לא פעם שמענו שפעילות גופנית מסייעת בשיפור מצב הרוח - אך הדרך לשם לא כזאת פשוטה. מחקר קנדי חדש מצא כי מצב של לחץ נפשי – מתסמיני תקופת הקורונה - פוגע במוטיבציה של אנשים להתאמן ובכך מצבם עלול להחריף. אך אל דאגה, ישנן דרכים לצאת מהפלונטר הזה.
מי מאיתנו לא מצא את עצמו בתקופה מדוכדכת. בין אם אתם אוהדי נבחרת אנגליה מאוכזבים, מעריצי בריטני בתקופה קשה או שאולי סתם הסתיימה לה סדרה שאהבתם והשאירה בכם ריקנות. כולנו למודי אכזבות. ואז המח נזכר שאי פעם קראתם איזו כתבה על כך שפעילות גופנית משפרת את מצב הרוח. הנה, נמצאה התרופה.
אבל רגע, אם אתם כל כך מבואסים איך תצליחו להוציא את עצמכם לאימון? הבעיה המעגלית הזו מכונה "פרדוקס האימון והמתח הנפשי". על פי מחקר חדש שפורסם בכתב העת PLOS ONE אותו פרדוקס שעוסק בבריאות הנפש עלול להשאיר אותנו עמוק בבוץ.
המחקר סקר כ-1,700 בני אדם שנשאלו אודות הרגלים של פעילות גופנית לעומת אורח חיים יושבני ובחנו כיצד אלה עשויים להשתנות בתקופת הקורונה בהשוואה לתקופה שלפני פרוץ המגפה העולמית. יותר ממחצית הנשאלים דיווחו שמצבם הנפשי הורע מאז נכנסה הקורונה לחייהם. החוקרים מצאו כי לרוב האנשים לא הייתה מוטיבציה להתאמן שכן שהם היו מודאגים מדי. אלו שהצליחו להישאר פעילים טענו כי הם מונעים מהרצון לשפר את בריאות הנפש ופחות על מנת להפחית במשקל או להתחזק פיזית.
בתקופת הקורונה: יושבים יותר - מתאמנים פחות
לפי המחקר, משך הזמן שהוקדש לפעילות אירובית פחת ב-11%, ומשך זמן שהוקדש לאימון כח ירד ב-30%, וזאת בהשוואה לתקופה של שישה חודשים לפני פרוץ המגפה. כמו כן, דיווחו המתאמנים כי במהלך היום הם מוצאים את עצמם יושבים בממוצע 30 דקות יותר בתקופת הקורונה מאשר לפני כן. יתרה מזאת, נמצא כי המשיבים שפעילותם הגופנית פחתה במהלך המגפה באופן הדרמטי ביותר סבלו מהתוצאות הגרועות ביותר במבחנים שמדדו את בריאות הנפש. המשיבים שהצליחו לשמר את רמת הפעילות הגופנית שלהם זכו למדדים טובים יותר במבחנים אלו.
אמנם אין זה פשוט, אך הדבר הנכון לעשות הוא להתגבר על חוסר המוטיבציה, להתחיל בפעילות גופנית וכך נוכל להפחית את המתח הנפשי– כך אמרה מחברת המחקר, ד"ר ג'ניפר הייז לכתב העת Bicycling US. הייז, מהמחלקה לקינסיולוגיה באוניברסיטת מקמאסטר שבאונטריו, קנדה, מספרת כי הנוסחה נכונה גם עבור מקרים של דיכאון - נשאלים דיווחו כי הם מודעים לכך שפעילות גופנית יכולה לסייע להם בהקלה בסימפטומים, אך התקשו להתגבר על היעדר המוטיבציה.
החוקרים מצאו כי ישנם כמה חסמים שהפריעו לנשאלים לצאת לפעילות גופנית שתטיב עמם, ובהם היעדר תמיכה חברתית, חוסר בזמן והיעדר גישה למתקנים וציוד ספורט. לפיכך, ניתן לומר כי פעילות גופנית במסגרת קבוצתית או רכישת ציוד ספורט לבית יכולים לסייע לנו להתגבר על הפרדוקס. לפיי הייז, המגפה העניקה לאנשים רבים יותר זמן פנוי בזכות מעבר לעבודה מהבית וצמצום בנסיעות ופעילויות נוספות. אך נתונים אלו רק מחמירים את הבעיה שכן יש לנו יותר זמן פנוי אך פחות מוטיבצה לצאת לריצה – דבר שגורם לנו לחוש עוד יותר מיואשים. לפי הייז, מוטב שנהיה יותר סלחניים כלפי עצמנו: "אין טעם להוסיף עוד מתח או אשמה לחייהם של אנשים בתקופה זו", סיפרה.
בהתאם לממצאים, ניסחו החוקרים כמה המלצות שעשויות לסייע בהגברת המוטיבציה לאימון. החוקרים ציינו כי פעילות גופנית בעצימות נמוכה יכולה לסייע בהפגת תחושת חרדה. עוד מייעצים החוקרים לתכנן את האימונים שלנו בדיוק כמו שאנו קובעים פגישות. יש להחליט על מועדי האימון מראש ולהכניס אותם ללוח הזמנים שלנו. "המסקנה העיקרית היא שכל פעילות שנבחר לעשות טובה יותר מלא לבצע אף פעילות", אומרת הייז. "פשוט תזוזו קצת יותר בכל יום".
חן רבי הינו מאמן ריצה ובעלים של מועדון הריצה "הצעד הראשון".