עבר, הווה ועתיד: המנהלים המקצועיים בחיפה
רגע לפני ההחלטה המשמעותית ביותר בקדנציה של ליאור רפאלוב עד כה, עצרנו כדי להסתכל על המנהלים המקצועיים הקודמים של חיפה. מהביקורת של אלאך, דרך הסיבוב של קרלסן ועד המסקנות מעידן אלברמן

רפאלוב הוא האיש האחרון ברשימת מנהלים מקצועיים שעברו במכבי חיפה. השם הבולט ביותר, ומי שכיהן בתפקיד במשך כמעט ארבע עונות, הוא כמובן גל אלברמן. אלברמן עבר מסלול דומה לזה של רפאלוב, כשהוא שימש כראש מערך הסקאוטינג ב-2020/21 (בה הקבוצה זכתה באליפות) אחרי פרישתו, וחיזק את הקבוצה שהגיעה לליגת האלופות.
התפקיד לא אויש במשך שנתיים, כשלפניו כיהנו בו, במשך עונה אחת כל אחד, טור כריסטיאן קרלסן ומו אלאך. הירוקים עובדים באופן עקבי עם מנהל מקצועי בשנים האחרונות, מה שהוביל גם לתקופה המוצלחת ביותר בתולדותיהם. ובכל זאת, דווקא מבט על ארבעת המנהלים המקצועיים יכול ללמד דבר או שניים על המועדון.

קרלסן הגיע בשיאו של "העשור השחור" של מכבי חיפה, כשהוא מונה לפני תחילת 2016/17. הוא הגיע עם לא מעט ניסיון, כשבין היתר הוא עבד בלברקוזן וזניט סנט פטרסבורג, ושימש בתור מנכ"ל מונאקו. לא היה לו ניסיון בפועל כמנהל מקצועי, מה שאוהדי חיפה הרגישו על בשרם.
קרלסן היה המנהל המקצועי הראשון מזה שנים, מה שהוביל למחלוקות בינו לבין רוני לוי ולאחת המבוכות הגדולות ביותר שחיפה ידעה, ההדחה מול נומה קאליו האסטונית בפנדלים. בגזרת הרכש לא ראינו שמות גדולים במיוחד שחותמים בקבוצה, מלבד ניקיטה רוקאביצה ואולי גארי קמלמכר שהגיע ממינכן 1860.
חיפה עצמה רצתה שהוא ימשיך לאחר שהתחיל תהליך לשינוי המבנה הארגוני, אך הוא בחר מסיבות אישיות לעזוב למולדתו. הוא עבד ב-IK Start, קבוצה נורבגית קטנה ולאחר מכן עזב את הכדורגל. לאחרונה הוא מונה לתפקיד הסקאוט של אומוניה ניקוסיה.
המחליף של קרלסן. בשונה ממנו הגיע עם ניסיון בתור מנהל ספורטיבי, אחרי ששימש בתפקיד בהצלחה יחסית בוויטסה ארנהיים (אליה חזר לאחר שעזב את חיפה). אלאך שימש בתפקיד ב-2017/18, אחת העונות הגרועות ביותר שידע המועדון בה הוא סיים במקום העשירי, בלתי נתפס.
גיא לוזון התחיל על הקווים וסיים את תפקידו ב-9 בדצמבר. חודש וחצי לאחר מכן מונה פרד רוטן שלא הצליח להושיע, ומלך שערי הליגה היה ניקיטה רוקאביצה עם תשעה שערים. מדובר אולי בנקודת השפל הגדולה ביותר של הקבוצה בעידן יעקב שחר.
סיכם את הקנדציה בראיון בתקשורת בהולנד, בו ביקר את שיטת העבודה בירוק: "חשיבה מבוססת תהליך היתה כמעט קללה שם", סיפר אלאך על ההתנהלות של חיפה. "היה חסר לי חיבור מבחינת חזון ואסטרטגיה, וזה דרש יותר מדי הסתגלות. כשלא יכולתי לעשות מה שרציתי, עזבתי".
אלאך חזר לשמש כמנהל ספורטיבי בואלוויק ההולנדית והמשיך תהליך מוצלח עם קבצוה קטנה שהגיעה עד למקום התשיעי בליגה בכירה. אחרי חמש עונות הוא עבר לכרונינגן, שהתבססה גם היא באמצע הטבלה. אולי כאן הייתה הטעות של חיפה. זה נדמה שאלאך, הן בבחירת השחקנים והן בהתנהלות השוטפת, לא הבין את הלחץ של קבוצת צמרת.

