איפה טברנייר? בועטי החופשיות הטובים בארץ
מגן מכבי ת"א כבש בעונות האחרונות יותר משני הבאים אחריו יחד. האם זה בזכותו או בגלל שינוי שינוי המשחק? מהטקטיקה שהשתנתה ועד המרחק משיאני כל הזמנים

לכל אוהד כדורגל יש את השריטה שלו. זה נכון במקרה של קבוצה אהודה או שחקן אהוב, וגם במקרה של רגע ספציפי במשחק שתופס את העין. אצלי, ואצל רבים אחרים, מדובר בבעיטות חופשיות. משהו בקסם של כדור שמגיע מ-25 או 30 מ` ישר לחיבורים מעל חומה מאוכזבת ושוער המום הוא אולי הדבר הכי יפה שיש בספורט שלנו.
לכן לא מעט אנשי כדורגל ישראלי התלהבו מהגעתו של ג`יימס טברנייר למכבי ת"א, אולי בועט החופשיות הטוב ביותר שהגיע לכדורגל הישראלי בשנים האחרונות. האם הוא בועט החופשיות הטוב ביותר בליגת העל? יצאנו לבדוק. הבדיקה שלנו מתבססת על נתונים מאז 2019/20 בליגת העל בלבד, אלא אם צוין אחרת.
1.ג`יימס טברנייר (הליגה הסקוטית מאז 2019/20) - 9 כיבושים
2.אליאל פרץ - 3
3.גיא בדש - 3
4.עומרי אלטמן - 3
5.סתיו טוריאל - 2
6.דן ביטון - 2
7.מקסים פלקושצ`נקו - 2
8.מתן חוזז - 2
שיאני כל הזמנים (הנתונים באדיבות ירון משעל ונכונים לדצמבר 2023):
אחת המסקנות המבאסות ביותר מהרשימה. השיא של איציק זוהר כנראה בלתי שביר, גם בשל התקופה הארוכה בה הוא שיחק בישראל וגם כי המשחק השתנה. עליית ה-xG ככל הנראה הובילה לכך שאנחנו רואים יותר `תרגילים` במצבים נייחים או ניסיון להגיע לבעיטה טובה יותר מתוך הרחבה. שחקן שמבקיע 39 חופשיות ב-12 עונות בליגת העל, ממוצע של 3.25 לעונה? ממוצע שקשה לראות גם בליגה שלנו.
במהלך העונה שעברה היו תשעה שחקנים בלבד שהבקיעו בכדור חופשי, ואחד מהם (סתיו טוריאל) כבש פעמיים. בשנה שלפניה, במצטבר, עשרה שחקנים. אף אחד לא כבש יותר חופשיות בשנות ה-20 מליאור רפאלוב, כיום המנהל המקצועי של מכבי חיפה. לא מקרי שבשנות ה-90` האיש שהיה מזוהה עם חופשיות היה איציק זוהר, והיום זה מאמן הנייחים לשעבר גיא וייזינגר.
זה אמנם לא מופיע בנתונים עצמם, אבל הזדמנות לשיעור קצר בתורת ה-xG. התיאוריה הפופולרית ביותר בעולם הכדורגל היום טוענת שקבוצה צריכה להגיע לכמה שיותר מצבים "משתלמים" מבחינה מתמטית, רובם מטבע הדברים קרובים יותר לשער.
ברגע ששחקן בועט כדור חופשי, בסבירות לא רעה הוא הופך לכדור שוער או מגיע להגנה. ברוב המקרים לכדור חופשי במרחק של 25 מ` מהשער יש כ-4-6% להיכנס לרשת לפי ה-xG. מצב בו שחקן מרים או מוסר כדור מגדיל את הסיכוי לשער.
הדוגמה המעניינת ביותר כאן היא ירדן שועה, השחקן שבעט הכי הרבה חופשיות בשנה שעברה. מתוך 72 בעיטות חופשיות אותם שועה לקח הוא בעט שש בלבד לעבר השער, מתוכן אחת למסגרת. טוריאל, היחיד שהבקיע שני שערים בחופשיות בעונה שעברה, ניסה לבעוט לשער שש פעמים מתוך 63.
בהתאם, היו לא מעט הרמות של שועה ושל טוריאל. יש למכבי ת"א שחקנים שיודעים להשתלט על סיטואציות כאלה ברחבה ולהפוך אותן לשערים, ולכן גם הם מרימי חופשיות טובים. המטרה היא בסוף שהקבוצה תנצח, ובהתאם לתיאוריית ה-xG קבוצות יעדיפו לראות אותם מתחילים תנועה חיובית בהתקפה ולא מפציצים מרחוק.
דן ביטון, למשל, הבקיע שני שערים בלבד בחופשיות. למרות זאת, הוא בישל לג`ורג`ה יובאנוביץ`, דור פרץ ודור תורג`מן ממצבים נייחים. עומר אצילי בישל לבוגדן פלאניץ` ולדור מיכה מכדורים חופשיים, ושועה בישל לפרד פרידיי בתחילת 2023/24. הרשימה הולכת ומתארכת; גם טברנייר עצמו בישל לא מעט.
ג`יימס טברנייר כבש תשעה שערים בבעיטות חופשיות. מכבי ת"א צפויה לתת לו לבעוט יותר מקבוצות אחרות, בהתחשב בכך שקני מילר שיחק לצד טברנייר במשחקים בהם המגן הבקיע ממצבים נייחים. סביר שהוא יקבל חופש שאין לשחקנים אחרים לאיים על השער.
שאלה טובה. התשובה כנראה לא קשורה רק ליכולת של טברנייר לבעוט חופשיות, אלא לצורך של מכבי ת"א בכך שהוא יבעט חופשיות במקום לנסות להרים, למסור או לנצל את התנועה המוצלחת של דור פרץ, עידו שחר והליו וארלה, תנועה שתהיה העוגן של הצהובים במהלך 2026/27.
לכן התחזית היא שהחופשיות של טברנייר יובילו ליותר בישולים מאשר לשערים, נטו מתוך אמונה שהוא לא יקבל חופש לבעוט בתדירות שהייתה בסקוטלנד (בה הכדורגל שונה משמעותית מאשר בישראל). אוהדי מכבי ת"א ישמחו כמובן לראות אותו משתיק אותנו, רצוי עם בעיטה לחיבורים.