לתת כתף: כך ישראל צריכה לשחק נגד אירלנד

אירלנד באה למשחק היום בתחושה שלנצח אותנו בכדורגל ולשחק לנו בראש זה קל. שללחוץ אותנו זה קל, לעשות נגדנו מעברים מהירים זה קל, לנצח בנייחים זה קל, לתת כתף באמצע ולקחת כדור זה קל.

הרי גם ככה ארבעה משחקים בתוך פחות משבועיים זה לא מתכון שנבחרת ישראל מצטיינת בו. פציעות, עייפות, סגל חסר וחוסר ביטחון אחרי קמפיין רע הן רשימת בעיות שצריך לחפות עליהן.

אז הנה לקינוח, למשחק האחרון, אנחנו דווקא מקבלים שוב את הנבחרת הזאת שמוציאה אותנו מדעתנו מתוך שנאה ובורות, ובעיקר תבוא לעשות את מה שהכי אוהבת ומקשה עלינו. לרוץ מהר. ולרוץ. ולרוץ. חזק ומהר. שוב נצטרך לעשות משחק שמחפה על החסרונות. ויש הרבה.

אנחנו מצידנו, מגיעים אחרי תיקו אפס מול נבחרת קוסובו שהייתה בהרכב חסר. כמה שזה מוזר להודות, זו הייתה הפעם הראשונה שהנבחרת הגיבה לסגנון שרן בן שמעון רצה בהכנה למשחק. זה לא קרה נגד אוסטריה למרות שניסינו לגרד תיקו, וברור שלא מול אירלנד.

עלינו סוף סוף בהרכב כזה שאולי יהיה ליריבה קצת קשה נגדנו. ויתרנו על שחקנים טכניים בשביל אמצע צפוף שיעזור הגנתית. זה יותר אפור וגם יותר נכון לנבחרת שמחפשת את עצמה, שלא יודעת מפה לאן הולכים.

למי שתהה וגם טעה, בשום רגע לא אמרתי או הסברתי שהנבחרת שיחקה משחק מרשים ואיכותי, אלא משחק נכון וטוב לסיטואציה הנוראית שהמאמן והשחקנים כולם יצרו במו רגליהם.

היו לנו ארבע הזדמנויות מצוינות לעשות גול. זה מה שצריך בשביל 1:0, לשמור עליו עם השיניים ולשנות מומנטום. לכן אני חושב שעשינו את המסביב נכון. במערך. בגישה. בניצול היכולות של עבדה וחלאילי. אבל לא בסיומת. חלוצים לא חדים. זה פספוס וחבל.

העובדות הן ברורות עד עכשיו בקמפיין. שער אחד. נקודה אחת מתשע. בשני משחקים קיבלנו שלישיות. אי אפשר להסתתר. הסיבוב הראשון של הבית הזה הוא כישלון. התוכניות של רן בן שמעון לא עבדו. השחקנים מדור המונדיאליטו לא עשו קפיצת מדרגה. צריך לעשות ריסט. לנסות משהו אחר.

מעכשיו זה ברור, לכל מי שהתבלבל, שבכל המשחקים שנותרו אנחנו אנדרדוג. השאלה היא האם מול אירלנד נוכל להביא משהו שימשיך את הגישה מול קוסובו, ברמת נבחרת שהיא לא מרגרינה. האם הנקודה הראשונה הייתה אולי נקודת אור קטנה או נקודה חד-פעמית שלא נזכור בכלל.

רוב האנשים סקפטיים אחרי השבוע האחרון שיהיה שינוי. אני יכול להבין אותם ואפילו להזדהות. יחד עם זאת, אני גם יודע שאם הייתי שחקן נבחרת ישראל כרגע, כמו שהייתי בשלושה קמפיינים שונים, היינו דואגים שחדר ההלבשה והמגרש מול אירלנד ייראו אחרת ביום א'. הפצע עדיין לא הגליד.

במשחק כזה צריך לקחת את השחקנים הכי כשירים ופיזיים, לתת 60 דקות של הקרבה. ואז החילופים הפעם צריכים להיות מדויקים ולתת עוד כוחות. קשה להגיד שהחילופים של רב"ש עשו הבדל עד עכשיו.

בשורה התחתונה, צריך לשחק צפוף אבל לא להתבנקר. לעשות מדי פעם מתפרצות חכמות. בעיקר להאט את האירים כמה שיותר לקצב שהם פחות אוהבים.

הנבחרת שלנו עצרה לרגע את כדור השלג מול קוסובו, שלא הייתה בשיאה. עכשיו צריך לדחוף אותו הרבה יותר חזק מזה כדי להסתכל קצת למעלה.