לא יכול להמשיך ככה: כל הבעיות בנבחרת

היה קשוח בעמדת השידור אתמול.  משריקת הפתיחה האופטימית הצלחתי תוך חצי שעה להרגיש כועס. מובך. מושפל. עצבני. נעלב. פער בלתי נתפס בין מה שאני רואה בפועל לבין מה שהלב והראש רוצים לראות מהנבחרת ששוטטה במגרש. שהיתה סטטיסטית בארוע שהיא צריכה להוביל בו ולהשפיע.

בעיניי, זה היה משחק שהיה יכול לחבר את נבחרת ישראל למדינה שמחפשת כל כך להיות גאה במשהו קולקטיבי. משהו שמייצג את כולם. בלי פוליטיקה. בלי בחירות. בלי מחנה כזה או אחר. 

ההתנהגות הבזויה של האירים, גרמה לישראלים מכל מקום, גם כאלה שפחות אוהבים כדורגל כמונו, להתאחד סביב משחק כדורגל. סביב הנבחרת. זו היתה הזדמנות להחזיר את האמונה בכדורגל שלנו. להראות שהוא שמסוגל להתעלות. זה היה פשוט שובר לב לראות נבחרת אנמית, כבויה, נרפית שמפסידה כל תאקל ומאבק מהרגע הראשון. 

מקצועית, זה היה קמפיין שאמור היה להתחיל להביא תוצאות. נגמר שלב ההכנה. תגידו לי, איזה שחקן בקמפיין הזה נראה טוב? איזה שחקן מוציא מעצמו את המקסימום? מנור? גלוך? רביבו? חלאילי? דניאל פרץ? אפשר לעבור על כולם כמעט. 

הרצון לתת לטאלנטים לשחק יחד בהתקפה כשאין לנו משחק הגנה אמיתי מהצד השני, מייצר סלט שאין לו טעם. אין יצירתיות בהתקפה. אין איכות בהגנה. שחקנים לא משחקים בתפקיד שלהם, כדי להכניס את כולם למערך דינמי (שמשתנה מהגנה להתקפה ולהפך), מערך שקשה לייצר בזמן קצר בנבחרת. זה לא עובד עד עכשיו ואתמול היה תמרור אזהרה בוהק. זה לא יכול להמשך ככה. 

קחו לדוגמא את דור פרץ, שהיה חסר מאוד במחצית הראשונה. זה נכון. כשהוא שיחק כקשר אחורי יותר מול האוסטרים הוא לא הורגש. אתמול הוא נכנס בעמדה בה הוא יכול להשפיע ולהביא את התכונות הטובות שלו. לא צריך רק לתת לשחקנים לשחק, אלא גם להוציא את המיטב מהם.

נבחרת נחמדה היא לא נבחרת מנצחת. הרבה כשרונות הם לא קבוצה. כדי שזה יקרה צריך למצוא את השילוב ולוותר על הצורך לרצות את כולם. מה המאפיין של הנבחרת? מה ינצח לנו משחקים? הגנה? התקפה? 

רן בן שמעון יודע שהקמפיין הזה וההופעה הנוראית אתמול מאפשרים עוד הזדמנות אחת מול קוסובו לנסות להציל את הקמפיין הזה, כי זה לא רק ההפסד, אלא הדרך. האשליה שיש משהו שאוטוטו יתחבר ויפרח בזמן שאנחנו סופגים בממוצע כמעט 3 שערים למשחק מול יריבות טובות, כשאין לנו יכולת לייצר מצבים בהתקפה כשעוד יש על מה לשחק. 

אתמול היה ערב שהיה יכול להיות ערב מכונן וחשוב לכדורגל ולחיבור שלו לציבור בישראל, לצערי פספסנו אותו בענק. הלוואי שהשחקנים האלה, חלקם גם בונים קריירות אדירות ברמה האישית, יצליחו להוכיח איכשהו שהם בכל זאת יכולים להיות גם נבחרת שהישראלים גאים בה. בשביל שיהיה סיכוי שזה יקרה, השחקנים ורן בן שמעון צריכים לעשות סוויץ` של 180 מעלות ממה שראינו השבוע. שעון החול אוזל. אתמול הוא גם קיבל ניעור רציני.