קיץ 2023 ייזכר ללא ספק כקיץ של הספורטאים הצעירים של ישראל. אם זה בכדורגל, בכדורסל, בשחייה ואפילו באתלטיקה, עכשיו מצטרפים לרשימה גם הישגים באליפות העולם לנוער ב-MMA, תחרות בה ישראל משתתפת לראשונה מאז ההכרה ממשרד התרבות והספורט, שהתקבלה רק לאחרונה. כבר ביום התחרויות הראשון צברה ישראל 4 מדליות, כשבראש ההישגים ניצבת ניקה שוריגין בת ה-14, שזכתה במדליית זהב. בריאיון ראשון ובלעדי ל-N12 היא מספרת על ההרגשה, העתיד וגם חושפת כישרון נוסף – שעוזר לה לזכות בתחרויות.
ניקה, את אלופת עולם. את קולטת?
"אני מאוד נרגשת, זו התחרות הראשונה שלי בחו"ל. זה מטורף. ממש התרגשתי לפני שהתחרות התחילה. עבדתי לקראתה המון זמן וזה היה החלום שלי להגיע ולזכות. התאמנתי אימונים קשים, פעמיים ביום. אני שמחה שהצלחתי להראות שההשקעה משתלמת. זה היה גם קצת מלחיץ, אבל המאמן שלי תמיד אומר לי שהזהב כבר שלי ויש רק אנשים שפשוט מפריעים לי בדרך. ככה הרגשתי, שאני נלחמת מול בנות אחרות כדי להגיע למדליית הזהב שפשוט צריכה להיות שלי. תמיד ראיתי את עצמי כאלופת עולם, למרות שלא הייתה תחרות שהוכיחה את זה, ועכשיו הצלחתי".
שוריגין פילסה את דרכה אל מדליית הזהב באליפות העולם לנוער באבו דאבי לאחר 4 ניצחונות דומיננטיים בהכנעה, כאשר בגמר היא מכניעה יריבה מאירלנד. היא חלק מנבחרת ישראל לנוער שכוללת 20 לוחמים בגילאים 12-17, שכבר ביום הראשון הנבחרת זכתה ב-4 מדליות, אחת מזהב, אחת מכסף ושתיים מארד. כפי שהיא מספרת, שוריגין בכלל הגיעה לענף במקרה: "התחלתי להתאמן כילדה קטנה בג'יוג'יטסו ברמת גן, אבל אחרי זמן קצר סגרו את המקום ועברתי לאקדמיה בפתח תקוה בהדרכת משה רובינוב. שם התחלתי את הדרך שלי בעולם ה-MMA. נכנסתי לנבחרת והתחלתי להתאמן גם באימוני בוקר לפני הבית ספר".
הכישרון ב-MMA הוא לא הכישרון היחיד של שוריגין. מסתבר שהדבר שעוזר לה להתקדם ואפילו לנצח בקרבות – הוא בכלל ציור: "אני אוהבת לצייר דברים ואפילו קרבות לפני שהם קורים ואחר כך לעשות אותם במציאות. זה מאוד עוזר לי. שבועיים לפני אליפות העולם הזאת ציירתי את עצמי על הפודיום וברקע הציור כתובות המילים של התקוה. בנוסף אני גם חולמת לפעמים קרבות ואז עושה את זה במציאות".
ואיך הרגשת כששמעת את ההמנון בראש הפודיום?
"באותו רגע שניגנו את התקוה כשהייתי בראש הפודיום לא ידעתי אם לחייך או לא, הרי בדרך כלל כשיש את התקוה לא מחייכים. אבל בגלל שידעתי שזכיתי באליפות העולם כן היה לי איזה חיוך קטן. זה רגע מאוד היסטורי למדינה שלנו, במיוחד כשמנגנים את התקוה במדינה כזאת. הרגשתי שאני מראה מי אנחנו כישראל ואפילו מייצגת את הכוח הנשי. זה היה מאוד מרגש. רגע היסטורי עבור האיגוד, עבור המשפחה ועבור החברים. כולם היו בטירוף. כולם חיפשו אותי בטלפון".
אמרת שאת מתאמנת המון, לא קשה לשלב אימונים עם בית ספר?
"זה קשה לשלב את האימונים עם הלימודים, אבל המוטו שלי זה שגם כשקשה לא עוצרים. יש לי מטרה ואני עושה הכל בכדי להגיע אליה".
ויש לך זמן גם לחיי חברה?
"הרבה פעמים חברים נפגשים ואני לא יכולה לבוא או שאני מבקשת שפשוט ייפגשו מוקדם כדי שאוכל ללכת באמצע. כן זה קצת מבאס להפסיד קצת מחיי החברה אבל האימונים זה החלומות והמטרות שלי, אז אני מוכנה לעשות את ההקרבה הזאת".
מפרגנים לך על העיסוק המיוחד הזה?
"מאוד מפרגנים לי בבית הספר. גם המורים ואפילו תלמידים מכיתות נמוכות יותר. עכשיו כשזכיתי המחנכות שלי כתבו לי ברכות. כולם מאושרים בשבילי. זה מאוד עוזר לי לדעת ששמחים בשבילי וגאים בי. אני מתארת לעצמי שיעשו לי קבלת פנים יפה עכשיו כשאחזור".