דנמרק הייתה אחת משלוש המארחות של אליפות אירופה השנה (ואירחה את משחק הגמר), יחד עם שוודיה ונורווגיה. השוודים סיימו במקום השישי בטורניר (הפסידו לפורטוגל במשחק הדירוג 5-6), בעוד הנורווגים הודחו בשלב הבתים השני. לרביעיית חצי הגמר עלו דנמרק מול איסלנד וגרמניה מול קרואטיה (שני החצאים הסתיימו ב-28:31), ובגמר כאמור הדנים פגשו את הגרמנים לדו קרב מסקרן מאוד וראשון אי פעם במעמד.
משחק הגמר עצמו היה יחסית צמוד ברוב שלביו, כאשר במחצית הראשונה הקבוצות לא הצליחו לייצר פערים משמעותיים, כאשר דנמרק עלתה ליתרון 7:10, אך גרמניה השוותה בחזרה ל-12:12. המחצית הראשונה הסתיימה ב-18:16 למקומיים, ובהמשך הגרמנים רק רדפו עד שנגמרו להם הכוחות. בדקות הסיום הפער גדל יותר ויותר וזה נגמר כאמור ב-27:34.
מתיאס גידסל, שקיבל עוד לפני הגמר את תואר ה-MVP של הטורניר וממשיך למצב את עצמו בתור השחקן הטוב בעולם מאז הפרישה של מיקל האנסן וניקולה קרבאטיץ', כבש בגמר שבעה שערים וסיים עם 64 שערים את הטורניר כולו. שחקן הפינה סימון פיטליק, שנכנס לשביעיית הטורניר, הצטיין עם 8 שערים.
הזכייה הזאת של דנמרק היא למעשה הראשונה באליפות אירופה מאז 2012 (יש טורניר כזה כל שנתיים). היא העפילה מאז פעמיים לגמר והפסידה בפעמיים הללו לצרפת, וכעת, כשאלופת אירופה היוצאת הודחה בשלב מוקדם ולא העפילה אפילו לחצי הגמר, דנמרק קיבלה הזדמנות להפוך לאלופה בלתי מעורערת בכל התארים האפשריים.
