כמעט בכל יום אנחנו נאלצים למצוא את המסלול הנכון עבורנו בחיים, אל מול נסיבות המציאות שיכולות לטלטל אותנו. לא בכל יום, וכנראה מרבית האנשים, לא הצטרכו להשתמש ביכולת הזו בסיטואציה דומה לזו של תומר מרגלית, אלופת אירופה בריקוד פראלימפי.
מרגלית הייתה רקדנית תחרותית שנכנסה לתחום כבר בגיל 3, "זה היה הכול עבורי, השתתפתי בתחרויות, הייתי בלהקה", סיפרה מרגלית, שבגיל 14 חוותה אירוע משנה חיים. דלקת פתאומית שתקפה אותה בעמוד השדרה אילצה אותה לבלות שנה בבית חולים, כשבסופו של דבר הסתיימה בשיתוק בפלג הגוף התחתון, ומאז היא מתניידת על כסא גלגלים.
"ריקוד תמיד הייתה הסיבה בשבילי לקום בבוקר", סיפרה מרגלית, "במשך שנים ניסו לשכנע אותי לחזור לתחום. חברות שלי אמרו לי, ולא הייתי מוכנה לשמוע על לחזור לרקוד בדרך שונה. עשיתי שירות צבאי בהתנדבות, ובאותה תקופה פנתה אליי מישהי מהתאחדות הספורט לנכים, והציעה לי לנסות לבוא להתאמן בבית הלוחם. היא אמרה לי שאם אני לא אוהב את זה, אז באותו רגע אני אוכל ללכת, אבל מהרגע שעליתי על הכסא התאהבתי בזה מחדש".
הרקדנית בת ה-27, שמתאמנת בבית הלוחם ת''א ובמרכז מכבי דאנס אבניו, החלה לעשות את דרכה חזרה לענף, וב-2018 יצאה גם לתחרות ראשונה: "כולם אמרו לי שאני לא צריכה לצאת עם ציפיות לחזור עם מדליה, העיקר ההשתתפות. בהקראת שמות הזוכים החלו בשישייה הראשונה, וזה בכלל לא היה בראש שלי. שכבר הגיעו למקום הראשון זזתי קצת אחורה, ופתאום כשהכריזו את השם שלי הייתי בשוק מוחלט. המאמנת שלי ילנה פייטליכר ממש דחפה אותי קדימה כדי שאני אגיע לקחת את המדליה".
אותה זכייה הייתה רק ההתחלה לקריירה בינלאומית מחודשת בענף הריקוד, אך מרגלית מדגישה שזה יהיה שגוי לנסות לצייר סיפור קאמבק בצבעים אופטימיים בלבד: "עברתי תהליך נפשי לא פשוט. זה נכון שבאמת התאהבתי בריקוד מחדש, אבל לרקוד בישיבה זה משהו שלוקח זמן לעכל. עד היום יש רגעים שאני נזכרת באיך רקדתי לפני, איך עשיתי תנועות שהיום למעשה אני לא יכולה לעשות יותר".
אחרי הזכייה ב-2018, מרגלית המשיכה בגרף השיפור. באליפות אירופה באותה שנה קטפה שתי מדליות כסף, ובאליפות העולם בשנה לאחר מכן תומר חזרה עם מדליית כסף ומדליית ארד. בסוף החודש שעבר מרגלית שבה לזירה הבינלאומית לאחר ההפסקה המאולצת שהייתה בשל הקורונה, ורשמה את התחרות הטובה ביותר שלה במסגרת אליפות אירופה: ארבע מדליות - שלוש זהב ואחת מכסף.
חשוב להסביר את האופן בו בנוי הענף. מרגלית מתחרה בריקוד תחרותי בכמה מקצים; "סינגל לטין", תחרות אינדיבידואלית שמורכבת מחמישה ריקודים (ואלס, טנגו, סמבו, רומבה וג'ייב) שכל אחד מהם מבוצע למשך דקה וחצי, אחד אחרי השני. בנוסף מרגלית מתחרה במקצה הפריסטייל, תחרות בה הרקדנית בוחרת את המוזיקה והסגנון, וגם ה-"combi latin" תחרות זוגית בה רקדנית על כיסא גלגלים מתחרה יחד עם רקדן עומד.
בן זוגה של מרגלית ל-combi הוא אוראל כלאף, שהתחרה גם בתוכנית "רוקדים עם כוכבים". חלאף סיפר על הקשר המיוחד שנוצר בין השניים: "הכרנו לפני 9 חודשים כשהשתתפנו ביחד בטקס המשואות, ובזכות החיבור שנוצר בינינו החלטנו גם להתחרות ביחד. זאת פעם ראשונה שאני רוקד עם מישהי על כיסא וזה שונה מאוד. גם היא הייתה רגילה לבצע סולו אז עבדנו הרבה על הקשר בינינו כדי שנהיה מסונכרנים. המשפחה שלה ממש אימצה אותי, ואנחנו נהיינו חברים לכל דבר. היא פשוט חיה בסטודיו ומתאמנת כל כך קשה, היא באמת פשוט השראה".
מרגלית לא מתכוונת לעצור, כשהמבט מבחינתה הוא קדימה אל עבר תחרות גביע עולם שתתקיים בעוד מספר חודשים. הרקדנית שיתפה שבימים אלה היא מחפשת ספונסר שיתמוך בה, ויחד עם העזרה של גופי אתנה, התאחדות הספורט לנכים, ומרכזי האימונים שהיא נוכחת בהן, היא רעבה להמשיך לקצור עוד תארים. "אני מאושרת שהפכתי את הריקוד למרכז החיים שלי. עצם זה שאני זוכה לשים את הנעלי הפוינט שלי, להגיע לסטודיו ולהתאמן נותנת לי למה לקום בבוקר, אני לא יודעת איפה הייתי בלי זה".
