"בכל קבוצה אמרו לי `אתה גבר, חשבנו שתרביץ לאנשים`"

בגיל 32 אנחנו לא רגילים לראות שחקנים פורשים, אבל יש קריירות שנגמרות בשלב מוקדם עקב פציעות. זה בדיוק מה שקרה לניב זריהן, שהודיע לאחרונה על פרישה בגיל מפתיע, והגיע היום (רביעי) לראיון בלעדי ומקיף בחמש באוויר.

צפו בראיון המלא בנגן הווידאו למעלה

"היו הרבה פציעות לקראת סוף הקריירה. התחלתי מוקדם, בגיל 17, חמש עשרה שנה של קריירה. אז בשבילי זה לא לסיים מוקדם אבל איך שזה נשמע מבחוץ, בגיל 32, נשמע שסיימתי לפני הזמן, אבל הפציעות הכריעו.

אני אישית לא מרגיש פספוס, כל אחד והדרך שלו בקריירה, התחלתי בגיל מאוד מוקדם במ.ס אשדוד, בגיל 21 כבר רכשה אותי הפועל באר שבע. ככה שהתחלתי חזק את הקריירה, הרבה עליות וירידות. מירידת ליגה לאליפויות ואחרי זה עוד ירידת ליגה.

הפציעות שהכריעו? אלו שתי פציעות ביחד. קרעתי את הרצועה בקרסול בסוף העונה במכבי יפו, ואחרי חצי שנה התנפחו לי ורידים ברגל השנייה. היו לי הרבה פציעות ברגל שמאל ככה שהרבה עומס על רגל ימין, זה קרה לי בחו"ל כשהתנפחו הוורידים, חזרתי לארץ לרופא שאמר לי שאני חייב להיכנס לניתוח דחוף. ברמה של סכנה? כן, לא יודע אם סכנת חיים אבל סכנה כן". 

על הפציעה שהכריעה: "סיימתי את העונה ביפו וכשחזרתי מהחופשה בחו"ל עשיתי את הניתוח ולא הודעתי על פרישה. אמרו לי שאחרי חודשיים אוכל לחזור לרוץ. אבל בפועל אחרי 3-4 חודשים לא הצלחתי ללכת אפילו. אם הייתי הולך 4-5 שעות היו לי כאבים והייתי חייב לשכב לנוח. רק אחרי 7 חודשים חזרתי לעשות הליכות וספורט בקטנה, אבל לחזור לשחק כדורגל כבר לא הצלחתי". 

כמה היה קשה לשחק כדורגל בתור הבן של יגאל זריהן? 
"כמו שזה מעמסה זה גם סוג של בונוס, השלת פתוחה כבר כ`בן של` בהתחלה. כשאתה מוכיח את עצמך אתה הופך להיות השם שלך, פתאום הוא הופך להיות `אבא של`. יש לזה פלוסים ומינוסים אבל אבא שלי, ייאמר לזכותו, הוא יודע לתת בכל הקריירה את הביקורת כשצריך ולהרים אותי כשצריך, לא דחף אותי ולא התערב, היה אבא מושלם בקטע הזה".

לא מעט מאמנים ואנשי כדורגל שהאמינו בך לאורך הקריירה, אבל הפריחה הגדולה הגיעה תחת ברק בכר.
"אמת, אני הייתי שתי השנים של האליפויות ולאחר מכן ברק עזב באמצע העונה ולקחנו גביע עם יוסי אבוקסיס. גם ג`קי בן זקן היינו שם, בתקופה באשדוד היינו 5-6 צעירים מבטיחים והוא זרק אותנו למים ונתן לנו את כל החופש בעולם לעשות מה שאנחנו יודעים, נתן לנו ביטחון. כשהגענו לקבוצות הגדולות, מאשדוד ששם שיחקתי עם חברים שאחרי שנה נהיו קבלנים ופתאום הגעתי לקבוצה של מאור בוזגלו ומאור מליקסון תוך שנה. ברק בכר, מה שאני זוכר ממנו זה שלא משנה שמות, מי שהיה טוב באותו שבוע משחק, לא משנה מי. זה אני זוכר לו, איך שהגעתי כבר אחרי שבועיים פתחתי בהרכב".

ועם יוסי אבוקסיס?
"הוא הגיע לב"ש ובהתחלה זה כן התחבר לנו והיו לי כמה גולים חשובים איתו. לקראת סוף העונה היה בינינו איזה פיצוצון. עזבתי לבני יהודה וגם לשם הוא הגיע, ואז עברתי לבית"ר ירושלים וגם לשם הוא הגיע - 3 שנים ברציפות. אחלה יוסי פשוט לא הייתה בינינו כימיה טובה, יכולים להיות חברים טובים אבל במגרש פחות הסתדרנו".

