אם אתם קוראים את השורות האלה ועברתם את גיל 17, נסו להיזכר מה עשיתם ואיפה הייתם בגיל הזה. אם אתם בני פחות מהגיל המדובר, בואו לשמוע סיפור שיכול לעורר בכם השראה. מתעמלת המכשירים ליהיא רז, בספטמבר בת 17, השיגה כבר במהלך 2019 את הקריטריון הבינלאומי לאולימפיאדה, אך לא הצליחה להשיג את הקריטריון הישראלי, המחמיר יותר, וכבר חשבה שתפספס את אירוע הספורט הגדול בעולם. אלא שאז פרצה מגפת הקורונה, האולימפיאדה נדחתה בשנה, וכעת לרז יש עוד סיכוי להגיע כשתנסה להשיג את הקריטריון הישראלי בספטמבר.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
"כשהאולימפיאדה נדחתה חשתי הקלה", מספרת רז בהתרגשות. " לפני הדחייה הרשמית הייתה אי ודאות לגבי המסגרת בה אוכל להשיג את הקריטריון - כי תחרויות הקריטריון בוטלו וחששתי שהעובדה שלא התאמנתי תפגע בסיכויים שלי להשיג את הקריטריון. עכשיו כשחזרנו לשגרת אימונים ויש לי זמן להתכונן אני מרגישה הרבה יותר ביטחון להגיע במצב המיטבי לתחרות הקריטריון שתתקיים בחודש דצמבר".
רז מתמקצעת בארבעת המכשירים בהתעמלות: קפיצות, מקבילים, קורה וקרקע. את דרכה הספורטיבית החלה כבר בגיל 6 בחוג התעמלות ברמת השרון אצל המאמנת מורן קלפנר, המאמנת אותה עד היום. המאמנת גם נכחה על קו הטלפון בזמן הראיון ונשמעה נרגשת לא פחות מחניכתה, אותה תיארה כ-"אימת המתחרות – הילדות בתחרות היו יודעות יותר מליהיא כמה שהיא טובה. היא הייתה מצטנעת ודי ביישנית".
"מורן הגיעה אליי בגיל 6 וגילתה אותי דרך מבחנים שעשו לספורטאיות ברמת השרון", מספרת רז על ההתחלה ודרך ההיכרות שלה עם עולם ההתעמלות. "התאמנתי 3 פעמים בשבוע עד כיתה ו' בערך ואז מורן הציעה לי לעבור למסלול אולימפי תחרותי שהמשמעות שלו היא יותר אימונים ויותר מקצועיות. זה היה מעבר מעניין ממשהו שראיתי בהתחלה רק בתור חוג, ממש לא חשבתי שזה יביא אותי למקומות של תחרויות וחו"ל".
המעבר הזה לספורט מקצועני ברמה הזו וההתמקדות בזה גורם לך להרגיש שאת מפסידה משהו בחיים האישיים?
אני אומנם לא מרגישה שאני מפסידה משהו, אבל ברור שבאופן אובייקטיבי אין לי פנאי לפעילויות שהרבה מבני הנוער בגילי עוסקים בהןהבנות בקבוצה הפכו להיות גם החברות הכי טובות שלי. אנחנו נפגשות ומדברות גם מחוץ למסגרת האימונים ויש לי גם חברים טובים מבית הספר, אז אני לא מרגישה שאני מפספסת משהו. אני דווקא מרגישה שהתבגרתי יותר מהר בזכות הספורט".
"בכלל לא ציפית לקבוע קריטריון"
כיום רז משתייכת לסגל ה"טופ טים" של הוועד האולימפי - היחידה לספורט הישגי, פרויקט ייחודי לתמיכה בספורטאיות במסגרת אתנה, היחידה המקצועית לקידום ספורט נשים במכון וינגייט, מה שאומר בפועל שרז נהנית מתמיכה נרחבת של הוועד האולימפי בתחומים טיפולים פיזיותרפיה ותזונאית ספורט. אם אכן תעפיל לאולימפיאדה היא תהיה אחת המתחרות הצעירות, בטח מטעם ישראל.
את הרגעים שאחרי שהבינה שהיא קבעה את הקריטריון האולימפי מתארת רז בהתרגשות: "זה היה שוק. חזרנו לחדר ההלבשה ופשוט אני ומורן בכינו בחדר. זה היה בתחרות בגרמניה ובכלל לא ציפינו לקבוע את הקריטריון. יצאתי מהמקלחת ופתאום ראיתי המון הודעות ברכה בטלפון ורק ככה הבנתי שקבעתי את הקריטריון. עכשיו אני אנסה לקבוע את הקריטריון הישראלי שהוא יותר מחמיר – כנראה כדי לדאוג שאייצג את ישראל בכבוד".
איך הגיל משפיע עלייך מול מתעמלות אחרות?
"יש לפעמים עניינים כאלה של חוסר ניסיון. ההתרגשות גדולה יותר. חסר לי אפילו הניסיון מול קהל גדול, אבל בתחרויות גדולות מצטרפים אליי בדרך כלל בני משפחה וחברות אז זה עוזר. בצד החיובי אני מרגישה שהגוף שלי מתפקד יותר טוב מול מתעמלות מבוגרות יותר".
ולמה אנחנו צריכים לצפות ממך באולימפיאדה?
"שאני אעשה את ההכי טוב שלי ואייצג את המדינה בכבוד. וכמובן – שזו לא תהיה האולימפיאדה היחידה שלי!".