חואן מרטין דל פוטרו היה אחד השמות הגדולים בעולם הטניס, זכה באליפות ארה"ב הפתוחה ב-2009 והגיע לדירוג שיא ב-2018 אז היה השלישי בעולם. אבל הקריירה של הארגנטינאי נקטעה בעקבות שלל פציעות חוזרות שהובילו אותו לאפסן את המחבט ולהותיר מאחוריו את דרכו בטניס, בזמן שהבעיות הבריאותיות נשארו איתו עד היום. כעת, בגיל 35, הוא סיפר על מה שלא היה ידוע בנוגע למצבו.
"אף אחד לא ידע על זה, אבל עברתי חמישה ניתוחים בברך", סיפר, "כולם שאלו אותי מתי אני חוזר לשחק, מתי יראו אותי שוב, אבל לא יכולתי לשאת את הכאבים ברגליים. הסתגרתי בבית שלי, רציתי לעבור את הניתוחים שלי בשקט, ואז אם אוכל לחזור. חתכו אותי, שרפו אותי, ניתחו אותי, ככה חייתי. אין לי שום רצון לשחק יותר טניס כי הגוף לא מאפשר לי".
"מאז הניתוח הראשון שלי כבר לא יכולתי לעלות במדרגות בלי כאבים", המשיך, "כואב לי לעתים קרובות כשאני ישן, אני מתהפך מצד לצד ומתעורר מכאבים חדים. זה סיוט מתמשך שאני מנסה למצוא לו פתרון. הכל התחיל עם הניתוח הראשון, אני עד היום זועם על מה שקרה שם".
דל פוטרו המשיך ואמר: "לא רציתי לחיות חיים כאלה, הייתי טיפוס פעיל שאהב ספורט, לא רק לשחק טניס. לקחו ממני את השמחה הכי גדולה שלי, ומה שהכי אהבתי - טניס. קשה להעמיד פנים 24 שעות ביממה כאילו הכל בסדר. כשאני מתעורר אני לוקח בין שישה לשמונה כדורים - נגד כאבים, נגד דלקות, תרופות לחרדה ועוד תרופה לקיבה".
"הרופאים טוענים שיש פתרון, הם הציעו לכרות לי את הרגל ולשים פרוטזה", חשף, "אומרים שזה יעניק לי איכות חיים טובה יותר. אבל אז הגעתי לרופא אחר והוא אמר שאני צעיר מדי לפרוטזה ואני צריך לחכות עד לגיל 50. לא רצתי מגיל 31, אז עכשיו אעביר 15 שנים עד שישימו לי פרוטזה? זו דילמה. למה בכלל אני צריך להחליט אם יש רופאים? אני רק מתפלל שיום אחד אחיה בלי כאבים".
"אף אחד לא ידע על זה, אבל עברתי חמישה ניתוחים בברך", סיפר, "כולם שאלו אותי מתי אני חוזר לשחק, מתי יראו אותי שוב, אבל לא יכולתי לשאת את הכאבים ברגליים. הסתגרתי בבית שלי, רציתי לעבור את הניתוחים שלי בשקט, ואז אם אוכל לחזור. חתכו אותי, שרפו אותי, ניתחו אותי, ככה חייתי. אין לי שום רצון לשחק יותר טניס כי הגוף לא מאפשר לי".
"מאז הניתוח הראשון שלי כבר לא יכולתי לעלות במדרגות בלי כאבים", המשיך, "כואב לי לעתים קרובות כשאני ישן, אני מתהפך מצד לצד ומתעורר מכאבים חדים. זה סיוט מתמשך שאני מנסה למצוא לו פתרון. הכל התחיל עם הניתוח הראשון, אני עד היום זועם על מה שקרה שם".
דל פוטרו המשיך ואמר: "לא רציתי לחיות חיים כאלה, הייתי טיפוס פעיל שאהב ספורט, לא רק לשחק טניס. לקחו ממני את השמחה הכי גדולה שלי, ומה שהכי אהבתי - טניס. קשה להעמיד פנים 24 שעות ביממה כאילו הכל בסדר. כשאני מתעורר אני לוקח בין שישה לשמונה כדורים - נגד כאבים, נגד דלקות, תרופות לחרדה ועוד תרופה לקיבה".
"הרופאים טוענים שיש פתרון, הם הציעו לכרות לי את הרגל ולשים פרוטזה", חשף, "אומרים שזה יעניק לי איכות חיים טובה יותר. אבל אז הגעתי לרופא אחר והוא אמר שאני צעיר מדי לפרוטזה ואני צריך לחכות עד לגיל 50. לא רצתי מגיל 31, אז עכשיו אעביר 15 שנים עד שישימו לי פרוטזה? זו דילמה. למה בכלל אני צריך להחליט אם יש רופאים? אני רק מתפלל שיום אחד אחיה בלי כאבים".