התקופה ביפו
"בעונה הראשונה זה דווקא היה טוב מאוד, במחזורים האחרונים היינו במאבק העלייה. שנה אחרי היה בדיוק הפוך, הכל לא הלך. לי אישית הייתה כימייה מאוד טובה עם מתן בית יעקב במועדון בשנתיים שהייתי". 

על המקרה הזכור בו נפגע אליניב ברדה בחזה מהכדור באימון ב"ש
"יש לי עור ברווז שאני מדבר על זה. זה היה יום מטורף, היה שזרוע במגרש שלנו והעבירו אותנו להתאמן בלהבים, היה לנו משחקונים קטנים ומיכאל אוחנה נתן בעיטה, ברדה שעמד 3 מטר לידו קיבל אותה לחזה, ישב, קם, המשכנו לשחק ואחרי 10 שניות הוא נפל על הרצפה אז החל כל הסרט הזה, לאמבולנס לקח זמן להגיע כי זה היה בלהבים ודימה המעסה עשה לו מין החייאה.

שלוש שניות הוא היה בלי דופק, דימה הציל אותו, זה היה כמו בסרטים. בזמן הזה אני זוכר את מיכאל אוחנה מתחיל לרוץ מסביב למגרש עם דמעות בוכה ולא יכול להסתכל, כולם מסביב לברדה וברק ניסה להרחיק את האנשים. זו הייתה דרמה מטורפת, נס".

על החברות הקרובה עם גדי קינדה ז"ל
"לא הייתה לי אפילו מחשבה קטנה שזה יכול לקרות, אם אני חוזר לימים האחרונים שהייתי איתו בבית החולים, הוא עצמו לא נתן לנו את ההרגשה שזה הולך לקרות. הוא לא היה נראה טוב אבל מבחינת הדיבור והוויב שלו הוא לא נתן את ההרגשה שזה הולך לקרות. אני לא יודע מה אמרו לו בחדרי חדרים, אבל לא היה לנו טיפה של מחשבה שזה מה שיכול לקרות.

זה באמת אח שלי מגיל 0, יש לי איתו חוויות מכל רגע בקריירה. גדלנו ביחד, היינו תמיד יחד בחדרים בנבחרות צעירות ובקבוצה, הוא היה ישן אצלי הרבה.  לא הייתה לנו טיפת מחשבה שזה יכול לקרות כל כך מהר, תוך שבוע, זה מטורף. אני בקשר עם המשפחה והאחים שלו, נוסע פעם בחודש חודשיים לקבר ומדבר איתו, יש לי בטלפון מיליון זכרונות, לפעמים בלילה זולגות דמעות ואני רק מעביר. היה לנו טיול שעשינו יחד עם דן ביטון ותום בן זקן שעשינו חודש ביחד מסביב לעולם.

זה מחוץ לכדורגל, ובכדורגל זה בן אדם שלימד אותי המון. אנשים לא מבינים מה הוא נתן לנו. לימד אותנו לעלות למגרש ולשחק כאילו זה בשכונה, לא משנה אם יש 50 אלף צופים ומכבי חיפה או באר שבע, תמיד הכל בכיף".

על היום שאחרי הפרישה
"כרגע אני בודק אופציות. בשנה האחרונה קצת לקחתי לעצמי זמן עם הפציעה לעכל. הייתי באיזה 12 מדינות, טיילתי והייתי אצל חברים מעבר לים, כרגע בודק את האופציות. יש כל מיני דברים שמעניינים אותי. זה מוזר מאוד לפרוש, צריך להכין את עצמך לקראת הסוף לשמור על שגרה ספורטיבית גם כשנגמר הכדורגל. בסוף כדורגל מלמד אותך להתמודד עם דברים שלא היית לומד בשום מקום. בסוף אתה לומד להיות ספורטאי באופי, לשמור על עצמך. אני מנסה כמה שיותר לרוץ היום אבל מרגיש שזה פוגע בי, מנסה לרוץ 20 דקות ויום אחרי זה קם עם כאבים".

שיחקת עם הרבה שחקנים גדולים ושמות נוצצים,  מי השחקן הכי טוב ששיחקת לצידו?
"השחקן הישראלי הכי טוב ששיחקת איתו זה מאור מליקסון, והזר זה טוני וואקמה, תמיד מתלבט בינו לבין ז`וסואה שהיה כל כך כוכב אבל היה בעייתי. 

שחקן הגנה שהיה לי הכי קשה מולו? טאלב טוואטחה. עם הגרזנים היה לי יותר קל בגלל הזריזות, לו היה את מה שיש לי, הזריזות. 

