נגד כל המחקרים: מאחורי "הבלטה" של אצילי
המספרים המדהימים, היתרון הטקטי והערך המנטלי. השער הענק של כוכב בית"ר
השער הראשון של אצילי הגיע בפנדל, בזמן ששערו השני הפך למהלך המזוהה איתו - דריבל של מטרים בודדים ובעיטה מאותה "בלטה" מוכרת, אותו אזור במרחק 20-30 מ` מצידו הימני של השער בדרך לחיבורים. בהתחשב בכך שבכדורגל המודרני אנחנו רואים פחות ופחות בעיטות מחוץ לרחבה, מדובר בשער נדיר עבור רוב השחקנים.
אצילי בעט תשע בעיטות מאותו אזור למסגרת, נתון גבוה באופן יחסי, מתוך 19 בעיטות במצטבר, אחוז דומה ליעילות שלו מתוך הרחבה, בה 54.2% מבעיטותיו הולכות למסגרת. אצילי בועט כמובן עם רגל שמאל החזקה, כשמראש יש לו יתרון על ההגנה בתור קיצוני שמשחק עם "רגל הפוכה".
רוב הבעיטות מחוץ לרחבה נחשבות לבעיטות בסיכון גבוה, כשבחלק מהמקרים ה-xG שלהן, ההסתברות לשער ע"י שחקן ממוצע, עומדת על פחות מ-10% וייתכן שאף על פחות מ-5%. אנחנו רואים פחות ופחות בעיטות כאלה בהשפעת המחקרים השונים על הכדורגל, שטוענים (ובצדק) שיותר שחקנים צריכים להיכנס ולבעוט מתוך הרחבה כדי ששער יכנס. מתמטית הם צודקים, כמובן, אך החישובים האלה מתעלמים מיחידי סגולה. אצילי כמובן הראה את היכולת להבקיע מהבלטה הזאת לכל אורך הקריירה, מה שמעיד על כך שעבורו מדובר בבעיטות יעילות יותר באופן משמעותי.
כך למשל ב-2018/19, כשהוא עוד שיחק במכבי ת"א לפני הפרשה, אצילי כבש חמישה שערים מחוץ לרחבה לעומת שניים של הפועל באר שבע. זה קשור כמובן לאימונים של שחקן בית"ר, משחקני הליגה הטובים ביותר בישראל בעשור האחרון (בתקופות בהן הוא שיחק בארץ).
אצילי אף עקף לאחרונה את ערן זהבי בכמות השערים מחוץ לרחבה בליגת העל, כשהוא עדיין רחוק מהשיאן מהראן ראדי. בשונה מזהבי לא מדובר רק ביכולת סיום מול השער, אלא במהלך שפותח אפשרויות נוספות לאצילי. יכולת הבעיטה עדיין קיימת, אך משמשת בתור "כלי" שפותח אפשרויות לאצילי, אפשרויות שמשתנות בהתאם להתבגרות שלו ושל סגנון משחקו.
אצילי אחד הפליימייקרים המשמעותיים של בית"ר, גם אם אתמול שימש בעיקר כסקורר, בין היתר בהשפעת מצבו של ירדן שועה. אשתקד הוא בישל שבעה שערים, כשבתור שחקן כנף הוא מרבה להרים או לצאת לדריבל מהמצב בו הוא מקבל את הכדור. במהלך העונה הקודמת כמחצית מהבעיטות של אצילי היו מחוץ לרחבה. מדובר בנתון רע ברמה האישית, אך קשה להתווכח עם ההצלחה הקבוצתית של בית"ר שהושפעה בין היתר מהאיום הזה. מה שנראה לא טוב ברמת הנתון הבודד הוא רק חלק מהמשחק הקבוצתי, המשחק הקבוצתי שהוביל את הירושלמים ל-78 שערי ליגה ולעונה הטובה ביותר שלהם מאז האליפות האחרונה.
בעקבות זאת, יריבים לא ממהרים "לסגור" את אצילי. ראינו אותו מקבל מבט חופשי לעבר השער גם כאן, בדקה ה-86 בגומלין מול לרנקה, מה שהוביל לכך שהוא לא היסס לבעוט ולהבקיע. אם היו סוגרים את אצילי, הוא היה יכול לעבור יריבים בצורה טובה יותר בדריבל או פשוט לשלוח כדור רוחב לעבר השטח הפנוי. הוא צריך סנטימטרים בודדים כדי להבקיע, ובארץ (בשונה מחו"ל) הוא מקבל את האמון לקחת החלטות לא טובות, במבט ראשון, מתוך השילוב שלהן בתמונה הגדולה.
לא מדובר רק בשערים יפים או רגעים שמשנים מומנטום של משחק, דבר בעל ערך בפני עצמו. ברגע שיריבה מרגישה שהיא מצליחה להתגונן בצורה טובה במשך 80 דקות ואז סופגת מכדור שנראה כמעט מקרי מהצד, זה יכול לרסק אותה ולהניע את האמונה בקאמבקים. אם המשחק הזה היה הולך להארכה בלי שני השערים המאוחרים, לא בטוח שהיינו רואים ניצחון בית"רי בפנדלים.
מדובר בהחלטה טקטית. ברגע שאצילי מקבל את החופש לבעוט, גם בקבוצה כמו בית"ר ירושלים עם מחלקת אנליסטים שנותנת לו ללכת נגד הסטטיסטיקה, אז האפשרויות שלו בהתקפה גדולות יותר באופן משמעותי, פשוט כי קשה יותר לסגור אותו. גם במשחקים בהם אצילי לא מבקיע מחוץ לרחבה, רק עצם האיום משנה את כל הדרך בה שומרים על בית"ר ירושלים. השערים שלו מאותה "בלטה" בדשא, כנראה, הם הדבר הקרוב ביותר לסטף קרי בכדורגל הישראלי שלנו.