בכדי להבין את הגדולה של פיטר פלצ'יק, היה צריך לראות אותו מתנהל אתמול (שני) באירוע הפרישה שלו. שולט בעניינים, נמצא בפוקוס, לוחץ יד ומקדיש זמן לכל אחד ואחת בחדר וכמובן מוכן עם טאבלט לדברי הפרידה שלו. אבל היה שם גם את הלב הגדול שלו. לב שעזר לו להביא לא מעט מדליות והישגים בקריירה, ולב שגרם לו לעצור פעם אחר פעם את דבריו ולנגב דמעה, בטח כשהוא מדבר ונזכר בטרגדיה הקשה שעבר מאמנו, אורן סמדג'ה.
"זה היה היום הולדת של אורן, ישבנו אחד ליד השני כמו שאני ואתה יושבים", מספר פלצ'יק ומיד עולות בעיניו דמעות. "הוא קיבל טלפון שאומר לי שהוא וליאת, אשתו, צריכים לחזור הביתה. אני לא אשכח לעולם את הפנים שלו ושל ליאת באותו רגע, הם אומנם עוד לא קיבלו את הבשורה כמו שאנחנו מכירים אותה, אבל היא עוסקת בדיוק בדברים האלה במילואים אז היא ישר הבינה וצרחה. צרחה שזעזעה אותנו ואני לא אשכח אותה לעולם".
איך מגיבים לדבר כזה?
"בהתחלה כולנו התפללנו שאולי זה משהו אחר. אולי הוא פשוט לא יכול לדבר באותו רגע או מנותק קשר. כל דבר אחר, רק לא מה שאנחנו חושבים שזה. שעתיים אחרי זה כבר היינו בבית של אורן והם קיבלו את הבשורה. מיותר לציין שלא ישנו באותו לילה. בכינו. כאבנו את הכאב של המשפחה המופלאה הזאת. זה שהם המשיכו לתפקד זה מבחינתי תעצומות נפש מטורפות. אני לא מבין ממה אורן וליאת עשויים".
ובכל זאת, הוא בחר להמשיך איתך למשחקים האולימפיים בפריז. זה היה לך ברור שהוא יעשה את זה?
"תשמע, כמו שהוא בעצמו אמר בעבר – זה היה הכי מובן אם הוא לא היה עושה ולא היה ממשיך. אבל הייתה לי אמונה שהוא יעשה את זה. שום דבר אף פעם לא היה לי מובן מאליו, בטח לא אחרי מקרה כזה. הייתי מוכן כמובן להיות שלם ולקבל ולחבק ולאהוב כל החלטה, גם אם זה אומר אולי שלא הייתי זוכה במדליה אולימפית".
פלצ'יק, שנולד באוקראינה ועלה בגיל 9 חודשים רק עם אמו (אביו נפטר כשהיה בן 3 חודשים), ממש לא היה מאלה שעליהם אומרים "ידענו מהרגע הראשון שהוא יהיה אלוף". להיפך, הוא נחשב בג'ודו הישראלי ל"לייט בלומר", לא זכה במדליה משמעותית עד שהיה בן 26 – ואז זכה בארד באליפות אירופה. לאחר מכן הגיעו 2 מדליות ארד באליפויות העולם, זהב באליפות אירופה – וכמובן ארד קבוצתי בטוקיו 2020 וארד אישי בפריז 2024.
"הייתה לי מדליה באליפות אירופה עד גיל 20, אבל אחריה הייתה לי התרסקות טוטאלית שגרמה לי להבין שאני מדומיין. משם יצאתי לאיזה מסע של למידה ושל צמיחה וכל כך הרבה דברים שקרו בדרך. ב-2017 זכיתי בזהב בגראנד פרי, אחרי שהעפתי באיפון אלוף עולם ברזילאי – ואז הבנתי שפיטר פלצ'יק יכול להיות מדליסט אולימפי. אגב, זה מה שהוביל אותי קדימה וגרם לי להישאר בספורט הזה – האיפונים. כשיש אחד שמתלבש לך טוב, זה ממש כמו גול".
הילד פיטר פלצ'יק שנולד באוקראינה, חשב שהוא יפרוש כמדליסט של ישראל?
"לא. פשוט לא. לא דמיינתי בחיים. אני בטוח שגם סבא שלי, שהכניס אותי לעולם הזה, לא חשב דבר כזה. זו לא הייתה המטרה הראשונית. הוא בסך הכל רצה לייצר את המסגרת שתבנה אותי בצורה הכי טובה ושלמה שאפשר. אני והג'ודו ממש לא היינו אהבה ממבט ראשון, אבל כשהבנתי שיש לי כישרון המשכתי ובסוף אם אתה טוב במשהו – אתה נהנה ממנו".
אתה היום אבא לילדים, אתה ממלא דרך זה את תפקיד האבא שהיה חסר לך בילדות?
"אני אגיד את האמת, מעולם לא הרגשתי איזשהו חוסר. היו כל כך הרבה אנשים בחיים שלי שעזרו לי והיו סביבו, שמעולם לא הרגשתי חוסר. אם זה משפחה ואם זה חברים. זה מטורף שבאירוע הפרישה שלי היו כמה חברים שלי מכיתה ז' שאנחנו בקשר מאז. כל אחד בחיים שלי מילא איזשהו תפקיד".
"אבל כן אני סוגר מעגל עם האבהות. הרבה אנשים רואים שאני מעלה באינסטגרם כל מיני דברים עם הילדים ואומרים לי 'וואו איזה אבא פעיל אתה'. אבל אני לא חושב שאני אבא פעיל, אלא אני פשוט שם בשבילם. פשוט זה. אני לא יוצא מגדרי. לילדים שלי לא אכפת כמה מדליות יש לי בארון, לא אכפת להם ההישגים שלי, הם פשוט רוצים אבא".
סכם לי את הקריירה שלך במילה אחת.
"מורשת".