(עודד קרני) (צילום: ספורט 5)
(עודד קרני) | צילום: ספורט 5
סר אלכס, פנה את הדרך לפליישמן (עודד קרני) (צילום: ספורט 5)
סר אלכס, פנה את הדרך לפליישמן (עודד קרני) | צילום: ספורט 5
1999, אלכס פרגוסון אחרי שמנצ`סטר יונייטד עושה את המהפך המדהים בהיסטוריה מול באיירן מינכן, והופכת בזמן הפציעות 1:0 ל-1:2: "Football, bloody hell", הוא מגיב בכותרת שלא תישכח, כמעט כמו המשחק המטורף הזה עצמו. 

יונייטד לקחו אז את הגביע. הפועל לקחו אתמול רק שלוש נקודות. אין כמובן מה להשוות. הדרבי חשוב יותר מאליפות, חשוב יותר מגביע אירופה לאלופות. אלכס, פנה את הדרך. ברדה מאחוריך.
טירוף שהצליח להשכיח כמעט הכל (אלן שיבר) (צילום: ספורט 5)
טירוף שהצליח להשכיח כמעט הכל (אלן שיבר) | צילום: ספורט 5
הטירוף אתמול הצליח להשכיח כמעט הכל. אפילו את העובדה ששבוע לפני כן, הפועל מנצחת את באר שבע בדקה ה-98 מבישול של השחקן ששבוע לפני כן הצדיק סופית את הגדרתה של הפועל כלוזרית הגדולה ביותר בקורות הכדורגל הישראלי.

שני ניצחונות, שתי קבוצות צמרת, שניהם בשנייה האחרונה. זאת לא הפועל. ככה לא מתנהג לוזר. אנחנו בקושי מצליחים להכיל את מה שמתחולל בצד השני של העיר עם הכדורסל, ועכשיו זה. ואיזה מסכנים האוהדים. לא קל לנו ללבוש אדום ולהרגיש מכבי.

אם לוקחים החוצה את האווירה והמסורת וה-12 שנה וכל מה שסבב, זה היה סתם משחק בו ניצחנו סתם קבוצה בינונית מינוס, שלא ברור מה בדיוק היא עושה עם 120 מיליון שקל בשנה. אבל המשחק לא מעניין. מעניינת המגמה. אז בטדי, אחד ערן זהבי, הביא לנו דאבל בדקה ה-92, ומאז החלה ההידרדרות שחלק ממנה הסתמן בקלות הבלתי נסבלת שבה הדולרים הקנדיים של מיץ` לקחו לנו בשיטתיות כל כוכב שצמח בחודורוב, והפכו אותם לא רק לצהובים, אלא גם לשונאי אדומים.

מישהו ראה אתמול את אושר דוידה? זה הפריים היחיד שחסר לי בלילה, כדי להשלים שמחה גדולה באמת.
ולחשוב שעשינו את זה אתמול בלי הכוכב הכי גדול שלנו. ולחשוב שאת המשחק הכריע הסולשיאר שלנו, רק שבניגוד לנורווגי הוא אפילו לא באמת התאמן לפני הדרבי. ולחשוב שזה היה בעצם במשחק חוץ, מול 23 אלף אוהדים עוינים.
 
אז אולי יש צדק אחרי העוול הכי גדול בתולדות התאחדות לכדורגל ובית הדין שלה, שגנבו לנו את הדרבי הקודם בהחלטה שלא תיסלח לעולם. מה שנשאר עכשיו זה שבית המשפט המחוזי יהפוך את ההחלטה הזו ויעניק לנו עוד דרבי בית השנה, שומע יריב לוין?, כי יש לי הרגשה, אתם יודעים, שהפעם לא נצטרף לחכות שוב 4,000 ימים.
  
התחלת לדבר כמו מכביסט, יגידו לי תיכף חברי האדומים. אז אני ארגיע. בשבת יש לנו את נתניה בבלומפילד. הזדמנות נהדרת לבעוט בדלי ולהראות שאחרי הכל אף אחד לא יקח מאיתנו את הלוזריות. 

ואם תגידו שאני מנחס עכשיו את רוני לוי, אני לא אאשר ולא אכחיש.