המנהל המקצועי המוצלח ביותר שידעה מכבי חיפה, לפחות מאז עידן גיורא שפיגל בשנות ה-90`, ואולי המוצלח ביותר בכדורגל הישראלי בכלל. אלברמן היה ראש מחלקת הסקאוטינג והיה בעל תפקיד בכיר בקבוצה שזכתה באליפות הראשונה בשושלת, אך שימש כמנהל ספורטיבי החל מהאליפות השנייה.
בתקופתו חיפה שילבה בין רכש מוצלח מתוך הליגה (עלי מוחמד, שון גולדברג, דין דוד) להברקות מבחוץ (עבדולאי סק, פרנטזדי פיירו) וידעה לנצל הזדמנויות, למשל עם ההחזרה של דיא סבע מטורקיה בשלהי 2022/23. במקביל, לא מעט שחקני נוער צמחו בתוך המועדון. יש לו חלק מרכזי בשושלת הירוקה.
ובכל זאת, אלברמן סיים את תפקידו ב-2024/25 אחרי שתי עונות מאכזבות בסטנדרט של הירוקים והתבוסה 5:1 בדרבי. השילוב בין שחקני רכש שלא היו ברמה הנדרשת כמו מתיאס נהואל וקסנדר סברינה לבין הלחץ מתוך המועדון הובילו בסופו של דבר לסיום תפקידו, ובצדק.
כיום אלברמן מקיים סדנאות MasterClass, מעין כיתות אמן למנהלים מקצועיים, ומנסה להכשיר את הדור הבא. כרגע הוא מחוץ לקבוצה בליגת העל, אבל נדמה שזאת שאלה של זמן.
אלברמן, המנהל המקצועי הראשון של חיפה מאז אלאך, היה אמון בין היתר על בניית הסגל לצד המאמן (בכר), מערך הסקאוטינג והאנליזה ועל חיבור בין האקדמיה לקבוצה הבוגרת. לא מעט תהליכי עומק התחילו בזכותו, לטובה ולרעה.
המנהל המקצועי הנוכחי של מכבי חיפה. בשונה מאלברמן, שפרש מכדורגל ב-2019, שימש בהתחלה כעוזר מאמן ולאחר מכן התקדם לתפקיד ראש מערך הסקאוטינג, רפאלוב הפך לאיש החזק במערכת כמעט מיידית עם פרישתו. אחרי שנה בה שימש כראש מערך הסקאוט בפועל הוא הפך למנהל המקצועי.
רפאלוב חולק סמכויות עם מנכ"ל מכבי חיפה איציק עובדיה, כשהוא היה אמון על המערך המקצועי והרפואי החדש בקבוצה (בה, לפחות בשלב זה, נדמה שיש פחות פציעות מאשר ממה שראינו בשנה שעברה).
רפאלוב אמון על הסקאוטינג, מה שהוביל להצלחות כמו ברוניניו ופדרו ברזאו ושחקנים שמסתמנים בתור כישלונות כמו וונדרסון צונאמי או נייג`ל לונוויק. הראשון הגיע על פניו בתור שחקן מוכח, מה שלא מנע ממנו לשקוע יחד עם שאר הקבוצה, בזמן שהשחקן השני הגיע מאמצע הליגה השלישית באנגליה כדי להחליף בלם שנמכר לקבוצה מאמצע הליגה השנייה.
כאמור, מוקדם לשפוט את הקדנציה של רפאלוב. המנהל המקצועי החדש מינה את דייגו פלורס, מאמן ארגנטינאי בלי ניסיון באירופה, וראה אותו מפוטר חודשים בודדים לתוך העונה. לאחר מכן ברק בכר חזר, ואחרי שמועות על מערכת יחסים עכורה בין השניים הם עבדו זה לצד זה ב-2026/27.
הפעם, כך נדמה, רפאלוב מגיע לסיטואציה בה הוא הדמות המקצועית הבכירה ביותר בקבוצה, לא משנה מי יגיע תחתיו (ויהיה המאמן הראשון שממונה תחת רפאלוב בעודו המנהל המקצועי). החלון בינואר יעניק הזדמנות נוספת לתקן, אך הזדמנות שעשויה להיות האחרונה. ככה זה במועדון כל כך גדול, כל כך אהוד, שרוצה וצריך להתחרות על אליפות בכל שנה.
מנהל מקצועי, בשונה ממאמן, יכול להחזיק שנים בתפקיד ולראות מאמנים עוברים דרכו. מנהלים מקצועיים עוברים לדבר על אסטרטגיה, תהליכי עומק ומטרות רב-שנתיות, מונחים שכמעט זרים לשפה הישראלית. אלאך וקרלסן החזיקו שנה כל אחת. אלברמן, חרף זכייה בשלוש אליפויות, פוטר באמצע עונה אחרי 5:1 בדרבי וביקורת של האוהדים. בהתחשב ביכולת בעונה הנוכחית, יהיו מי שיטענו ששעון החול של רפאלוב התהפך. מה הוא יכול ללמוד מקודמיו בתפקיד? שהפוקוס שלו, בשונה ממה שאנחנו רגילים אליו מאירופה למשל, הוא ההווה.
