אין סיפור - דרמטי וכואב - שיכול להוכיח את נחישותם של ספורטאים להגשים את החלום יותר מזה של אמרי פיינגזיכט, הישראלי החמישי בסגל ישראל פרמייר טק, ולפי הערכות הצוות המקצועי גם הכישרון המבטיח ביותר שלה. פיינגזיכט בן ה-21 מהישוב בת שלמה, אלוף ישראל נגד השעון לצעירים, נפצע קשה בתחילת נובמבר כאשר מכונית פגעה בו בעצמה מאחור בשעה שהתאמן על אופניו סמוך לגבעת עדה. הוא הוטח אל האספלט, שבר את עצם הגולגולת וסדק חוליות בעמוד השדרה, סמוך לצוואר. הרופאים בבית החולים אמרו לו אחר כך שהיה רק כפסע משיתוק. אבל 4 חודשים לאחר מכן הוא כבר במחנה אימונים של הקבוצה בברצלונה ויכול לדבר על הכל.
"הפגיעה הייתה במרחק מילימטרים מלהשאיר אותי נכה ומשותק לכל החיים, אולי אפילו צמח", הוא מספר בראיון. "לקח לי ימים ארוכים לעכל שהיה לי מזל עצום. זה קרה ברכיבה שגרתית בצומת עדה. הנהגת, כנראה התעסקה בטלפון ולא שמה לב אליי, סטטה לשוליים ונכנסה בי נהגת מאחורה. היא העיפה אותי 30 מטר קדימה. עפתי על מעקה הבטיחות ונפגע לי בסיס עצם הגולגולת, עצם הבריח וקרעתי גידים. במשך חודש וחצי הייתי עם קיבוע על הצוואר. הפגיעה הייתה ממש קרובה לחוליה C2 שזו חוליה שאם היא נפגעת הבנאדם הופך להיות צמח. ממש הייתי מילימטר משם. אני יכול להגיד שאני בר מזל להיות פה היום ולחזור לרכב. כל יום שאני מתעורר בבוקר אני אומר תודה".
גם לאחר שהתאושש פיזית, כשניתוח לתיקון עצם הבריח הייתה רק הקטנה בצרותיו, הוא נזקק ליעוץ פסיכולוגי כדי לשבור את מחסום הפחד לחזור לרכוב: "לקח הרבה זמן להתגבר על הפחד", הוא מודה בגילוי לב. "וגם כשחזרתי לרכוב, זה היה רק עם רוכבים נוספים סביבי. בשום פנים לא לבד. בחו״ל הרבה יותר קל לי. בישראל אני מרגיש לא מוגן עם תרבות הנהיגה הנוראית בארץ. זו סכנת נפשות. עם התרסקויות במירוצים, למשל, אין לי בעיה להתמודד אבל עם נהגים שלא סופרים אותך, אתה מרגיש חסר אונים".
הנהגת שפגעה בך עזרה לך?
"מי שפגעה בי היא בת מיעוטים והיא נשארה באוטו עם ידיים על ההגה. לדעתי היא הייתה בשוק מכל מה שקרה, יכול להיות שהיא פחדה לצאת מהאוטו שלא יחשבו שזה פיגוע דריסה. אני בכל מקרה עד היום לא קיבלתי ממנה שום פנייה, שום שיחה ושום התנצלות. לא דיברתי איתה מעולם".
בקבוצת הרכיבה יש קונצנזוס שפיינגזיכט הוא הדבר האמיתי. למרות שזו רק השנה הראשונה שלו ״באקדמי״ הוא כבר הדהים כשהצטיין במרוץ הבכורה שלו בטור דה לא׳ווניר, מרוץ השלבים הקשה בעולם לנבחרות צעירות: "אני לא יכול להגיד על עצמי שאני הדבר הבא, אבל אני מרגיש שמאמינים בי. תומכים בי, מתייחסים אליי במקצוענות מטורפת. אני לא בקבוצה רק בגלל שאני ישראלי, אלא בגלל שאני יכול להוסיף לקבוצה. אני לא פה לקישוט. גם אחרי שנפצעתי הקבוצה המשיכה להשקיע בי בכל מובן ולא ויתרה עליי. הקבוצה נתנה לי כל מה שאני צריך ואולי בזכות זה גם חזרתי יחסית מהר".
מה המטרה שלך לעתיד?
"בסופו של דבר המטרה היא להיות מקצוען, להיות בקבוצה הראשונה בשנתיים הבאות ולהביא גאווה ישראלית. לנצח מירוצים. להיות על הפודיום במירוצים שאני עושה, שהם בעיקר חד יומיים ארוכים. להביא תוצאה במירוץ בינלאומי ברמה גבוהה. אני מאוד מקווה להיות באולימפיאדת 2028, אני חושב שזה חלום של כל ספורטאי ואם תהיה לי אפשרות אני ארצה לעשות את זה".