ענפי הספורט ישלמו את המחיר? "מתקשרים אליי אנשים ואומרים לי 'תן לי מגרש לשעה וחצי לפרוק את העצבים, אחרת אני אפרוק אותם בבית'. פשוט הזוי שענף כמו טניס לא יכול לחזור ולתת לאנשים קצת לפרוק, אבל ספרים שבאים במגע הרבה יותר משמעותי עם הלקוחות, זה בסדר". את הדברים האלה אומר דורון גרטל, מנהל מועדון הטניס בני הרצליה ומפעיל חוגי טניס באשדוד, שכמו עוד מנהלים, בעלי מועדונים ואנשי ספורט ברחבי הארץ, רואה את המשק מתחיל לאט לאט לחזור לשגרה - ואחרים זוכים להקלות, חוץ ממנו ומחבריו.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
"עצמאים יש בכל מקום, גם בענף הטניס", אומר גרטל, "יש מאמנים שהלכו לעבוד בשליחויות כדי לפרנס את המשפחה כי הם ממש לא יכולים להתקיים מהחל"ת. ההבדל בינינו לבין ענפים אחרים הוא שאנחנו ספורט וכנראה שמשרד הבריאות עדיין לא הפנים את זה אבל ספורט שווה בריאות, לא רק גופנית – גם לנפש. הצעתי הצעה שנחלק ילדים שמשחקים לזוגות קבועים, אחרי שעת משחק הם יילכו וכעבור רבע שעה יגיע זוג אחר, הכל בחינם כדי לתת קצת שינוי אווירה לילדים – אבל כלום, ההצעות האלה לא מתקבלות".
"ההורים והילדים משתגעים, הם לא מבינים למה אנחנו לא חוזרים לשחק. בכל שבוע שעובר, כולם משתגעים והופכים ליותר עצבניים", הוא מספר. "אני עובר ברחובות בהרצליה ורואה שכולם בחוץ. כל רופא יגיד לך שיש סכנת הידבקות בתורים – אז זה בסדר? משרד הבריאות צריך להבין שהספורט צריך לבוא קודם".
מהדברים של גרטל עולה כי בשטח כלל לא קיימת הבנה כיצד מתקבלות ההחלטות: "נגיד גלישה. ראינו את הפקחים מוציאים מהמים גולשים ומחלקים להם קנסות – אבל למה? למי הם מפריעים? הם גולשים במרחקים אחד מהשני, מוגנים. למה לא לתת לאנשים את האפשרות הזו?".
"את איקאה פותחים - ואת הים לא. זה חוסר צדק"
ואכן, אחת המחאות שהתקיימו אתמול היא זו של גולשות מרחבי הארץ שהפגינו מול סניף איקאה בנתניה על פתיחתו – בעוד שלגולשים לא מאפשרים לחזור למים. נעמי לי און, גולשת עם 9 שנות ותק שהשתתפה במחאה בנתניה, מספרת: "קיימנו את המחאה קודם כל כי נמאס לנו לשבת בבית. הים בשביל הגולשים הוא כמו פסיכולוג, ולקחו לנו אותו בבת אחת, למרות שדווקא במים אנחנו יותר מוגנים. הווירוס לא שורד במים, אנחנו לבושים בחליפות, גולשים במרחקים זה מזה - ואחרי הגלישה כל אחד הולך לדרכו. למה אנחנו לא יכולים לחזור?".
"אבסורדי מבחינתנו שהלכו ופתחו את איקאה שזו רשת עם סניפים סגורים, לעומת הים שהוא פתוח", אומרת לי און. "גם אם יהיו 300 גולשים במים - הם יהיו במרחקים זה מזה, וזה לא יורגש במים. הרגשנו שיש פה חוסר צדק".
ענף ספורט נוסף שאמור היה "ליהנות" מהעובדה שהוא משוחק כמעט ללא מגע בין השחקנים ולחזור לפעילות הוא הכדורעף, אך לא כך הדבר - וגם בענף הזה קיימת חוסר ודאות קשה. "לא מפתיע אותי שלא מאפשרים לספורט לחזור כי אפשר להגיד שבעצם הספורט פה לא מעניין אף אחד אצל מקבלי ההחלטות", אומר אורי שפירא, אחד מהבעלים של מכבי aov אשדוד בכדורעף ומאמן קבוצת הנשים של המועדון.
"בישראל ספורט יכול להעניק גאווה לאומית שאנחנו כל כך מחפשים, אבל זה לא קורה כי הוא לא מעניין את המנהיגים וזו הסיבה שעכשיו אנחנו עדיין לא חוזרים לפעילות. גם בעידן פוסט הקורונה ברור לי שכל התקציבים שיהיו חסרים יגורדו על חשבון הספורט".
"את הקיצוצים ביום שאחרי - יעשו על חשבוננו"
והאם במשרד התרבות והספורט מנסים לסייע? "כרגע אנחנו רואים ששרת הספורט בכלל עוברת מהתפקיד אז לא מדברים איתנו משם", אומר שפירא. "לשר הבריאות יותר חשוב לדאוג שיהיה מניין לתפילות ולא מניין לספורט אז הוא לא דואג לנו. צריך להבין שילדים ונערים שמשחקים אצלנו רחוקים מקבוצות הסיכון ואין סיבה לא להחזיר אותם לפעילות. מה ההבדל בינינו לבין משרד שבו עובדים 6-8 שעות ביום צמוד אחד לשני?".
"ברור שלכולם יש חשש לסבים וסבתות, לא רוצים שהם יידבקו מהילדים, אבל מצד שני אני רואה שיש הקלות ושברחובות מסתובבים לא מעט ילדים – אז מה ההבדל? או שעושים סגר כללי כמו שכבר היה או שמחזירים את המדינה לפעילות ונותנים להם לעשות ספורט גם בשביל הבריאות הנפשית של ההורים והילדים".
בדומה לגרטל, גם לשפירא ברור מאיפה יקחו את התקציבים בעידן שאחרי הקורונה: "ברור לנו שאת כל הקיצוצים יעשו על חשבון הדברים ה"לא חשובים" כמו הספורט. לא ברור לנו, וגם למועדונים אחרים בארץ, איך ניערך בכלל לשנה הבאה. אבל האמת? אנחנו רק רוצים ומבקשים שיתנו לנו לחזור לרוץ ולקפוץ ומעבר לזה ננסה להתסדר – אנחנו אופטימיים".