עשרים דקות לפני תחילת הפקקים חמקתי מהטרנריה. שי אליאס בדיוק נעץ את הרביעי ברשת של זמיר, ובדרך למגרש החניה עלתה בי המחשבה המוכרת: האם לזה התכוון המשורר? אתם הרי מכירים את אליאס, קשר גרזן באמצע, כזה שקוז׳וך מצרף למערכה כדי שיעיף כדורים, ויריץ את המחוגים כשהיתרון שברירי וצריך להבטיח ניצחון, אללה באב אללה.
אלא שהגרזן האחורי, שכבר כבש שער אחד לפנתיאון בעונה שעברה (ב-1:2 נגד נתניה, בתשעה שחקנים), החליט לשגע את קוז’וך ולהגביר את ההתלבטויות לגביו בהיפתח החלון. למי שכבר הלביש אותו בדמיונו בצהוב של בית״ר מומלץ לקחת צעד אחד אחורה. באר שבע, מצידה, עשתה צעד משמעותי קדימה. האדומים קידמו את השנה החדשה בצורה סולידית: בלי דרמות, בלי זיקוקים ובלי תחפושות של סנטה קלאוס.
הפיגור המופרך רק העיר אותם, ובעיקר את אמיר גנאח, שקצת נרדם לנו במחזורים האחרונים. במצב של ON, גנאח הוא מושא חלומותיה של כל אם מקומית שמשתוקקת לראות את הבן שלה חורך את האגף ורוקד על הדשא קרוב לבית. הילד גיוון את הרפרטואר, הוסיף שכבות לסגנון, והפך לכלי, כלי. כשהכדור אצלו, אתה מפליג בדמיון לימים שאומני הכדרור של באר שבע הפעילו את מנורות הרחוב ברחוב יהודה הלוי בהשראת הדריבל המדליק שלהם.
גנאח עדיין לא שם. יש לו עוד כברת דרך לעבור, אבל הכיוון הוא נכון. אם תשאלו את עורך ״הקלטת״, הוא יגיד לכם שרצוי לשכלל את הטריקים, אבל טעות לחשוב שמדובר ב־One trick pony. כדאי גם לאפשר לטאלנט להתחיל ולסיים משחקים. אסור לתייג אותו כמוחלף האולטימטיבי. שחקנים כאלה צריכים אמון, לא סטופר.
עם גנאח, ביטון ואליאל פרץ, ובתמיכת ונטורה הבלתי נלאה, יש למוליכה רביעייה קטלנית שמסתדרת מצוין, כזו שיודעת מתי להאיץ ומתי להרגיע. אין צורך לחזק את ההברגה, ומיותר לחפש מציאות מעבר לים. מילה שלנו: ברונו פרננדש לא יגיע בקרוב לתה מנחה אצל אפרים דוידי. אגב, מישהו ראה את קינגס קאנגווה?
בשלבי הסיום איתי חזות עלה באלגנט לרחבת הריקודים, וכשהחניתי את הפרייבט מול הדופלקס המשפחתי, חבר מהטריבונה סימס לי: "פראייר, חזות משלהב את הקהל. מה ברחת?” .
אולי באמת ברחתי, אבל לפעמים עדיף לצאת לפני הגאות, כי השיא של חזות ג׳וניור עדיין לפניו. רק שיתנו לו יותר דקות. אם באמת רוצים לקדם אותו, שלא יזרקו לו פירורים. לא חוכמה לפתוח איתו נגד שדרות, ולהעדיף על פניו מול הפועל י-ם שחקנים לא יותר מוכשרים ממנו.
בשורה התחתונה: בקצב שבו מכבי תל אביב נעשית לא רלוונטית במאבק על הצלחת, ובית״ר עדיין לא סגורה על עצמה לגבי תוכניותיה בחיים, נראה שבאר שבע הייתה ונשארה ההימור הכי בטוח.
אלא שהגרזן האחורי, שכבר כבש שער אחד לפנתיאון בעונה שעברה (ב-1:2 נגד נתניה, בתשעה שחקנים), החליט לשגע את קוז’וך ולהגביר את ההתלבטויות לגביו בהיפתח החלון. למי שכבר הלביש אותו בדמיונו בצהוב של בית״ר מומלץ לקחת צעד אחד אחורה. באר שבע, מצידה, עשתה צעד משמעותי קדימה. האדומים קידמו את השנה החדשה בצורה סולידית: בלי דרמות, בלי זיקוקים ובלי תחפושות של סנטה קלאוס.
הפיגור המופרך רק העיר אותם, ובעיקר את אמיר גנאח, שקצת נרדם לנו במחזורים האחרונים. במצב של ON, גנאח הוא מושא חלומותיה של כל אם מקומית שמשתוקקת לראות את הבן שלה חורך את האגף ורוקד על הדשא קרוב לבית. הילד גיוון את הרפרטואר, הוסיף שכבות לסגנון, והפך לכלי, כלי. כשהכדור אצלו, אתה מפליג בדמיון לימים שאומני הכדרור של באר שבע הפעילו את מנורות הרחוב ברחוב יהודה הלוי בהשראת הדריבל המדליק שלהם.
גנאח עדיין לא שם. יש לו עוד כברת דרך לעבור, אבל הכיוון הוא נכון. אם תשאלו את עורך ״הקלטת״, הוא יגיד לכם שרצוי לשכלל את הטריקים, אבל טעות לחשוב שמדובר ב־One trick pony. כדאי גם לאפשר לטאלנט להתחיל ולסיים משחקים. אסור לתייג אותו כמוחלף האולטימטיבי. שחקנים כאלה צריכים אמון, לא סטופר.
עם גנאח, ביטון ואליאל פרץ, ובתמיכת ונטורה הבלתי נלאה, יש למוליכה רביעייה קטלנית שמסתדרת מצוין, כזו שיודעת מתי להאיץ ומתי להרגיע. אין צורך לחזק את ההברגה, ומיותר לחפש מציאות מעבר לים. מילה שלנו: ברונו פרננדש לא יגיע בקרוב לתה מנחה אצל אפרים דוידי. אגב, מישהו ראה את קינגס קאנגווה?
בשלבי הסיום איתי חזות עלה באלגנט לרחבת הריקודים, וכשהחניתי את הפרייבט מול הדופלקס המשפחתי, חבר מהטריבונה סימס לי: "פראייר, חזות משלהב את הקהל. מה ברחת?” .
אולי באמת ברחתי, אבל לפעמים עדיף לצאת לפני הגאות, כי השיא של חזות ג׳וניור עדיין לפניו. רק שיתנו לו יותר דקות. אם באמת רוצים לקדם אותו, שלא יזרקו לו פירורים. לא חוכמה לפתוח איתו נגד שדרות, ולהעדיף על פניו מול הפועל י-ם שחקנים לא יותר מוכשרים ממנו.
בשורה התחתונה: בקצב שבו מכבי תל אביב נעשית לא רלוונטית במאבק על הצלחת, ובית״ר עדיין לא סגורה על עצמה לגבי תוכניותיה בחיים, נראה שבאר שבע הייתה ונשארה ההימור הכי בטוח.
