ביברס נאתכו: "השחקנים מהמגזר מקריבים יותר בנבחרת"

"כרגע הכיוון שלי הוא להיות מנהל מקצועי בעתיד. עניין האימון גם מעניין אותי, אני אוהב את זה ולומד את זה. כרגע אני מכוון לתפקיד מנהל מקצועי. כשיגיע הרגע, נלך למקום המתאים".

"הרבה יותר. בארץ יש הרבה דברים שהם מעבר לאישיות. לצערי העניין הדתי והפוליטי נכנס תמיד. בטח בימים שדעות שונות כבר לא מתקבלות. עם השנים זה מתגבר".

"אני מאוד מכבד את מדינת ישראל, נתתי הרבה וקיבלתי המון. ההמנון מדבר לעם היהודי וכשאני עומד ומכבד אותו... כרגע אני לא יכול לשיר אותו כי הוא לא מדבר אליי. אני מכבד דעה על כל אחד, כל עוד זה בצורה נורמלית".

"יכול להיות, אבל אני בקשר טוב עם יוסי עד היום. גם אלון וגם יוסי הלכו לכיוון אחר ותמיד אמרתי שארצה לסיים כשהכח ברגליי והחלטנו שזה הזמן לתת לדור הבא. אולי זה הסתיים קצת לפני מה שאני תכננתי, אבל זה נגמר עם כבוד והערכה. אין לי מילה רעה".

"מאוד. אני לא מאחל את זה לאף אחד, אבל רק מי שעבר את זה יכול להבין. לאבד אבא מאוד דומיננטי, והוא היה הכל בקריירה שלי, ואיבדתי אותו בגיל מוקדם, 18-19, שרק התחלתי לפרוח. אני תמיד מנסה להיות חיובי. הוא השקיע בי הרבה והוא זכה חודש לראות אותי מבקיע 4 שערים בליגה העל ואז `הילד שלי מוכן, זה הזמן שלו`. הוא לפחות נהנה ממני".

"הכדורגל מאוד משתנה. עם האופי שיש להם, הם כן יכולים להיות שחקנים. יש אחד שוער שהוא מאוד מוכשר. אני לא דוחף אותם יותר מדי, כי אני יודע מה זה כדורגל, מה זה ידרוש נפשית ופיזית. אני אומר להם ליהנות וללכת לעוד ענפי ספורט".

"יש בן אחד בלם ואחד קשר. איתם זה עדיין... כשיש בן שוער, זה מלחיץ ברמות גבוהות, יותר מלבעוט פנדל. אני מנסה כמה שיותר לתת להם את השקט ואזור הנוחות, גם לא נותן יותר מדי הוראות. לא לבלבל אותם. יש להם מאמנים, אני סומך עליהם. אם הם מבקשים עצות, אני תמיד שם לעודד. אני מנסה לתת להם לפרוח, זה הזמן שלהם".

"קודם כל זה עניין של איפה אנחנו משחקים, כשחקנים. מישראל מאוד קשה לצאת. בעיקר עניין של דרכונים. כדורגל זה הרבה האיזור שאתה נולד. השחקנים של אירלנד למשל גדלים באינטנסיביות, באימונים אחרים, במנטליות אחרת. יש לזה יתרונות".

"אם נמשיך כמו עכשיו, לא. אנחנו צריכים להחליף גישה, להחליף מנטליות ודרך עבודה. יש לנו את המינוסים שלנו... אם להיות כנה, גם בבית עם אירלנד, אוסטריה וקוסובו, גם אם הן לא הנבחרות הכי טובות באירופה, הן עדיין יותר טובות מאיתנו".

"אני לא פוסל את זה, אבל גם להיות מנהל מקצועי שעובד עם ילדים זה מאוד מעניין. בנבחרת אתה צריך את הדור הצעיר. דווקא עכשיו בנבחרות הצעירות יש אנשי מקצוע שהיו שחקני עבר... אני רואה שינוי טוב. אלה דברים שנראה עוד 5-10 שנים. גם ווילי ואנדי באו ואני הייתי מאוד חיובי לגביהם. הם עשו המון דברים טובים לכדורגל הישראלי. בסוף, זה נחתך".

"זו היתה התכנית לפני שפרשתי. בתפיסה שלי הייתי אמור להיות בעל תפקיד, מנהל ספורטיבי. זה היה הכיוון. דברים השתנו לקראת סוף העונה שעברה, אנשים אחרים במועדון התחילו לקבוע. ראיתי שגם אם אני אהיה במועדון, אני לא אקבל החלטות וכח, אלא אהיה עוד אחד וזה לא אני. לא ראיתי את זה טוב לי ולמועדון, כי אני חושב שאני יכול לתרום הרבה יותר".

"אני מבין כי ספגתי משני הכיוונים. אנחנו לא יכלו להבין כמה קשה להם. חוץ מהמשפחה שלך, כולם נגדך. לא משנה לאיזה צד אתה פונה, אף אחד לא רוצה להבין את ההחלטות שלך. היום אנשים במדינת ישראל לא רוצים לשמוע דעות שונות. כולם רוצים לנגן באותו חליל. בכל פעם שאני אומר משהו, מנסים למשוך את זה למקום פוליטי והמסר לא עובר ולקחתי צעד אחורה. תנו לשחקנים מהמגזר יותר קרדיט. הם מותקפים מכל כיוון. תנו להם סבלנות, תתמכו בהם ואל תנסו להוריד להם - `הוא לא שר את ההמנון`... הם מקריבים המון, יותר מכל אחד אחר כי הם בסיטואציה הכי קשה. אולי מהצד של הסבלנות וקבלת האחר, אולי צעד אחד קדימה זה יכליל לתוך המדינה שלנו וימים יותר טובים יבואו".

"ראשי הנבחרת צריכים ללכת עם ה`אני מאמין` שלהם. אם אתם מאמינים בדרך, תבנו אותה. 10 ימים אחורה, יותר מ-50 אחוז היו בעד רן בן שמעון. בגלל 10 ימים, צריך להחליף את כולם... תטוו דרך ותלכו לפיה ותנו לזמן לעשות את שלו".