה לכולם שעוזרים לי להתקדם בסיף, וזה גם מאוד עוזר לי גם להתקדם בחיים״.
איך הייתה ההשתלבות שלך בנבחרת?
״חברי הנבחרת קיבלו אותי מצויין. הצלחנו לתקשר גם כשלא דיברתי עברית. תקשרנו כל הזמן באנגלית, ולא הרגשתי לבד או משהו. לאט לאט למדתי עברית, ובגלל זה גם התחברנו עוד יותר. חברי הנבחרת בגדול הם החברים הכי טובים שלי בארץ״.
מה זה עבורך לייצג את ישראל, ואיך זה היה לשמיע את התקווה על ראש הפודיום?
״אני גאה מאוד שאני יכול לייצג את מדינת ישראל. להשמיע את ״התקווה״ בתחרויות זה מאוד מרגש, בכל פעם. התגייסתי עכשיו לצה״ל בתור ספורטאי מצטיין, אז אני מרגיש שאני תורם ככה למדינה בתור זה שאני מייצג אותה. כן, אני לא עושה הרבה בצבא עצמו, אבל התפקיד שלי בגדול זה לייצג את מדינת ישראל בחו״ל, ונראה לי שאני לא רע בתפקיד הזה״.
כמה אתה רוצה להיות במשחקים האולימפיים?
״בוודאי שאני שואף למשחקים האולימפיים, ללוס אנג׳לס בעוד שנתיים וחצי, או למשחקים בבריסביין שזה קצת יותר רחוק. אבל קודם כל אני מסתכל על אליפות העולם לנוער שיש בעוד חודש, צריך להתכונן לתחרות הזאת ולעשות תוצאה שם. אני רוצה לסיים את גילאי הנוער כמו שצריך, ואז כבר להיכנס סופית לעולם הבוגרים בסיף, ואז לחשוב על אולימפיאדות ואליפויות אירופה ועולם של בוגרים״.
איך אתה רואה את ההתקדמות של ענף הסיף בישראל?
״אני חושב שענף הסיף התקדם מאוד בשנים האחרונות בארץ, ובמיוחד בענף הדקר. אנחנו די טובים בגילאי הנוער כבר כמה שנים ברצף. לפני שנה לא יצאנו לאליפות אירופה, וכמעט לא יצאנו לגביעי עולם לנוער. אבל עדיין ניצחנו גביע עולם אחד שהגענו אליו כקבוצה, וגם השנה - אני זכיתי במקום ראשון באליפות אירופה, אלון שריד בטופ שמונה באליפות אירופה, הקבוצה במקום השלישי באליפות אירופה, לפני שנתיים היה לנו אלוף אירופה, לפני שלוש שנים היה עוד אלוף אירופה בנוער. ככה שאנחנו כבר שם, אנחנו ברמה, ולאט לאט אנחנו משפרים תוצאות גם בבוגרים ומתקדמים״.
״לפני כמה שנים, אם היינו מספרים למישהו שבגביע העולם לבוגרים בדקר מסייפת קבוצה ישראלית ומצליחה, אנשים היו צוחקים. הייתה שליטה כל כך חזקה של צרפתים ואיטלקים בענף, הזה ואי אפשר היה לחשוב על נבחרת אחרת. אבל עכשיו יש מגוון נבחרות מטורף, והצלחנו להביא את הרמה של הנבחרת שלנו להיות בין הכי טובות שיש. אני מקווה שרק נתקדם ונתקדם. הסיבה להתקדמות היא קודם כל צוות מאמנים חזק מאוד. במשך כמה שנים היה מאמן איטלקי טוב מאוד, אבל לצערי הוא עזב אותנו השנה. יש לנו צוות ישראלי ברמה גבוהה מאוד ואני שמח לעבוד איתם.
״בנוסף, איגוד הסיוע והוועד האולימפי הגדילו לנו את התקציב, ולאט לאט יש יותר כסף להטיס אנשים לתחרויות, לחלק מלגות, לספק טיפולים רפואיים, וזה תורם להתפתחות של הענף. לצד זה, אנשים בארץ מגלים קצת יוצר עניין בסיף מאשר מה שהיה לפני עשר שנים, ויותר ילדים מגיעים למועדונים. זה תהליך מאוד איטי אבל נראה לי שאנחנו במגמת עלייה״.
איך הגעת לענף הזה?
״סיפורים על איך אנשים הגיעו לסיף - אלה תמיד הסיפורים הכי רנדומליים שיכולים להיות. דודה שלי עשתה סיף כתחביב ברוסיה. המאמן שלה עשה אימון פתוח לילדים כדי לראות ולהכיר קצת את הענף. הגעתי לאימון וזה היה כיף, אבל לא חשבתי שאני ארצה להמשיך או משהו. אחרי חצי שנה בערך, ההורים שלי אמרו לי שהם מצאו לי מועדון כי אמרתי להם שרציתי להיות סייף. לא הבנתי על מה הם מדברים, לא זכרתי שאמרתי להם דבר כזה. אבל הם כבר מצאו מועדון והלכתי לאימון. איכשהו נשארתי שם. זה היה די כיף ועם הזמן זה הפך להיות יותר ויותר מקצועי, והנה אני פה״.
זכיתם במדליית ארד קבוצתית, מה זה עבור לסיים את האליפות עם שתי מדליות?
