גיל מעיין, איש החינוך והספורט, ששיחק בנבחרת ישראל בכדורעף ולאחר מכן ניהל את אקדמיית וינגייט למצוינות בספורט וגידל את מיטב ספורטאי ישראל, הלך אתמול (ראשון) לעולמו לאחר מאבק ארוך ואמיץ במחלת סרטן הלבלב. ספורטאים אולימפיים ושחקני נבחרת ישראל בכדורעף, הספורט שהיה הכי קרוב לליבו, נפרדים בכאב.
השחיינית האולימפית אנסטסיה גורבנקו נפרדה: "גיל היה בן אדם מדהים עם לב זהב, בתור מנהל האקדמיה היווה דמות אבהית להרבה מאוד ספורטאים ואני הייתי אחת מהם. הוא תמיד דאג ועזר לי בכל מה שהייתי צריכה והיה עושה הרבה מעבר למה שהתפקיד שלו דרש. מרוב שהוא היה כזה אכפתי לא הרגיש שהוא המנהל ונמצא מעל הספורטאים, הוא תמיד דיבר איתנו בגובה העיניים וידע מה להגיד. קשה לי מאוד לדבר עליו בלשון עבר, מוזר מאוד לעכל את המתרחש ואני עדיין לא מאמינה שזה קרה. רק לפני כמה שבועות דיברנו והכל הרגיש רגיל. אתגעגע המון יהי זכרו ברוך".
הג'ודאית האולימפית רז הרשקו: "גיל יצר באקדמיה תחושה תמידית של בית. הוא נתן השראה לכל מי שאני מכירה, תמיד היה אומר שלום ושואל מה קורה, תמיד מתעניין - אבל באמת ולא סתם כדי לסמן וי. הוא לעולם לא נתן לי להרגיש שאין לי חלק פה או שאני בוגרת וסייימתי את חלקי. הבית הוא שלי, לתמיד".
מריה אלמצרי, שחקנית נבחרת ישראל בכדורגל: "הוא היה בן אדם מדהים באמת. אני זוכרת את השנה הראשונה שלי באקדמיה מתוך ה-4, היו לי המון בעיות משמעת אבל הוא אף פעם לא צעק עליי. הוא פשוט פנה אליי כמו אבא כל פעם מחדש, ניסה ללמד אותי איפה הטעויות כדי שלא אחזור עליהן. הוא תמך בי לאורך כל הדרך, עשה בשבילי הכל כדי שאצא ספורטאית מקצוענית בצורה הכי טובה, ובן אדם טוב כמה שאפשר, שלא נדבר על כמה עזר לאמא שלי. הוא לימד אותי המון על החיים. כשסיימתי את האקדמיה, לפני חצי שנה בערך, חזרתי להודיע שחתמתי בקבוצה בצרפת. אני זוכרת את החיבוק והחיוך שלו כמה הוא היה גאה בי, בדיוק כמו אבא. אבא, איש חינוך, מאמן… הוא תמיד נתן את כל כולו בכל דבר שעשה, איש עם נתינה מדהימה מכל ליבו. איש מדהים שזכיתי להכיר ולעבור איתו את הדרך הזו, אחת החשובות בחיים שלי. תנוח על משכבך בשלום".
אייל רביץ, שחקן נבחרת ישראל בכדורעף: "גיל היה איש שהראה לנו באקדמיה מה זה אומר להילחם כל יום ולהוציא את המירב ממנו. הוא היה דואג לכל אחד כאילו הוא הילד שלו. גיל עזר לי ולהמון ספורטאים צעירים להגשים את החלום שלהם עד יומו האחרון. לא נשכח אותו".
מעיין שהיה בן 50 במותו, נפטר אתמול בבוקר (ראשון) בביתו לאחר מאבק עיקש ואמיץ של ארבע שנים בסרטן. גיל דיבר בפתיחות על ההתמודדות עם המחלה, והתראיין בתקשורת על המאבק, התקווה והעתיד. זאת, מתוך רצון לתת כח והשראה לאחרים. הלווייתו תתקיים היום, יום שני, בשעה 14:00 בבית העלמין באבן יהודה. מעיין, אב למיכל, נועה ויעל – שחקנית כדורסל וחניכה באקדמיה - ובן זוג לרנית, היה שחקן ומאמן נבחרות הנוער של ישראל בכדורעף. לאחר תואר בחינוך גופני הוא הפך לאיש חינוך מוערך. מאז 2017 הוביל כמנהל אקדמיית וינגייט למצוינות רבות ורבים מספורטאיות וספורטאי העתיד של ישראל אל עבר הגשמת החלום האולימפי.
בשנת 2019 התגלה אצל מעיין סרטן הלבלב הנחשב לשני בחומרתו מבין סוגי הסרטן. בממוצע, מתוך כל 1,000 חולים בשנה - 920 ימותו עד סוף אותה שנה. מעיין דיבר איתנו כשהיה בתחילתו של טיפול חדשני בשלבי ניסוי ואמר אז: "אני מאמין שאני אהיה המבריא הראשון בעולם. האם זה יקרה? אי אפשר לדעת. יש לי עוד המון טיפולים לעבור. אני יכול להגיד שאני לא חושב על זה או מתכנן את זה, אבל זה בהחלט מה שאנחנו מנסים לעשות".