המאמן הכי טוב היה ברק בכר, הכי מצחיק היה אייל לחמן. יש כמה סיפורים ממנו. למשל יום אחד הוא העיף אותי ואת מיכאל אוחנה מהאימון לפני שהחל האימון. הוא נכנס למגרש ואומר לי `עוף עוף הביתה`. שאלתי למה והוא ענה `ראיתי איך קשרת את השרוכים עוף עוף הביתה, לא באת לאימון`. גם מיכאל, היינו אחד ליד השני וקשרנו שרוכים.

סיפור נוסף הוא שיום אחד הוא הכניס אותנו לאסיפה. היה לי משחק פחות טוב והוא התחיל לדבר ולהגיד יש לי ילד שאני מאוד מעריך ואוהב ולא הבנו מה הקשר, אבל פאק אחד יש איתו, כולם שאלו למה והוא ענה `קראתי לו ניב כמו החלאה הזו`. 

יש לי עוד סיפור אבל לא עליי. יום אחד הוא עשה לנו וידאו, היה לנו משחק נגד קבוצה אדומה, לא זוכר איזו. הוא עשה לנו וידאו והראה קטע של מיכאל אוחנה עובר שחקן ועוד שחקן ועוד אחד. עבר איזה 6-7 שחקנים ובשחקן האחרון הוא היה צריך לתת פס לגול. לחמן עצר את הטלוויזיה,  דופק שמוכטה על המסך על המסך ואומר לו `מה אתה רוצה`, שיבוא אוטובוס של אנשים עם בגדים אדומים וגם אותם תעבור? תמסור כבר`.

סיפור נוסף היה כשאחרי חצי שנה היה לי פיצוצון עם לחמן. עברתי להפועל ת"א וכבר התאמנתי איתם שבוע וחצי אבל החזירו אותי כי אמרו לי שבמקום בשעה 19:00 עברתי בבקרה בשעה 19:07. אבל תראו מה זה - הכל לטובה. באותה תקופה היה את אמיר כבירי והכל היה בלאגן. 

על המספרים הנהדרים בקריירה דווקא מול בית"ר ירושלים?
"זה הכל בראש. אם תסתכל בקריירה - שער בכורה שלי באשדוד זה נגד בית"ר, שער בכורה בב"ש נגד בית"ר וגם בבני יהודה ובהפועל ת"א. למה? כשעברתי לבית"ר היה ככה ככה. יש משחק נגד בית"ר ומתקשרים כל החברים וזה נהיה כבר בסתלבט ונכנס לך לראש ואתה רואה שאתה מופיע בכל הכתבות. בראש אתה כבר עולה למשחק עם חצי גול". 

על מאבק האליפות בעונה החולפת בין בית"ר לב"ש
"הפייבוריטית שלי זו תמיד באר שבע כי יש לי שם רגעים שבתור ילד היו חלומיים. זוכר את התקופות האלו וזו צמרמורת, כל גול, האליפויות והחגיגות. עד היום האוהדים של ב"ש מאוד מעריכים אותי. הייתה לנו תקופה יפה יחד ועברנו הרבה, אם זה ליגה אירופית, כמעט ליגת האלופות, אליפויות וגביע, זה מחבר, גם בין הקהל לשחקנים". 

מודל לחיקוי?
"כשהייתי קטן זה היה אריין רובן, הייתי מסתכל עליו הרבה. אותו סגנון כזה, זה הסטייל של השחקן שאהבתי. היום? נולדנו בדור של ליאו מסי, לא נאהב אותו? האם מי שאומר רונאלדו יותר אין לו מושג? אמת. רונאלדו זה כוכב על אבל קראתי חישובים וסטטיסטיקות ושחקן כמו מסי ייצא עוד 400 אלף שנה. זה לא אותה רמה. רונאלדו אחד השחקנים הטובים, מסי מבחינתי לא שחקן, יש לו איזה משהו אחר במוח. כל מי שמבין כדורגל יגיד את זה. מי אני רוצה שתזכה במונדיאל? ארגנטינה כן, בגלל מסי".

ציון לקריירה?
"זה מצטייר לי בראש שאני רואה הרבה אנשים במהלך הקריירה וגם עכשיו שאומרים לי אתה פספוס ויכולת יותר. אני מסתכל על הטוב, על אחים שלי הקטנים ואיזה קשה זה בכלל לצאת שחקן, שהדברים יתחברו - מזל, יכולת, התמדה וכשרון. 

תדמית הילד הבעייתי? זה נבע מבטחון. כשאתה ילד בן 17-18 ועולה לבוגרים ולא משנה גילאים אתה קובע את הטון ומקבל את המפתחות - אז יש לך בטחון כזה שבכל קבוצה שאתה מגיע מראה להם כאילו לילד הזה יש אובר בטחון. משם זה נבע, בכל מקום שהגעתי אמרו לי `מה זה, אתה הכי גבר בעולם, זה לא מה שחשבנו, חשבנו שתבוא ותרביץ פה לאנשים`. תביאו לי שחקן אחד שיגיד מילה רעה עליי".