״נהניתי מאוד. עשינו עבודה טובה גם עם הקבוצה, ואני מרוצה מאוד מהתוצאה שלנו. מהצד שלי, אני חושב שיכולנו לעשות יותר טוב ויכולנו גם לנצח את התחרות. אבל בסדר, בעתיד נהיה יותר טובים, נתחרה כמובן גם באליפות העולם ונראה מה נעשה שם״.
כמה הקרב על הארד היה צמוד ומותח?
״הקרב על הארד היה מאוד מאתגר, כי סייפנו נגד הונגריה, ואנחנו לא מנצחים את הונגריה הרבה. אם נסתכל על כל הקרבות שלנו איתם, אז ניצחנו אולי 10% מהמפגשים איתם. זה היה טוב מאוד לסיים את האליפות הזאת דווקא בניצחון נגד הונגריה. איתם אלה הקרבות הכי קשוחים, הכי קשים מנטאלית. אז מזה אני מרוצה מאוד״.
״אני חושב שענף הסיף התקדם מאוד בשנים האחרונות בארץ, ובמיוחד בענף הדקר. אנחנו די טובים בגילאי הנוער כבר כמה שנים ברצף. לפני שנה לא יצאנו לאליפות אירופה, וכמעט לא יצאנו לגביעי עולם לנוער. אבל עדיין ניצחנו גביע עולם אחד שהגענו אליו כקבוצה, וגם השנה - אני זכיתי במקום ראשון באליפות אירופה, אלון שריד בטופ שמונה באליפות אירופה, הקבוצה במקום השלישי באליפות אירופה, לפני שנתיים היה לנו אלוף אירופה, לפני שלוש שנים היה עוד אלוף אירופה בנוער. ככה שאנחנו כבר שם, אנחנו ברמה, ולאט לאט אנחנו משפרים תוצאות גם בבוגרים ומתקדמים״.
״לפני כמה שנים, אם היינו מספרים למישהו שבגביע העולם לבוגרים בדקר מסייפת קבוצה ישראלית ומצליחה, אנשים היו צוחקים. הייתה שליטה כל כך חזקה של צרפתים ואיטלקים בענף, הזה ואי אפשר היה לחשוב על נבחרת אחרת. אבל עכשיו יש מגוון נבחרות מטורף, והצלחנו להביא את הרמה של הנבחרת שלנו להיות בין הכי טובות שיש. אני מקווה שרק נתקדם ונתקדם. הסיבה להתקדמות היא קודם כל צוות מאמנים חזק מאוד. במשך כמה שנים היה מאמן איטלקי טוב מאוד, אבל לצערי הוא עזב אותנו השנה. יש לנו צוות ישראלי ברמה גבוהה מאוד ואני שמח לעבוד איתם.
״בנוסף, איגוד הסיוע והוועד האולימפי הגדילו לנו את התקציב, ולאט לאט יש יותר כסף להטיס אנשים לתחרויות, לחלק מלגות, לספק טיפולים רפואיים, וזה תורם להתפתחות של הענף. לצד זה, אנשים בארץ מגלים קצת יוצר עניין בסיף מאשר מה שהיה לפני עשר שנים, ויותר ילדים מגיעים למועדונים. זה תהליך מאוד איטי אבל נראה לי שאנחנו במגמת עלייה״.
איך הגעת לענף הזה?
״סיפורים על איך אנשים הגיעו לסיף - אלה תמיד הסיפורים הכי רנדומליים שיכולים להיות. דודה שלי עשתה סיף כתחביב ברוסיה. המאמן שלה עשה אימון פתוח לילדים כדי לראות ולהכיר קצת את הענף. הגעתי לאימון וזה היה כיף, אבל לא חשבתי שאני ארצה להמשיך או משהו. אחרי חצי שנה בערך, ההורים שלי אמרו לי שהם מצאו לי מועדון כי אמרתי להם שרציתי להיות סייף. לא הבנתי על מה הם מדברים, לא זכרתי שאמרתי להם דבר כזה. אבל הם כבר מצאו מועדון והלכתי לאימון. איכשהו נשארתי שם. זה היה די כיף ועם הזמן זה הפך להיות יותר ויותר מקצועי, והנה אני פה״.
זכיתם במדליית ארד קבוצתית, מה זה עבור לסיים את האליפות עם שתי מדליות?
״נהניתי מאוד. עשינו עבודה טובה גם עם הקבוצה, ואני מרוצה מאוד מהתוצאה שלנו. מהצד שלי, אני חושב שיכולנו לעשות יותר טוב ויכולנו גם לנצח את התחרות. אבל בסדר, בעתיד נהיה יותר טובים, נתחרה כמובן גם באליפות העולם ונראה מה נעשה שם״.
כמה הקרב על הארד היה צמוד ומותח?
״הקרב על הארד היה מאוד מאתגר, כי סייפנו נגד הונגריה, ואנחנו לא מנצחים את הונגריה הרבה. אם נסתכל על כל הקרבות שלנו איתם, אז ניצחנו אולי 10% מהמפגשים איתם. זה היה טוב מאוד לסיים את האליפות הזאת דווקא בניצחון נגד הונגריה. איתם אלה הקרבות הכי קשוחים, הכי קשים מנטאלית. אז מזה אני מרוצה מאוד״.
