רעש וצלצולים. צפו בתקציר: ישראל חטפה 3:0 מאירלנד

אחד הלילות הכי עצובים של הכדורגל הישראלי נגמר עם שלוש שריקות חדות. נבחרת ישראל הובסה הערב (ראשון) 3:0 מול נבחרת אירלנד, באחד המשחקים הכי חלשים של הנבחרת בשנים האחרונות. אחרי כל הסאגה של הימים האחרונים, הדיבורים על ביטולים ועל חרמות ועל גאווה וכבוד לאומי - כולם התרסקו על הדשא בדברצן תוך 25 דקות. ליגת האומות הפכה לליגת הסיוטים לרן בן שמעון ולשחקנים שלנו.

לא היתה מילה ששמענו יותר השבוע מאשר "כבוד". הפרובוקציות האיריות, הקריאות לחרם, הדיבורים על טבח ורצח עם - כולן הצטברו על הנפש שלנו כאוהדים, וכולנו קיווינו למשחק שבו נבחרת ישראל תחזיר לנו את הכבוד. ובכן - כבוד לא היה על הדשא הערב. ומה שנשאר מהתקוות הללו, זו השפלה. ישראל, מלאה בעצמה ורק בעצמה, פשוט התרסקה על הדשא - כמעט מהדקה הראשונה, ויורדת עם תבוסה כואבת.

ומשריקת הפתיחה, ישראל נראתה כמי שנמצאת בפלנטת כדורגל אחרת לגמרי. האירים הם אולי לא נבחרת נוצצת מדי, אבל היא נראתה טובה מרחק שנות אור מישראל - שהיתה חלשה, רכה, נרפית וספגה שלושה שערים קלים כנוצה תוך לא יותר מ-25 דקות. המערך של בן שמעון התפרק תוך פחות מחצי שעה, ומשם - המשחק היה אבוד.

במחצית השנייה עוד ראינו קצת ניצוצות, בעיקר הודות לדור פרץ שעלה מהספסל, אבל גם מעט דקות טובות היו מעט מדי ומאוחר מדי. בשורה התחתונה, זו היתה תצוגת כדורגל רעה של הנבחרת שלנו - תצוגה שבה לא שיחקנו כדורגל, אבל עוד יותר מזה, כל ציפייה לאיזשהו משחק הקרבה נגמרה בתחושה שאפילו רצון לשמור על הכבוד לא היה שם.

ואולי הסטטיסטיקה הכי כואבת בהקשר הזה מגיעה מתחום הכרטיסים הצהובים - ישראל, שהובסה כאן, סיימה את המשחק עם כרטיס צהוב אחד; כשלאירים היו שניים. וזו אולי הכותרת הכי חשובה מהמשחק הזה - משחק של נבחרת בלי כדורגל, בלי אופק ובלי כבוד. פשוטו כמשמעו.

אירלנד נהנתה מההפקר - על אף כל ההשמצות והחרמות, היא בסופו של דבר עלתה לשחק כדורגל מהדקה הראשונה, והשיגה את אחד הניצחונות הכי קלים בתולדותיה. שלושה שערים תוך פחות מחצי שעה גמרו את המשחק, ואירלנד השיגה - מבחינתה - ניצחון ראשון אידיאלי בליגת האומות. בצורה הכי מתוקה, נגד היריבה הכי שנואה. הלוואי ומעט מזה היה אצלנו הערב.

והנבחרת שלנו? לא ברור איך, אבל היא תצטרך להרים את עצמה. ביום רביעי כבר מצפה לה משחק "בית" נוסף נגד קוסובו, אבל נכון לעכשיו - היא נראית כמו הנבחרת החלשה ביותר בבית הזה, ואולי אפילו בדרג שלה. מהחלומות על יורו 2028 לא נשאר הרבה, ועכשיו נותר רק רצון אחד - לראות קצת יכולת מהכדורגל שלנו. קצת לחימה, קצת הקרבה, קצת משהו שלא יגרום לנו להחזיק את הראש עמוק בין הידיים.

לילה שכולו בושות.